ד"ר מיכאל לייטמן

האם כל אישה חייבת להיות אימא?

למה נשים מתחרטות על שהביאו ילדים לעולם? האם כל אישה צריכה להיות אימא? את התשובות לשאלות הגורליות הללו חקרה ד"ר אורנה דונת, בספרה "בכייה לדורות – חרטה על אימהוּת". מה חכמת הקבלה אומרת על התופעה?

רוב היולדות הטריות, כמו גם האימהות עתירות הניסיון, תתארנה את חוויית האימהוּת כעבודה קשה לצד הרבה רגעים קצרים של אושר עילאי. אולם בעת האחרונה עולים קולות של חרטה בקרב אימהות, בלי קשר למעמדן הסוציו-אקונומי, תרעומת על הלחץ החברתי המופעל על האישה כדי לממש את תפקידה כאם. חלקן אף מתארות את הפיכתן לאימהות כמצב שאליו נקלעו כמעט בעל כורחן. אמנם בארץ מדובר בקומץ נשים בלבד, לעומת נשים רבות מהעולם בפרט מאירופה, אך גם אם התופעה בראשיתה, חשוב שנכיר ונבין את שורשה ואת הדרך הנכונה להתמודד עמה.

ראשית, אל לנו לכפות על אף אישה ללדת, גם לא באופן עקיף. אישה שאינה חשה רצון להביא ילדים לעולם, רצוי שתלך אחר נטיית לבה. כלומר, אין להפעיל עליה לחצים לשנות את עמדתה או לנהוג בהתאם לנורמות שאינה מאמינה בהן. זאת, שלא כבדורות הקודמים שבהם אישה היתה מחויבת מתוקף הנסיבות להביא ילדים לעולם, גם אם לא היה לה דחף ורצון לכך. בחורה שהגיעה לגיל 18 ועודנה רווקה, היתה נתונה ללחץ מצד ההורים והקרובים להתחתן ולהביא ילדים. הלך הרוח בחברה הניע לריבוי ילודה, וכל צעיר וצעירה ידעו שהקמת משפחה היא תנאי הכרחי למימושם העצמי.

בימינו, לכל פרט יש את החופש לבחור את דרך חייו, עם זאת עדיין מהדהדת בתוכנו המסורת של הקמת משפחה. אולם ההורות אינה דבר מובן מאליו, נשים רבות עורכות חשבון נפש פנימי לפני שהן נכנסות להתחייבות עד סוף חייהן. הן מבינות היטב שלצד התועלות של התא המשפחתי, ישנם ויתורים רבים, השקעה בלתי פוסקת באדם שהוא לא אני, ונתינה עצומה. האישה המודרנית רואה לנגד עיניה מצד אחד את רגעי השעשוע והעונג עם הילד העתידי, ומצד אחר את המחויבות שלה לשרת אותו ללא הרף. זהו חשבון אגואיסטי ברור של עלות מול תועלת, כאשר הראשון לא פעם עולה על האחרון.

אימהות או לא להיות?

ככל שהרצון האגואיסטי באישה מפותח יותר, כך היא עשויה להרגיש שהבאת ילד לעולם תמנע ממנה את החופש שלה. שינוי בעמדתה מותנה בשינוי דעת החברה. כלומר, על החברה להשתנות, להראות לאישה את החשיבות ואת הקשר הישיר בין הבאת ילדים לעולם וגידולם ובין מימוש מטרת חייה. לפי חכמת הקבלה, המסבירה לנו את חוקי הטבע, מילוי רוחני ונצחי הוא היחיד שמסוגל למלא את הרצון האגואיסטי. שכן, מימוש רוחני מקשר לכוח העליון, למקור החיים, והוא זה שמעניק משמעות לחיי כל אישה ואם.

דעת החברה חזקה יותר מכל דעת יחיד, אגוצנטרי ככל שיהיה. לכן אישה שתנהג על פי רוח החברה המתוקנת, תרגיש שפעולת הלידה היא לא רק בעלת משמעות, אלא שיש בה גם תועלת עצומה. היא תחוש בכל עצמותיה שבהבאת ילדים לעולם היא מממשת את עצמה. שכן, זו פעולה שכל תכליתה הולָדת חלקי נשמות לעולם שלנו – ניצוצות הבאים להתקשרות הדדית דרך גופים בשר ודם ומתלכדים לנשמה אחת – קשר רוחני נשגב שממנו שופע כוח האהבה, הכוח העליון המספק משמעות עצומה לחיים.

כשאישה תחוש זאת מיסודה, היא תרגיש חלק אינטגרלי ממערכת הבריאה ומהאבולוציה כולה. הבאת ילדים תהווה עבורה מימוש עצמי-רוחני. בכך היא תברא חיים בדומה לכוח העליון, הבורא, והלידה תורגש בה כפעולה משמחת. אישה כזאת תקבל מענה לשאלה הטורדנית שלא נותנת לה מנוח, מילוי פנימי לחוסר הסיפוק שלה, ומיוזמתה היא תיקח חלק פעיל, מועיל ומשמעותי בתיקון העולם.

ייתכן שרעיון זה מקדים את זמנו בעשרות שנים, אך לא עבור חכמי הקבלה. הם חוקרים את טבע האדם משורשו ורואים את המציאות בצורתה השלמה ואת הדרך שעל האנושות לעבור עד למימוש מטרתה הסופית – הרגשת שלמות עם הכוח העליון שמנהל את עולמנו. אי לכך, ניצני הספק שצצים כיום בחברה האנושית, לא רק שאינם מפתיעים את חכמי הקבלה, אלא מהווים סימן לצורך בהפצת שיטתם – החכמה להולדת אנושות חדשה.