"הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שהרגתי רק שני שוטרים. הלוואי והייתי הורג יותר", מצחקק בשטניות המהגר הבלתי-חוקי לואיס ברקמונטס. "את מי עוד יכניסו הדמוקרטים למדינה שלנו?" חותם הסרטון המסעיר שפרסם הנשיא טראמפ בחשבון הטוויטר שלו לקראת בחירות האמצע בארה"ב
תמונה: רויטרס
משבר המהגרים באמריקה מעמיק את הקיטוב החברתי, מלהיט את השיח הציבורי וחוצה את ארה"ב לשני מחנות קיצוניים: או שאתה "בעד המהגרים" או שאתה "בעד אמריקה". ובתרגום פוליטי: או שאתה שייך למחנה טראמפ או שאתה שייך לכל מחנה אחר.
אולם איך קרה שהמהגרים תפסו את אור הזרקורים? למה דווקא הנושא הזה הצליח לפלג את אמריקה ברמות שלא ראינו קודם?
אמריקה לא לבד. מה שמתרחש במעצמה הגדולה בעולם הוא חלק מתהליך עצום שמתחולל בעולם כולו. כדי להבין אותו טוב יותר נפליג אל יבשת אירופה, שם משבר המהגרים כבר בשיאו.
כשמשפחה מברלין לדוגמה שולחת את ילדיה לבית-ספר מעורב עם ילדי מהגרים, וכשבתי הקפה, התחבורה הציבורית ואולמות הקולנוע עמוסים בזרים מתרבויות שונות, היא שואלת את עצמה: האם זו התוצאה המיוחלת מהאיחוד האירופי? האם זו התמורה מהשוק המשותף שהקמנו?
התשובה היא לא. משפחות ויחידים רבים מבריטניה, מצ'כיה, מפורטוגל ומעוד מדינות אירופאיות רבות יענו בדיוק כמו אותה משפחה מברלין. בקרב האירופאים מתגלה יחס עוין לנוכח המציאות החדשה שאליה הם מתעוררים מדי יום.
מדיניות הזרועות הפתוחות והגבולות הפתוחים שהתניעה מרקל וחבריה הביאו איתן גם נחילי מהגרים מוסלמים שמכתיבים סדר יום חדש במדינות אירופה. סוגיות כמו לבישת בורקות לנשים, התרת אלכוהול ומאכלי חזיר בפסטיבלים והפרדה בין גברים לנשים הפכו חלק בלתי-נפרד מהשגרה האירופית.
כשלושים שנה לאחר שהוקם האיחוד האירופי מתחילים האירופאים להתפקח ולחוש מאוימים. ההיסטוריה ארוכת השנים, התרבות המפוארת, השפה העשירה ועוד, מאבדים מחשיבותם, חומקים כמו חול בין האצבעות. מכאן עולה הצורך העז באירופאים להגן על זהותם הייחודית, על ה"אני" האירופאי שלהם.
התוצאה היא בדלנות, לאומנות ועליית הימין על משטריו השונים. לכן, לא פלא שבאירופה מביטים בכיליון עיניים לבחירות האמצע בארה"ב. הם מנסים להבין האם הטראמפיזם הוא אופנה חולפת או רק תחילתו של העידן הפוליטי הבא.
התשובה מחייבת ראייה רחבה יותר: האנושות מתפתחת לקשר אינטגרלי סביב כדור הארץ בתנועה מחזורית הכוללת "התכווצות" ו"התרחבות". כמו נשימה.
סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת נושאות עימן תהליך "התרחבות" חסר-תקדים המתבטא בגלובליזציה של המסחר והתעשייה, בפתיחת גבולות, ברשת האינטרנט שקושרת את העולם לכפר גלובלי קטן, בהקמת מוסדות בינלאומיים, ובאינספור קשרים חדשים שנרקמו סביב הגלובוס.
אולם בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך גובר של "התכווצות": הברקזיט של בריטניה, התחזקותן של תנועות הימין הקיצוניות, עלייתו המטאורית של טראמפ שמדרבנת מנהיגים רבים בעולם להתחקות אחריו. רק השבוע עלה המנהיג הפופוליסטי ז'איר בולסונרו – "טראמפ של ברזיל".
ההתרחבות וההתכווצות, ההתקשרות וההתבדלות, הקוסמופוליטיות והלאומנות – מהווים תנועת מחזוריות טבעית. אלו שני תהליכים מנוגדים שמשלימים את ההתפתחות האנושית, כמו שתי רגליים להליכה.
הרגשת הזהות הייחודית של כל עם ואדם לא תיעלם מהעולם. גם התלות ההדדית שנרקמה תתחזק ולא נוכל להיפטר ממנה. באין ברירה, האנושות מתקדמת לעבר שינוי מהותי, הרבה מעבר לפוליטיקה.
העתיד הטוב של האנושות כרוך בשינוי מהותי בתפיסת האדם: כל פרט נשאר עם הזהות הייחודית לו מבלי לדכא אותה, ובד בבד פועל לממש את ייחודיותו לטובת הכלל. שלב מהפכני שכזה דורש התעלות מעל הטבע האגואיסטי שבאדם. עוד טרם שאנו באים לדון באינטגרציה בין העמים, בפתיחת שערים, ביצירת שווקים משותפים ובהסכמים בינלאומיים – עלינו להתעלות לרמה של קשר אנושי גבוה יותר.
עוד במאה הקודמת הדגימה רוסיה הקומוניסטית שלא ניתן לחבר בין בני אדם ולחייבם לחיות חיים שיתופיים על ידי משטר כוחני. "בעל הסולם" תיאר זאת כך: "הכול רואים איך חברה גדולה כמדינת רוסיה בת מאות מיליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מידת אירופה כולה, אשר כבר הסכימו לחיות חיי חברה שיתופית […] עם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם. במקום שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה-מטה הולך ויורד" (מאמר "השלום").
בחזרה לבחירות האמצע בארצות הברית: בין אם מחנה טראמפ יתחזק ובין אם ייחלש, תנועת ההתכווצות תימשך עד שתגיע לתכליתה בדרך הטבע. זו קריאת הזמן שנובעת מצורך טבעי לאזן את ההתפתחות האנושית.
האנושות – ולא רק אמריקה – צריכה להגיע להכרה שהאינטגרציה הנכונה בין התרבויות ופתיחת הגבולות המושכלת והמיטיבה יקרו רק לאחר שנתעלה לרמת מודעות חדשה. הטבע מעניק לנו שיעור מאלף מדי יום: רק טיפוח קשר אנושי מעל כל ההבדלים ישמש בסיס מוצק להתארגנות חדשה ובריאה של החברה האנושית. אז יוכל כל עם ואדם לשמור על ייחודיותו, ואף לממש אותה לטובת חיבור חובק עולם.