כשהמונים עברו להאמין במדע ובבשורה החדשה שהוא הביא לחברה האנושית, הדת נדחקה לצד בהדרגה. היום רבים חושבים שהדת שייכת לעבר ומאמינים שהמדע הוא התרופה לכל צרות העולם. אחרים מאמינים במוסר, בצדק חברתי ובשוויון כפתרון לכל מחלה.
העניין הוא שכל המאמינים, דתיים או לא דתיים, עושים זאת בקנאות דתית. הרבה מהם רואים אויב מסוכן בכל מי שלא מסכים איתם והם יעשו מאמצים רבים להביס אותו בקרב על "האמת". זאת אומרת, הדת לא שייכת לעבר, היא פשוט קיבלה צורות חדשות.
בעולם יש אלפי דעות ואמונות שונות, מכיוון שהדמיון האנושי אינו יודע גבולות. יש מי שאפילו מתייחסים ברצינות לדת הפרודית של כנסיית "מפלצת הספגטי המעופפת".
העובדה שאנשים מאמינים בדברים שונים ומשונים, אינה בעיה. להיפך, המקובלים מתענגים על ריבוי מגוון, כי ככל שאנו נעשים מגוונים יותר כך החברה שלנו נעשית עשירה יותר – בתנאי שאנחנו שומרים על לכידותה. אם אנחנו מתנערים מלכידות חברתית ומתחילים להאמין שאמונתנו היא הלגיטימית היחידה, אז מתחילות הצרות וההתנצחויות.
האמונה המודרנית במדע, בפסיכולוגיה, בפילוסופיה המערבית או בדוגמות חברתיות אחרות, היא דתית כמו האמונה באל זה או אחר. בשנות הארבעים, האמונה הדתית של הגרמנים בעליונות הגזע שלהם הובילה לתוצאות איומות כמו שראינו. האמונה שלהם התבססה כביכול על מדע – לא על אלוהות – ובכל זאת הביאה הרס גדול יותר מכל דת עד אז.
בעל הסולם, גדול המקובלים והוגה הדעות שכתב רבות על ענייני העולם, מי שחזה רבים מהתהליכים שאנו עוברים היום, כתב לעצמו אוסף של רשימות על העולם ועתידו זמן קצר אחרי מלחמת העולם השנייה. אחרי פטירתו הם נאגדו תחת הכותר "כתבי הדור האחרון".
כשבעל הסולם השתמש במונח "הדור האחרון" הוא לא התכוון שדורו יהיה אחרון בשרשרת האנושית, אלא שהאנושות הגיעה לשלביה האחרונים של התפתחותה ועכשיו היא נעה לקראת רמת קיום חדשה. שאיפתו ברשימות הייתה לנסח את מחשבותיו על הדרך שבה האנושות יכולה לחסוך מעצמה את חזרת הזוועות של מלחמת העולם השנייה.
הוא הבין שאנשים הם דתיים מטבעם, לכן הוא לא ראה טעם בניסיון לבטל את הדת. במקום זה הוא רצה להוסיף נדבך נוסף לאמונות הקיימות, שיאפשר לכלל האנושות להתאחד מעל להבדלים ביניהם. הוא כינה את הרובד הזה "דת של השפעה" (או "דת של אלטרואיזם").
הוא לא התייחס לדת הזאת כמו לדתות המוכרות, אלא כאל צורת קיום אלטרואיסטית – חיים לאור הרעיון של אהבה שמכסה על כל ההבדלים. זאת אומרת, לא במקום הדתות והאמונות השונות, אלא יחד עם כל מגוון ההשקפות הקיים, שעליו אמר שהוא המנוע לכל צמיחה והתפתחות. לכן חשב שעל כל המדינות לאמץ דת מאוחדת של אהבת הזולת, "אבל חוץ מזה יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה" ("כתבי הדור האחרון").
הדרך שבה הגיע בעל הסולם למסקנה על הצורך בקיום הדת האלטרואיסטית היא מדעית לגמרי. הוא הגה בה מתוך התבוננות והבנה עמוקה בחוקי הטבע, שהם אלטרואיסטיים ומקיימים את העולם בחיבור חוצה גבולות והבדלות, חוקים שרשמו והסבירו כל שרשרת המקובלים שלפניו.