בשמונה במרץ 2009, במהלך המשבר הפיננסי שהיה ידוע בשם "המיתון הגדול", התראיין מארק ויטנר, כלכלן בכיר בחברת השקעות ידועה, ואמר כי להתיר את הכלכלות מהסבך שנקלעו אליו "זה כמו לנסות להחזיר ביצה מקושקשת למצבה הראשוני. אי-אפשר לעשות זאת בקלות, ואני לא יודע אם אפשר לעשות זאת בכלל".
מאז הסתבכנו הרבה יותר. משבר המזון המתפתח כתוצאה ממלחמת רוסיה-אוקראינה, משבר השבבים והעיכובים במשלוחים בגלל המגפה והמתיחות הבינלאומית הגוברת, החזירו את שאלת הדה-גלובליזציה.
גם בכינוס של הפורום הכלכלי העולמי שנערך בחודש שעבר בדאבוס שבשווייץ, שאלת הדה-גלובליזציה הייתה הנושא המרכזי. העיתון הכלכלי "פייננשל טיימס" דיווח באחת הכתבות כי "עידן שלושת העשורים של הגלובליזציה מסתכן בהליכה אחורנית על פי דבריהם של מנהלי החברה והמשקיעים", ובכתבה אחרת טען כי "התקדמות טכנולוגית מצביעה על כך שהתפנית מהגלובליזציה יכולה להביא הטבות כמו גם אתגרים".
אני מסכים עם התובנה של הכלכלן ויטנר. בלתי אפשרי לעשות דה-גלובליזציה לכלכלה העולמית. לא עכשיו ולא בכלל. בעתיד הביצה המקושקשת שמיטגנת על המחבת העולמית תישרף.
הגלובליזציה מחמירה את הבעיות בעולם מכיוון שהיא מבוססת על מערכות יחסים שליליות, ועלינו לעצור את התקדמותה ולא להמשיך עד שנארגן אותה מחדש על בסיס תלות חיובית בין כל המעורבים.
אנחנו ממשיכים להתייחס ליחסים הכלכליים שלנו היום בדיוק כפי שאנחנו מתייחסים לכל מערכות היחסים בחיינו: מתוך גישה נצלנית. מתעלמים מהעובדה שהכלכלה מספקת את הצרכים הבסיסיים ביותר שלנו, ולכן הכלכלה העולמית תמשיך להאט והמחסור במזון ובגז יחריף. השיתוק יוביל לרעב במדינות רבות ולמחסור חמור במצרכים בסיסיים במדינות רבות אחרות. כתוצאה מכך, סכסוכים יהפכו להיות אלימים, מלחמות יפרצו, והחיים עלולים לחזור לתנאים דומים לאלו שהיו במאה התשע עשרה.
מה שמתסכל יותר הוא שהמחסור בתחומים השונים אינו אמיתי. אלא תוצאה מחוסר רצון של מדינות לספק למדינות אחרות מוצרים נחוצים. אם רק נשנה את היחס שלנו אחד כלפי השני, נגלה שכבר יש לנו שפע של הכול מהכול ולא יהיה מחסור מכל סוג שהוא.
הודות לגלובליזציה, מדינות קטנות כמו ישראל, סינגפור, חלק ממדינות ערב במפרץ הפרסי, מדינות אירופאיות עם אוכלוסיות קטנות ואיים קטנים יכולים לשגשג למרות גודלם. הם מייבאים את מה שהם צריכים, שזה כמעט הכול, ומייצאים טכנולוגיות או מוצרים ייחודיים, או נשענים על תיירות. עם זאת, בהיעדרם של קשרים נרחבים, מדינות כאלה לא יוכלו לפרנס את עצמן, והן פשוט ייעלמו.
אולי אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להפסיק להיות תלויים זה בזה, וזוהי הסיבה שהדה-גלובליזציה עלתה לדיון בפורום בדאבוס, אבל לא נוכל לעשות זאת. כך או אחרת, נצטרך לשפר את מערכות היחסים שלנו ולהפסיק לנסות לזלזל ולהפיל אחד את השני. נגלה שאפילו ניסיון לעשות זאת, כפי שקורה כעת, גורם נזק עצום לכולנו.
אין דרך לעבור את המשמרת בלי רמה מסוימת של כאב. כאב הוא זרז לשינוי, עם זאת אני מקווה שנהיה חכמים מספיק להגיב על כך במהירות, כדי שרמת הסבל לא תגרור מלחמת עולם שלישית.
האבולוציה הטבעית של האנושות חיברה אותנו, והטבע אינו משנה את מסלולו. לכן אם נקדיש מאמצים ללמד את עצמנו על התלות ההדדית שלנו ועל הנחיצות לשתף פעולה באופן חיובי, נוכל להפוך את המסלול השלילי ואת איום המלחמה. במקום זאת, נתקדם בשלווה עם התפתחות הגלובליזציה, באופן מועיל וחיוני לכולם.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"