מספרים על צ'רלס דרווין, שטרח להסביר ארוכות את תיאוריית האבולוציה שלו ללורד אנגלי אחד. הלורד הקשיב קשב רב, אבל כאשר שאל אותו דרווין בסיום דבריו אם הוא כעת מסכים איתו שהאדם נוצר מהקוף, הלורד ענה: "אולי אתה כן, אבל אני לא".
הסיפור דומה לתגובה שלא פעם מתקבלת מאדם שמקשיב בריכוז לדברי המקובלים שמסבירים איך האגו, "יצר לב האדם רע מנעוריו", שולט בנו בלי יוצא מהכלל. ואז אומר: " זה באמת נכון, העולם אגואיסטי נורא, השכנים שלי, החברים, כל האנשים אגואיסטים, אבל אני? אני לא מרגיש אגואיסט. אני נותן, אני מתחשב".
כמו שקשה לאדם לראות את דמותו החיצונית אם אין מראה מולו, כך גם לגבי תכונתו הפנימית. הוא יכול לראות חלקית את אופי הרצונות והכוונות שלו, כמו שאדם יכול לראות חלקים מעצמו גם בלי ראי, נגיד את ידיו ורגליו.
לפעמים אדם יכול לפשפש במחשבותיו ובמעשיו ולהרגיש אי אילו נקיפות מצפון. גם זה לא כל אחד ולא תמיד, אלא חלק מהאנשים יכולים ללקט מפה ומשם כמה חטאים שעשו במשך חייהם כלפי הזולת והסביבה. זהו. על האחרים לעומת זאת, קל לנו מאוד לראות את כל החטאים.
אם אדם רוצה לראות את האמת, לגלות כמה האגו שולט בו, כל מה שהוא צריך לעשות זה להתגרות בו. לנסות להתקרב לזולת, לאהוב אותו כמו את עצמו. מיד האגו יקפוץ להתנגד ויחשוף את עצמו.
לכן מקובלים עובדים בקבוצות ובחבורות, מנסים להתקרב לבבית זה לזה, מתוך כך להכיר את כל עומק הרע ולבקש על פניו את הטוב. לזכות לשנות את עצמם, את תוכם, ולאהוב.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"