"ההחלטה להשעות את נבחרות רוסיה והמועדונים שלה מפעילות כדורגל בינלאומית חייבת להיות מלווה בחרם דומה על קבוצות הקשורות לישראל, שהורגת במשך שנים ילדים ונשים בעזה. זה מוסר כפול", כך צייץ השבוע כדורגלן העבר המצרי מוחמד אבו תריכה, והוא לא האחרון.
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה יש פרץ של תגובות אנטי-ישראליות ברשתות החברתיות המשוות את הסכסוך הרוסי-אוקראיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בדגש על היחס כלפי הפלסטינים תושבי עזה.
האשמת ישראל אינה עניין חדש, ובעולם יכולים להגיד מה שהם רוצים. ברור שאנחנו לא נגד אף אומה, אף פעם לא התנפלנו על שום עם, ואין מקום להשוואה באשר לסיבות האמיתיות. לכן שיצעקו כמה שיצעקו.
נגד הצעקות יש לנו לענות רק בהעמדת שיטת התיקון של האומה על רגליה, פנימיות תורת ישראל, שהיא חכמת אהבת הזולת והדרך לחיבור בין בני אדם. בתמיכתה נוכל להתחיל לצעוד מיום ליום לקראת התיקון השלם, לקראת חיבור המעגל הראשון של עם ישראל וסביבו יצטרפו במעגלים הולכים ונרחבים כל אומות העולם. רק אז יבוא שלום לעולם.
האנטישמיות לא צריכה שום הצדקה. היא כוח טבעי בבני האדם, חלק מהאגו הכללי שפועל במין האנושי; אותו חלק שמתנגד לחיבור בין בני האדם, שאותו אמורים לייצג ולממש היהודים ואותו הם לא מקיימים.
אנחנו צריכים להבין את העקרונות האלה וללמוד לענות על כך בהתאם. להסביר לעולם את תפקידנו כלפיו, ואיך להתחיל לחתור אליו. אין טעם להשלות את עצמנו שאנחנו יכולים להסביר לכולם כמה אנחנו מוסריים ואיך מעולם לא עשינו רע לאף אדם. הם לא יבינו. בעומק טבעם, האנטישמים לא דורשים מוסר, אלא דרך להתחבר מעל לאגו, שיטה להביא שלום לעולם.
האנטישמיות קיימת אלפי שנה, כמו שכתוב: "מהו הר סיני? הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת פ"ט). כלומר, עם שיטת תיקון האדם – מאגואיזם מפלג לאהבת הזולת – ירדו גם הרהורי שנאה כלפי היהודים, והם מורגשים היטב כשאנחנו לא מבצעים את תפקידנו כלפי העולם.
את השנאה כלפינו קבע הכוח העליון, כמו שקבע לנו את הציווי להגיע לחיבור לבבי כדי להיות "אור לגויים", כמו שבכלל קבע את סדרי העולם. כך שבמקום להיאבק בשנאה כלפינו, אנחנו צריכים להילחם על החיבור בינינו. במידה ונתקרב זה לזה באהבה, ננטרל את שורשי השנאה.
רוצים להעמיק?