"בלאקרוק" הוא בית השקעות גלובלי שמטהו נמצא בניו יורק, והוא מנהל הנכסים הגדול בעולם המפקח על עשרה טריליון דולר. ביום חמישי שעבר שלח מייסד ומנכ"ל החברה לארי פינק מכתב לבעלי המניות ובו כתב כי "פלישת רוסיה לאוקראינה שמה קץ לגלובליזציה שחווינו בשלושת העשורים האחרונים".
פינק אינו בדעת מיעוט. הווארד מרקס, המיליארדר מחברת ההשקעות "אוקטרי קפיטל", הדהד השבוע חששות דומים במכתב לבעלי המניות. הוא כתב שההיבטים השליליים של הגלובליזציה הוחרפו בעקבות המלחמה באוקראינה ו"גרמו למטוטלת לחזור למקור מקומי".
אינני צופה מהלך שבו מדינות מתנתקות זו מזו, אבל בהחלט ישנה תזוזה. אנחנו זזים לעבר עולם שבו כלכלות חולקות זו עם זו, ואנשים מרגישים יותר כמו חברה גלובלית מאשר מגוון של מדינות. אנחנו מתקדמים לדור השני של הגלובליזציה: גלובליזציה 2.0, אם תרצו.
בעבר הייצור דרש ידיים עובדות. אבל כשהעלויות הכרוכות בפועלים התייקרו, חיפשו חברות במערב כוח עבודה זול יותר במקומות אחרים, והחלו בהדרגה להעביר את קווי הייצור אל מעבר לים. במקביל התקשורת השתפרה, התחבורה הפכה למשתלמת יותר, ומוצרים שהופצו בשוק המקומי החלו למצוא את דרכם אל השווקים הגלובליים.
היום לעומת זאת יש פחות צורך בידיים עובדות, הרבה יותר נעשה באמצעות רובוטים ומכונות אוטומטיות. גם המוצרים הפכו קומפקטיים, ואפילו שירותים כמו מוקדים טלפוניים מועברים למדינות אחרות. המיקום איבד ממשמעותו. פחות חשוב היכן המוצר מיוצר, ומיקום הייצור פחות משפיע על התמחור שלו. ברור שמוצרים רבים עדיין תלויים במיקום כמו עפרות ודלקים, אבל המגמה ברורה.
בעוד שהמיקום איבד הרבה ממשמעותו, הקשרים בין המדינות הפכו הכרחיים להישרדותן. החנק הכלכלי על רוסיה בגלל הסנקציות שהוטלו עליה עקב פלישתה לאוקראינה יפגע בה קשות. בדיוק כפי שהגלובליזציה מקיימת מדינות מסוימות, במיוחד אלו התלויות מאוד בייצוא או ייבוא, כך שלילת הגלובליזציה עלולה להרוס מדינה על ידי הפסקת האספקה וניתוקה מהמערכת הפיננסית העולמית.
המעמד היחיד שבו ניתוק מדינות מועיל הוא כשהמטרה היא יצירת קשר טוב ונכון יותר, כמו שהורים שולחים לפעמים את ילדיהם שרבים ביניהם כל אחד לחדרו כדי שיירגעו. האמת היא שגם מדינות צריכות לפעול כך לעיתים קרובות.
המלחמה בין רוסיה לאוקראינה היא דוגמה מובהקת לכך. שני העמים חולקים תרבות דומה, השפות שלהם קרובות, הם מקימים משפחות מעורבות ואפילו הגבולות ביניהם משתנים ולכן שנויים במחלוקת. עם זאת, כאשר הם לא יכולים להסתדר ונלחמים, הם חייבים להיות מופרדים עד שהמתח יירגע והם יוכלו להתקשר מחדש בצורה בונה.
נכון לעכשיו זה נראה בלתי אפשרי עבורם, אבל הקונפליקט שלהם עוד ילמד את האנושות איך לעשות זאת נכון. בינתיים חבל שאנשים, ולמעשה עמים שלמים, צריכים לשלם מחיר יקר כדי ללמוד איך להתקשר, דבר טבעי שאמור להיות ברור לכולנו.
ביחסים בינלאומיים מתוקנים, המדינות מתחשבות בצרכים המשותפים לפני הצרכים הפרטיים. כאילו יש סיר בישול גדול באמצע העולם וכל המדינות מקיפות אותו. כל מדינה זורקת את חלקה לסיר, וכולם נהנים מהתבשיל שנוצר.
מצד אחד, מדינות מדברות על קיימות ועל הגבלת ייצור על מנת לבלום את פליטת גזי חממה. מצד שני, אותן מדינות מייצרות פי שניים ממה שהן צורכות או מייצאות. העודפים מלכלכים את אדמת כדור הארץ, את האוויר והמים, בעוד אנשים שאינם יכולים להרשות לעצמם את המוצרים גוועים ברעב. זה לא צודק, לא חכם ולא יציב.
גלובליזציה פירושה חברה אחת מקושרת, והגיע הזמן שנתחיל לתפקד כך: נקים תכנון גלובלי, ייצור גלובלי, מערכת רווחה גלובלית, מערכת בריאות גלובלית ומערכת חינוך גלובלי.
אם היינו מרגישים כמו משפחה אחת או לפחות כמו מדינה אחת, ופחות כמו חברי כנופיות שנזרקו לתא כלא אחד כדי להילחם עד מוות, לא היינו צריכים צבאות ולא מלחמות. הכספים שנחסוך יממנו הרבה יותר מהצרכים שלנו. על כדור הארץ יש שפע מהכול, הדבר היחיד שחסר הוא קשר טוב.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"