בתפר שבין סוף חודש מאי לתחילת חודש יוני התקיים יום קטן אבל משמעותי: יום החברות העולמי. לא שיש לי עניין לחגוג יום כזה, אלא חשוב לי לתת מקום של כבוד למושג "חבר".
חבר הוא מי שאיתו אתה מתחבר. אדם שיודע מה אתה מרגיש, מזדהה איתך, מבין אותך. אתה כלפיו והוא כלפיך. יחד אתם מחפשים נקודות השקה, בונים רגעים של התקרבות.
יש לי מאות ואלפי חברים. כל יום אנחנו נפגשים יחד במסגרת שיעורי הקבלה, לומדים במרחב הווירטואלי, מתחברים במרחב הרוחני, שומעים זה את זה, מדברים, מתקרבים.
החברים הם אותם האנשים שאיתם אני חולק מטרה משותפת בחיים, תופס עימם את ההרמוניה הפנימית של העולם. אלו אנשים שאני חי איתם את כל המצבים בדרך להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו: להתחבר כאחד.
למעשה חיי היומיום צריכים להיות פשוטים מאוד, בסיסיים, כך שנוכל לפנות את עצמנו בשקט לחברות עמוקה כזאת; נתעלה מעל ההפרדות המלאכותיות שיצרנו בינינו, מעל הגבולות שהקמנו בינינו, עד שנשבור את המחיצה המדומיינת ונגיע להשפעה הדדית, לאהבה הדדית, לתמיכה הדדית במעגלים מתרחבים – עד שכל העולם יהיו חברים קרובים.
בתוך כך נשיג הרגשה של הכוח העליון הפועל במציאות, ויהיה לנו טוב שילך ויתעצם כמו שספר הזוהר מספר: "ואתם, החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמו שכתוב, 'למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך'".