לרגעים ספורים אפשר לנשום בזהירות. שני המחבלים שרצחו במכות גרזן שלושה יהודים מאלעד ופצעו עוד ארבעה במוצאי יום העצמאות, נתפסו אחרי מצוד של שלושה ימים. אבל אחרי הרגעים הראשונים מתחילים להיזכר שתכף שני הרוצחים יזכו לתנאים מעולים בכלא, בית מלון הכולל שלוש ארוחות מפנקות ומסלול מהיר לתואר ראשון.
אנחנו לא נערכים כמו שצריך כדי למנוע את גל הטרור המתעצם ואת האיום המתגבר שמדיר שינה מעיני אזרחים רבים. כתוב בתורה, "הבא להורגך השכם להורגו". את הדין הזה צריך למצות עם מחבלים עד תום. לפעול ולנטרל כל איום בו במקום. בלי בתי משפט, בלי בתי סוהר, אלא מידה כנגד מידה.
אחרת יקומו עוד צעירים שמוחם נשטף בדברי שטנה, ייקחו ליד גרזן או מעדר, או יקנו באיזו סמטה בשוק יפו אקדח במאתיים שקל ויצאו לטבוח ביהודים ולהפוך בין לילה עוד ילדים ליתומים ורעיות לאלמנות.
כוח זו השפה שהאויב מבין. יד קשה בהווה תרתיע בעתיד כל מי שחולפת בו מחשבה להתקרב ליהודי. אינני זוכר במדויק את פרטי האירוע, אבל מתישהו לאחר ההתנתקות מגוש קטיף, כשמסרנו חלק מעזה למצרים, היו עזתים שהגיעו אל הגבולות והתפרעו. המצרים לא היססו. שלחו משאיות עמוסות חיילים והרגו עשרות בלי חשבון. לאחר מכן השתרר שקט.
אבל אנחנו לא מצרים. זה לא מנהג היהודים. משמיים לא ייתנו לנו לפעול כך, וגם אם כן, יהיה רעש תקשורתי גדול בכל העולם, ויזכרו לנו את התקרית לנצח. זו שפה שהגויים מדברים בה זה עם זה, שפה שבני אומות העולם מבינים ביניהם גם בלי מילים.
לנו היהודים יש שפה אחרת. מאיתנו מצפים ליחס אחר. עוד לפני מאה שנה הקדים בעל הסולם, הרב המקובל יהודה אשלג, וכתב במטרה לחסוך לנו סבל מיותר: "ישראל צריכה לתת דבר חדש לגויים: תורת חיבור, צדק ושלום.
חכמת החיבור הזו מיוחסת רק לנו, והיא מוכיחה לכל הגויים את צדקת ישראל על חזרתם לאדמתם, אפילו על הערבים. ובזה אומות העולם הם תלמידנו, ולזה הם מחכים משיבת ישראל אל הארץ" ("כתבי הדור האחרון").
השפה של היהודים אינה שפה של כוח, אלא שפה של כוח חיבור הדדי. היא מתבטאת בערך העליון שבה, "ואהבת לרעך כמוך". אחדות היא ה"נשק" שקיבלנו לידינו עוד למרגלות הר סיני, זו תורת החיבור שלנו ועלינו ליישם אותה בינינו בראש ובראשונה. דרכנו ומאיתנו היא תתפשט לכל העולם, תקרין אור לגויים.
לנו מורים את הדרך גדולי ישראל, לכן מוטב שנלך לאורם של חכמי הקבלה, שכתבו לנו כי "עיקר המגן בפני הפורענויות הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענויות לחול עליהם" ("מאור ושמש").
לכן לצד השריר שצריך להקדים ולהפגין כלפי המחבלים שבאים להורגנו, חובה עלינו להפעיל את שרירי הלב – לפעול בכל הכוח לאיחוד ולערבות הדדית בינינו. רק כך ננטרל בהדרגה את האויב ונהפוך אותו לאוהד.