ד"ר מיכאל לייטמן

הדרך לכבוש את האולימפוס

אינני מתכוון לפלוש לעולם הרגשות של סימון ביילס, המתעמלת הטובה בעולם שפרשה השבוע מהגמר הקבוצתי ברגע השיא. אני מכבד את בחירתה להתמקד בבריאות הנפשית שלה על רקע מצבי לחץ קיצוניים שהיא חוותה; זה אנושי ונותן לגיטימציה לספורטאים אחרים לא להתבייש ולטפל במצבם המנטלי.

 

היום ספורט זה רצח. מכבש לחצים שרק יחידי סגולה מסוגלים לעמוד בו. ספורטאי אולימפי נדרש להתאמן שעות רבות, לחוות הרבה רגעי סבל ומתח, לצבור לחץ שנבנה שנים על גבי שנים מחשש לאכזב, והמצב הזה מוביל לא פעם למצוקה.

הגוף האנושי אינו בנוי למאמצים כבירים כאלו. אנחנו לא באמת יכולים לחיות מתחת למים, לא יכולים להתקיים בלי אוויר, ולתנאים על-אנושיים כאלה המשחקים האולימפיים דוחפים את הספורטאים, תוך שהם דוחקים בהם להתחרות בחבריהם ולהשיג ניצחון עליהם בכל מחיר.

המגמה התחרותית והשאפתנית הזאת הפוכה לחלוטין מהמגמה של הטבע שאנחנו חלק אינטגרלי ממנו. הטבע שואף למיזוג והרמוניה בין הפרטים, ומרגע שאדם מתחיל לחשוב איך להצליח יותר מהאחר, הוא מתרחק מהטבע ומתחיל לפגוע בנפש שלו.

המשחקים האולימפיים רוכבים על דחף פנימי מוגבר שיש בספורטאים להתעלות מעל ליכולות גופם, ובמקום לכוון אותם להתעלות מעל ההישגים שלהם עצמם, המשחקים התחרותיים מכוונים אותם להתעלות על הישגי אחרים, להיות הכי מכולם – יותר מהירים, יותר חזקים, יותר מוצלחים.

בזה הם מנתקים את עצמם מחוקי המשחק של הטבע המכוונים להדדיות ולשיתוף פעולה, ומשום כך הם יוצאים מאיזון ונפגעים: חלקם מרגישים מעמסה נפשית, חלקם נעשים חולים או מסיימים את חייהם בגיל מוקדם.

גם לא לטובתנו לשקוע ברשתות החברתיות בשיח אינסופי על ההפרעות הנפשיות של כל ספורטאי שנשבר. לכולם רע במידה כזו או אחרת, לכן אין מה להדביק את האחרים ברע שלנו. המקרים רק יכפילו את עצמם. אנחנו צריכים לעסוק במצב הפוך: בריפוי, בדיבור על תיקון היחסים בינינו, על איזון היצר התחרותי ההרסני שבנו, כמו שמלמדת חכמת הקבלה.

לצד טיפול רפואי ועזרה מקצועית לאותם ספורטאים במצוקה, טוב אם נעודד אותם לדאוג ולשמור על בריאות הנפש לצד בריאות הגוף, כמו שאומרים: "נפש בריאה בגוף בריא". להראות דוגמאות כיצד הטבע פועל כמכלול אחד, ואיך דבר מוליד דבר – בריאות האדם נובעת מהבריאות הנפשית שלו, והבריאות הנפשית שלו נובעת מהשפעת הסביבה שלו.

היום הסביבה העולמית מביטה בהערצה במשחקים האולימפיים, צמאה לתחרות מטורפת. כבר מזמן איבדה האולימפיאדה את הרוח החלוצית שלה שהחלה לפני אלפי שנים בעיר אולימפיה ביוון העתיקה. האירוע הפך למפגן כוח בין מדינות ולתחרותיות שמאדירה את האגואיזם של הפרט, לעניין מסחרי ופוליטי שמאחוריו עומדים בעלי אינטרסים: נותני החסות, תעשיית הפרסום שמגלגלת מיליארדים, סמים משפרי הישג, הימורים ועוד דוגמאות רבות המשקפות את המציאות האומללה של ימינו.

לכן עד שנפעל למתן את התחרותיות במשחקים האולימפיים, ובכל תחום אחר בחיינו, נמשיך להיחשף למקרי שבירה של ספורטאים שהערצנו. את האולימפוס כבר לא ניתן לכבוש בגישה של תחרותיות אלא ברוח של אחווה וידידות.
Simone Biles