זה שבוע שלישי שבו מאות נהגי משאיות חונים בלב העיר אוטווה בקנדה, חוסמים את הרחובות וסוגרים את מעברי הגבול בין קנדה לארה"ב.
לראשונה נכנסו המשאיות אל תוך העיר ב-28 בינואר, בעקבות תקנות פדרליות חדשות שדרשו מנהגי משאיות שחצו את הגבול מארה"ב להתחסן נגד קורונה. הנהגים המוחים פצחו בזעם ב"שיירת החופש" – תנועת מחאה נגד החיסונים והגבלות הקורונה, שהתרחבה לתנועת התנגדות למדיניות הממשלה הליברלית, ואף זלגה למדינות נוספות ברחבי העולם.
הנהגים, ורבבות המפגינים שהתגייסו לתמוך בהם, אינם דורשים רק לבטל את כלל ההגבלות שהוטלו בקנדה בעקבות המגפה, הם גם קוראים וצופרים לפיזור הפרלמנט ולהדחת ראש הממשלה ג'סטין טרודו.
האחרון מצידו, נקט צעד חריג לנוכח חוסר ההצלחה לפנות את המפגינים, והכריז על "מצב חירום לאומי". במסגרת סמכויות החירום, בכוחו של טרודו לדכא את המחאה בכך שיקפיא את חשבונות הבנק של מי שחשודים במימון המחאה, ואפילו ישעה את ביטוח הרכב של משתתפי המחאה.
אני מתפעל כיצד וירוס קטן מלמד אותנו הרבה על היחסים בין בני האדם. בזכותו, האנושות עוברת מצבים שמבררים בה את הצורך בשינוי חברתי מן היסוד. אני לא אומר שיש צדק עם מחנה זה או אחר, אלא שהקרקע הנשמטת תחת רגלי החברה מחייבת לבחון מחדש את השקפת העולם שלנו, על מערכת הבריאות, המדע, הפוליטיקה וכל תחום אחר בחיים שלנו.
שורש המאבקים שהקורונה הציפה בעולם טמון עמוק בטבע האדם, באגו שגורם לכל אחד לרצות לשלוט באחרים. יש כאן משחק של כבוד, מלחמה על הון ושלטון – מי ימלוך, הרפואה או המתנגדים לה? השליט או העם? מי יגזור את הקופון?
ברגע שיש גל מחאה, הקלוש ביותר, מיד גולשים עליו בעלי אינטרסים מכל קשת המפה הפוליטית, שמושכים את ההמון המתוסכל ליעדם הפרטי. הרי מאחורי כל הגבלה והגבלה יש רווח כספי עצום של מיליארדי דולרים.
המאבקים סביב הקורונה הם תגובה טבעית של אדם שמרגיש כבול בידי אחרים, נתון להחלטתם של גורמים המגבילים את פרנסתו, מונעים ממנו לנסוע ולטוס, לבקר ולתייר. ייתכן והמוחה אינו מתנגד בחריפות להגבלות הקורונה עצמן, אבל ככל שהוא מרגיש שסוגרים עליו מכל הכיוונים, הוא נקלע למבוכה ואינו יודע עם מי הצדק. זה כבר מספיק כדי לגרום לו לצאת מגדרו.
צריך להבין שהפתרון לא ינבע מתוך קביעה שצד זה או אחר צודק, אלא מתוך הסכמה הדדית משותפת. כל עוד אנחנו שפוטים של הטבע האגואיסטי שלנו ומוכנים לדרוס את האחרים בכל מחיר – ושוב, לא משנה באיזו מחאה מדובר ובאיזה צד אנחנו תומכים – אז לעולם לא נצליח לעשות צעד קדימה לתיקון חברתי.
רק בתנאי שכל איש ואישה יכניעו מעט את האגו שלהם, יתעלו במקצת מעל עצמם לקראת חיבור עם הזולת, אז ממקום משותף כזה אפשר יהיה לקבל החלטה נבונה. הרוח הנכונה שתיווצר תוביל לפתרון מאוזן. ולמה? על פי חכמת הקבלה, חיבור אנושי שמטרתו לעשות טוב לכולם, מעורר כוח חיובי שטמון בינינו בהיחבא, חיבור כזה מושך "אור" בלשון הקבלה, ולמרות שהכוונות עוד לא נקיות ומדויקות, אותו כוח חיובי מברר ומסדר הכול.