מי שנסע באיילון או גלש בפייסבוק נתקל בוודאי במיזם הבא: פרסום שמותיהם ופניהם של מטרידנים ואנסים, רוצחים ועברייני מין למיניהם, מתנוססים על שלטי חוצות או בפוסטים ברשתות החברתיות, במטרה לבייש אותם.
העלאת המודעות לפשע היא נכונה, אך מתן תשומת לב לפושעים ישיג בדיוק את ההיפך ממטרת ההרתעה המיוחלת: זה עלול לגרום להם להתגאות במה שעשו ולעורר עבריינים פוטנציאליים אחרים לפעול כמוהם.
סטיב צ'פמן, עיתונאי ב"שיקגו טריביון", כתב במאמר שכותרתו "לשלול מרוצחים המוניים את התהילה שהם מחפשים", כי "ככל ששמותיהם ידועים יותר, כך יש סיכוי גדול יותר לעורר חקיינים השואפים להכרה דומה. גבר בן 26 שהרג תשעה בני אדם בקמפוס באורגון בשנת 2015 כתב בעבר על רוצח אחר: 'אדם שלא היה ידוע על ידי איש, ידוע כיום על ידי כולם… נראה שככל שאתה הורג יותר אנשים, יותר אתה נמצא באור הזרקורים'".
גם המגזין "טיים" כתב על הבעיה של הענקת במה לפושעים, והתמקד באופן שבו פושעים משתמשים ברשתות החברתיות כדי לזכות בתהילה על ידי פגיעה באנשים אחרים. במאמר שכותרתו "מדוע פייסבוק מעוררת בשידור חי עבריינים מחפשי-תהילה", כתב אדם לנגפורד: "על פי סקרים של מרכז המחקר פיו, 51% מהאמריקאים בגילאי 25-18 אומרים ש'להיות מפורסם' היא אחת המטרות החשובות ביותר לדורם. באופן דומה, כחלק מהשאיפות, מבוגרים רבים מתחרים כעת על הגדלת קהל העוקבים שלהם בטוויטר וקידום מעמדם ברשת. למרבה הצער, הרצון הגדול הזה לפרסום מלווה בטשטוש מוגבר של ההבחנה בין תהילה לשמצה".
לנגפורד מוסיף כי "בהתחשב בהקשר החברתי הזה, אין זה מפתיע שאנשים שאינם יכולים לזכות בתהילה באופן חוקי יבצעו פשעים כדי לזכות בה. סיכון זה גבוה במיוחד עבור אנשים עם נטיות נרקיסיסטיות, מכיוון שהם נואשים כל כך לתשומת לב, והם חסרי אמפתיה לאלה שעליהם לרמוס כדי להגיע ליעדם".
במאמר שפרסם במגזין "פסיכולוגיה היום", ד"ר סקוט בון התייחס לאנשים כאלה בתור "מפלצות פרסום", והוסיף שיש "רוצחים סדרתיים שממש מחפשים פרסום ופועלים לעיצוב הדימוי הציבורי שלהם".
ברור שמתן פרסום לעבריינים שמחפשים אותו לא יבייש אותם גם אם יהיה שלילי. נהפוך הוא, זה יגרום להם להתגאות ולעודד עבריינים אחרים לפעול ולנהוג ביתר אומץ כדי לזכות בתהילה שהם זכו לה.
הנרקיסיזם והאגואיזם גוברים בחברה שלנו, ונרקיסיזם, כפי שציין מגזין "טיים", הוא גורם מוביל למעשים כאלה. לכן אם אנחנו רוצים למנוע ממקרים עתידיים כאלה לצאת לפועל, עלינו להתמודד עם הבעיה ברמה מערכתית יותר. להתמודד עם הנרקיסיזם הגובר בחברה.
לשם כך עלינו לטפח סולידריות חברתית. בחברה שבה יש אחווה וסולידריות, כל אחד מקבל את תשומת הלב שהוא זקוק לה. חברי קבוצה כזו חשים שהם תלויים זה בזה, ולכן מטפחים יחסים חמים מתוך מודעות לזה שאם אתה מזיק לזולת, אתה מסב נזק לעצמך. כתוצאה מכך, הם ייזהרו לא לרמוס אחרים שכן זה יכאב להם כאילו הם פוגעים בעצמם.
ברגע שאנשים מפתחים מודעות קבוצתית, קל להם יותר לקלוט את הרעיון שהחברה שלהם תלויה בקבוצות אחרות בדיוק כפי שהם תלויים בשלהם. זה ירחיב את המודעות החברתית ואת טווח הסולידריות שלהם מעבר לסביבתם הקרובה, לקהילה, לבית הספר או לעיר. בהדרגה, מעגל המודעות יגדל עד שהוא יקיף את כל המדינה, ובסופו של דבר – תלוי בנכונותן של מדינות אחרות – הוא יקיף את העולם כולו.
פשע לא מתבצע מכיוון שאנשים לא חשים בושה, הוא מתבצע בגלל שאנשים לא חשים יחסי קרבה. טפחו יחסי קרבה וחסלו את הפשע; זה המסר שצריך לעטר את שלטי החוצות, ולהיכנס ללב.
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.
☑️ לתכנים נוספים