מדענים מאוניברסיטת דיוק בארה"ב מצאו שהיכולת לשתף פעולה וליצור קשרים הדוקים היא חיונית להישרדות המינים. בדרך כלל חושבים שהאורגניזמים החזקים והאכזריים הם ששורדים, אבל לגרסתם של מדעני דיוק, דווקא הידידות מוציאה את המנצחים האמיתיים של האבולוציה. אותם מדענים שהוציאו לאור ספר בשם "הישרדותם של הידידותיים ביותר", טוענים שמלכתחילה זו הייתה גם הגישה של צ'ארלס דרווין, ומצטטים מספרו "מוצא האדם" כדי להוכיח את טענתם.
והם צודקים המדענים, אומנם שחדשות מרעישות אין כאן. גם דרווין כמובן צדק, אבל אפשר להניח לו לנוח בשקט, אנחנו לא צריכים אותו כדי לדעת שחיבור הוא חוק הטבע, ששיתוף פעולה וחיבה בין פרטים הוא הכלל הגדול בחיים – הרי זאת הגישה העתיקה ביותר בעולם שפיתח אברהם אבינו לפני אלפי שנים, גישה שלאורה הוא הקים את הקבוצה שנקראה בהמשך ישראל, גישה שביסס עליה את חוקי האומה: ואהבת לרעך כמוך, על כל פשעים תכסה אהבה, איש את רעהו יעזורו ועוד.
כמו הרבה חוקרים מלומדים לפניו ואחריו, דרווין נוגע לפעמים בדברים הנובעים משיטת אברהם – שנקראה מאוחר יותר חכמת קבלה – ולפעמים הוא חג סביבה ולא ממש קולע לנקודה. לא שיש נזק במחקרים האלה, המדענים מגיעים לסיכומים, מסדרים מידע. אבל בסופו של דבר, אחרי עבודת איסוף ועדכון מתמיד של מחקרים והנחות, ככל שיתגלה טפח גדול יותר מעולמו של הטבע ודרכי קיומו לאנשי המחקר, הם בסך הכול יתקרבו לאותה נקודה יציבה ועתיקה שעליה נשענת חכמת הקבלה: ההתפתחות שלנו תלויה בקרבה רגשית בין בני אדם.
כל הכשלים האנושיים – החזקים שאוכלים את החלשים, המלחמות והדיכאון, המחלות וחוסר השוויון, בתוך משפחות ובין אומות – כולם נובעים מחוסר ידע איך ליישם את חוקי הידידות של הטבע בחברה האנושית, איך לייצר בינינו קרבה לבבית, אכפתיות, חיבור.
לכן אם המדע יוביל את העולם לפתחה של שיטת אברהם, הוא יעשה את שלו. אז יתגלו לנו כל הסיבות לחוסר ההצלחה שלנו כחברה אנושית, ונפסיק לדדות בדרך הייסורים הזאת שבה אנחנו מתנהלים במציאות בלי שום הבנה בחוקי היקום, יוצרים רק בעיות ומנסים לתקן אותן עם השכל העקום שלנו, מה שיוצר בעיות גדולות יותר, ואין לזה סוף.
כל זה בזמן שעומדת לרשותנו חכמה נפלאה, "מחקר מדעי על בסיס ניסיוני" כמו שפתח והגדיר המקובל הגדול של דורנו, בעל הסולם, במאמרו "השלום". כל שנותר בימינו הוא רק לקחת את השיטה בשתי ידיים, לממש ולהצליח.