רבות נאמר על הגלובליזציה. מצד אחד, היא נתנה לכולם גישה לשירותים שעד לפני כמה עשורים רק העשירים יכלו לקבל. היא פתחה אותנו לתרבויות ולמקומות חדשים, ושיפרה את החיים החומריים של כמעט כולם ברחבי העולם.
מצד שני, הגלובליזציה הרסה את הייצור המקומי באינספור מדינות וגרמה לעוני למיליוני אנשים שעבודתם עברה למדינות אחרות. עם זאת, לצד הבעיות הכבדות הללו, ישנו תהליך נוסף שהגלובליזציה החלה בו: איחוד האנושות.
הגלובליזציה הפכה אותנו דומים. היא יצרה בסיס להבנה ולשיתוף פעולה, טיפחה רצונות ושאיפות משותפים ופתחה את הצוהר להבנה הדדית בין בני האדם.
העובדה שכעת, לאחר עשרות שנים של גלובליזציה מואצת אנחנו יכולים להבין את המילים והמחוות אחד של השני, היא סימן לכך שאנחנו יכולים להתחיל להבין זה את ליבו של זה בכל רחבי העולם. עד כה, מעולם לא היה מצב שבו כל האנושות חלקה את אותן בעיות ושאיפות, ועוד יכלה להתקשר בחופשיות בין כל העמים כדי לשלב ידיים, לפתור את הבעיות ולהגשים את השאיפות.
מעניין לשים לב שהתהליך שעוברת האנושות היום הוא אותו התהליך שעברה האומה הישראלית כשנוצרה לראשונה בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה. בני ישראל היו אז אנשים זרים משבטים שונים, לעיתים קרובות יריבים. אולם, כאשר כולם העלו את רעיון האחדות מעל הכול, הם הצליחו להתאחד מעל תכונותיהם השונות וליצור אומה חדשה.
האנושות של היום מתמהמהת לעבור את אותו התהליך. אולי אנחנו לא רוצים להבין אחד את השני, אבל בכל זאת אנחנו מבינים אם נרצה או לא, מכיוון שהנסיבות הגלובליות הפכו דומות ברחבי העולם, והן משפיעות על כל שאר המקומות.
אנחנו אולי מגיעים מפינלנד או מהודו, מארה"ב או מסין, מיפן או מאמריקה הלטינית, אבל השאיפות שלנו זהות, הטכנולוגיה שלנו זהה, והחינוך שלנו הוא פחות או יותר זהה. אם נרצה בכך או לא, אנחנו הופכים לאומה עולמית אחת.
זו הסיבה שבזמן כזה ישראל זוכה לתשומת לב רבה, בעיקר לגינוי עולמי. אנחנו קבוצת האנשים היחידה שאי-פעם התמודדה עם מצב מורכב כזה, ומצאה דרך להתגבר על חשדנות וניכור ולהתמזג לאומה אחידה. הקמנו חברה שבמשך פרקי זמן משמעותיים הצליחה להפוך ל"עם הנבחר", חברה לדוגמה שבה אנשים אוהבים את רעיהם כמו את עצמם. בזמנים היסטוריים נדירים כאלה, גם לא-יהודים מרחבי העולם היו עולים לירושלים כדי לחזות באחדות היהודית, במיוחד במהלך שלושת הרגלים שבהם התאספו יהודים בבית המקדש במסע העלייה לרגל שהפגיש את כל העם.
אבל בסופו של דבר, נכנענו לאגואיזם שגבר והפריד בינינו, ונפלנו לשנאת חינם, לחשדנות ולניכור כמו שאר העולם. התערבבנו בין כל באי עולם, והאנושות לא פטרה אותנו מחובתנו להוות דוגמה למופת. מאז ועד היום היא ממשיכה להצהיר שאנחנו אחראים לכל הבעיות שבעולם, ולמעשה טוענת שבכוחנו לתקן אותן. יהודים מתייחסים לכך כאל אנטישמיות, אבל למעשה זוהי דרישתה של האנושות שנמלא את ייעודנו, את המחויבות שלנו לעולם.
כעת, כאשר אנחנו מפוזרים ברחבי העולם, גם אנחנו היהודים הפכנו גלובליים. אף על פי כן, שורש האיחוד העתיק שלנו חי בתוכנו ומקרין את עצמו לכל מקום אליו נלך. הוא מאיץ את תהליך האיחוד והגלובליזציה למרות שאיננו יכולים להרגיש שהשורש העתיק שלנו עדיין חי בתוכנו.
כשישראל תהיה מודעת למי היא ומה היהודים אמורים להביא לעולם, הכעס כלפיהם יירגע והעולם יצטרף אליהם בהקמת כפר גלובלי שהתרבויות והאתניות המגוונות שבו מאוחדות על ידי האהבה. האנושות לא תדכא את ההבדלים בין האומות והתרבויות; להיפך, היא תקבל אותם בברכה ותשגשג בזכותם, שכן כל אחד יתרום את תכונותיו הבלעדיות לטובת הכלל.
כשזה יקרה, העולם יבין את סודה של ישראל: הצלחה אינה נובעת מהשקפה או מתפיסה שלטת אחת, אלא מהשקפות מנוגדות וסותרות המתאחדות יחדיו תחת חופה של אהבת אחים, שבה כל אחד משתמש בתכונותיו ובתפיסותיו השונות לטובת הכלל.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"