ד"ר מיכאל לייטמן

דאבוס 2019: העולם הולך מתוך שינה לעבר אסון

כמדי שנה הכניסה לעיירת הסקי הציורית דאבוס בשווייץ אסורה זמנית לתיירים ולאנשים מן השורה. את מקומם תופסים מעל 3,000 חברי האליטה הכלכלית, העסקית והפוליטית

תמונה: רויטרס

ריכוז כזה של קשרי הון-שלטון-עיתון מתרחש פעם בשנה, במלונות שבעה כוכבים שבהם חברי הפורום הכלכלי העולמי נפגשים, סועדים ומנהלים לכאורה דיאלוג משמעותי בסוגיות בוערות ואקטואליות. בפועל הם באים לעשות ביזנס ולתכנן כיצד יגדילו את עושרם לנוכח מציאות משתנה. זאת האג'נדה האמיתית והקבועה של הטקס השנתי המיוחצן בדאבוס, ואל לנו לתת לכותרות האחרות להטעות אותנו.

השנה, נזרקו לחלל הוועידה שש שאלות פתוחות שהנהלת הפורום ניסחה לתגובות הציבור. השאלות עצמן מגמתיות ומבטאות את הלך הרוח של האליטה, ובכל זאת משקפות דאגה משינויים מהותיים המאתגרים את השיטה הכלכלית הנוכחית. אמנם ברור שמדובר בלא יותר ממס שפתיים, אולם השאלות עצמן חשובות וראויות לתגובה. בעצם הן עוסקות בבעיות ואתגרים שהמתכנסים עצמם יצרו ועתה הם עומדים חסרי אונים מולן. הנה השאלות שלהם ואחריהן התשובות שלי. 

שאלה ראשונה: איך מצילים את כדור הארץ והאקולוגיה מבלי לפגוע בצמיחה הכלכלית?
תשובתי: אכן אנו הורסים את כדור הארץ, מוציאים את המערכות הטבעיות מאיזון, מזהמים, מבזבזים משאבים מתכלים ופוגעים במערכת הטבע העדינה, שמלכתחילה מסוגלת לכלכל את כולנו בקלות. תרבות הצריכה, ייצור מיותר ועודף ומירוץ אחרי צמיחת התוצר, הם הגורם העיקרי לנזקים האקולוגים הנוכחיים והעתידיים. לכן התשובה בגוף השאלה. אין עתיד למודל הצמיחה הנוכחי, הוא זה שמייצר את הפגיעה בכדור הארץ ובנו. לא בכדי כלכלנים והוגי דעות מבקרים את מודל הצמיחה הנוכחי, וטוענים שהוא מלאכותי ושצמיחת התוצר אינה משקפת את איכות החיים ובטח לא את אושרו של האדם והחברה. 

המדידה חייבת להשתנות. עלינו לעשות חשבון נכון מה מטרתה של המערכת הכלכלית ומה אמור להיות היעד העליון שלה, ובהתאם לסדר אותה ולמדוד את תפקודה ויעילותה. האדם מחפש אושר, משמעות, יחסים חברתיים חמים וסיפוק שאינו בר-חלוף, ואותם אי אפשר לקנות בכסף. המשוואה לפיה עושר שווה לאושר מורכבת בהרבה ממה שמקובל לחשוב, ובהתאם, הכלכלה החדשה צריכה לשרת צמיחה מסוג חדש, צמיחה והתפתחות של האדם ושל החברה כולה. כלכלה מאוזנת כזו תיטיב עם כדור הארץ, תאפשר לו להתחדש, והיא תשרת את האדם, בניגוד למצב הנוכחי שבו האדם משרת אותה.

שאלה שנייה: הגירה – האם ניתן להיות בו-זמנית פטריוט וגם אזרח גלובלי?
תשובתי: בזמננו הגירה היא לא בעיה כיוון שכולנו קשורים זה לזה בתלות הדדית ברורה ומכוונת. מה שקורה רחוק, מורגש באדם ומשפיע עליו אפילו יותר ממה שקורה אצל השכן שלו. התלות ההדדית הזאת מחברת בהדרגה את המונחים פטריוט ואזרח גלובלי בתהליך טבעי והכרחי. 

פטריוט יהיה מי שדואג לכל האנושות. בנוסף, הגירה המונית חופשית, כזו שחוותה אירופה בשנים האחרונות נכשלה, והתקוות הרבות שתלה בה המערב נכזבו. היא מייצרת בעיות, המהגרים הופכים לנטל כלכלי ומשבשים את המרקם החברתי-תרבותי. אם המצב הנוכחי יימשך, אירופה תהפוך לאסיה או למדינה מזרח-תיכונית ברמת החיים, בהרכב האוכלוסייה, בחינוך ובתרבות. הכלכלות המפותחות צריכות לשדרג וליישב את העולם השלישי, להפוך אותו לאטרקטיבי לתושביו, במקום לאפשר להעביר אותו למערב.

שאלה שלישית: איך צריך להיראות שוק העבודה העתידי?
תשובתי: לא צריך כל כך הרבה עובדים. מודל התעסוקה המלאה יהפוך לאנכרוניסטי (מיושן). האדם ילחץ על כפתור ויגיד למכונה חכמה מה הוא צריך. המכונה תזמין ממכונה נוספת, שתשלח פקודה לעוד מכונה שתייצר עבורו מה שצריך, ומכונה נוספת תספק את המוצר אליו הביתה. המכונות יעבדו במקומנו, ואנחנו צריכים להפסיק להתייחס לכך כאל טרגדיה, אלא כאל הזדמנות לעצב מחדש את חיינו ואת כל המערכות הנוכחיות שנבנו כדי לשרת את המודל הכלכלי הנוכחי, שעמודי התווך שלו מתמוטטים לנגד עינינו. 

כל הבעיות שלכאורה מטרידות את האליטות בדאבוס הן בעצם בעיות מלאכותיות, לרבות סוגיית האבטלה הטכנולוגית ושעון החול הדמוגרפי. עלינו לעסוק רק בחינוך גלובלי. כלומר, בהתאמת כל מערכות החיים לחוקיות של העולם הגלובלי והמקושר, במטרה להביא חיים נוחים מבחינה חומרית, ובעיקר מאושרים ומספקים מבחינה אישית וחברתית. היוזמה לתשלום, הכנסה בסיסית אוניברסלית (UBI), יכולה להיות צעד בכיוון הנכון, אם נשכיל למצוא מסגרת חברתית חלופית למקום העבודה כדי להימנע מבעיית הפנאי והבטלה.

שאלה רביעית: איך מוודאים שהטכנולוגיה תשפר את חיינו ולא תפגע בהם?
תשובתי: זה תלוי במאה אחוז בשינוי האדם באמצעות חינוך, שינוי של ערכים, מודעות והפנמה של היותנו חלק ממערכת מקושרת אחת, ממש כמו תאים בגוף האדם. הטכנולוגיה בידי אדם אגואיסטי היא הרסנית. אותה טכנולוגיה בידי אדם מחובר, פטריוט-גלובלי, היא נכס מועיל וחיוני. לכן חינוך הוא המפתח.

שאלה חמישית: איך ליצור כלכלה הוגנת וצודקת יותר?
תשובתי: שאלה פופוליסטית, אבל ספק אם היא מטרידה באמת את באי כנס דאבוס. הדיונים המלומדים בוועידה לא יועילו ואף יזיקו. האליטה והתקשורת הנשלטת על ידה מאחזות את עינינו. המצב הנוכחי משרת היטב את האינטרסים של האליטה והיא מעוניינת להנציחו. 

אם לענות ישר ולעניין, אני מציע להנהיג מס כדור הארץ בשיעור של עשרים אחוז מסך ההון שבבעלות האליטות, התאגידים שבשליטתם והמדינות המפותחות, לטובת חינוך לחיים בעולם הגלובלי והמקושר. ללא חינוך כזה אנו מתקרבים למצב שבו נאכל זה את זה לנוכח אי-השוויון, חוסר הצדק, ההקצנה הפוליטית והחברתית, מלחמות הסחר והעימותים האלימים. עלות מערכת חינוך כזה איננה גבוהה, והיא גם ההשקעה הכלכלית הטובה והמומלצת ביותר. את שאר ההכנסות מהמס החדש יש להשקיע ביצירת תנאי מחיה ופרנסה טובים באזורי ספר ובמדינות נחשלות, אחרת תושביהן יעמיסו ויגרמו לקריסת הערים הגדולות ברחבי העולם. 

האליטה מכירה היטב את המחקרים לפיהם צמצום הפערים הכלכליים וצמיחה מכלילה ישפרו את מצב הכלכלה בכלל וגם את מצבם שלהם בפרט. האוזן שומעת, אבל הלב לא מסוגל לתת פקודה ליד לשחרר קצת הון לטובת ה-99%. עבור בעלי ההון הכסף הוא מילוי רגשי חזק, הרבה מעבר לאמצעי קניה ותשלום. הכסף הוא המילוי הרוחני של האדם האגואיסטי. מה שישכנע אותם להירתם ליצירת כלכלה הוגנת זה החלפת המילוי באמצעות השפעת דעת הסביבה, לפיה כדאי לנו להגיע לחברה מחוברת, שזה מה שהחברה מכבדת ולא כסף והון רב. בחברה ששמה את החומריות במקום פונקציונלי בלבד, ומכבדת במקומה חיבור וסולידריות, האדם ירגיש בושה להמשיך לנצל את החברה לטובתו שלו ויזכה למילוי נצחי, חזק יותר מכסף. מילוי שכסף לא יכול לקנות. מה גם שחיי ה-1% כיום אינם בדיוק גן עדן, אלא רצופים בבעיות, במשברים ובחששות.

שאלה שישית: איך נגרום למדינות לשתף פעולה ולעבוד יחד?
תשובה: הטבע, המערכת הגלובלית, דוחף אותנו לחיבור איכותי, אמיתי וגבוה יותר, ולא לחיבור מלאכותי ואינטרסנטי. אם נמשיך במסלול הנוכחי נתרסק. אנו לקראת "ברקזיט" כללי ואין איחוד שיחזיק מעמד לנוכח כוחות הפירוד והאגו. טראמפ נותן אור ירוק לבדלנות ולכאורה הצדק עימו. חיבור בין מדינות, כל עוד אינן מתאימות בתוכן וביניהן לחיבור המתחייב מהחיים במערכת מקושרת וגלובלית, אינו רצוי ואף מזיק. ככתוב במשנה, "כנוס לרשעים – רע להן ורע לעולם" (סנהדרין ח', ה'). כלומר לפני שהאדם משתנה באמצעות חינוך, ונעשה אדם, החתירה לאיחוד בין מדינות מזיקה. לכן המתכון למערכת בינלאומית מחוברת, שנהנית מיתרונות סינרגטיים, עובר דרך חינוך האדם. הרובוטים יעבדו במקומנו, ואנו נלמד איך לחיות יחד בעולם החדש. זו תהיה העבודה החדשה של האדם.

אולי כדי להטמיע היטב את הדברים ולתת להם לחלחל אל הלב, כדאי לסיים באזהרה שלקוחה מההצהרה שפרסם מייסד הפורום הכלכלי העולמי, קלאוס שו'וב לקראת ועידת דאבוס 2019, לפיה אם ניכשל ולא נאמץ גישה חדשה ושיתופית כלפי האתגרים הנוכחיים והעתידיים, התוצאה תהיה טראגית עבור האנושות כולה. כאן, הצדק עימו.