מאז שהוחלף השלטון בארה"ב, התחזק השמאל הליברלי ואמריקה עוברת מהפכה תרבותית אגרסיבית שמשנה את פניה מן היסוד ומחלחלת לכל הרבדים בחברה – החל מהפרט, דרך התא המשפחתי ועד הלאומיות האמריקאית.
במדינות רבות החלה רגולציה בחסותו של האגף הפרוגרסיבי, שמטרתה היא להכשיר מחיקת זהויות במסווה של ליברליות. לדוגמה, אדם יכול לבחור את מינו ואת גזעו. בבתי ספר יסודיים באריזונה ובמדינות נוספות נכנסה ספרות בעלת אופי פורנוגרפי קשה ואפילו פדופילי, בצו המושל (bit.ly/3JMVos6). פסלים של גיבורי האומה האמריקאית מסולקים מהרחובות, ספרים העוסקים בגזע מצונזרים, והדוגמאות עוד רבות.
התופעה הזאת של תרבות הביטול, ששורשה הוא חופש מוחלט ותכליתה היא מחיקת זהות האדם, נמצאת בשלבי התהוות שנים רבות ורק בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה זינקה והתרחבה כמעט לכל פינה באמריקה.
מהרגע שהחברה שינתה את החוקים והתקנות שהיו בממשל השמרני שהיה בה, לצד התרחקות המונית של בני אדם ממסגרת הדת שסיפקה להם ערכים והחזיקה אותם בגבולות מסוימים, האנשים נעשו חופשיים יותר, אדונים לעצמם, וכל אחד בוחר לפי רוחו ונוחיותו, לפי הרצון לקבל הנאה מקסימלית לתועלת עצמו, לפי האגו שצומח ופועל בו.
זו פילוסופיה עמוקה יותר מאשר רק בחירה חופשית בזהות מגדרית ונטייה מינית. זו התקפה נגד הכוח העליון של הטבע, ששולט ומולך. זו קביעה פנימית נחרצת שאומרת "לא אתה בורא אותי, אלא אני בורא את עצמי". בגישה כזו, חוץ ממקרים של מוות, שאין לאדם שליטה בהם, האדם ניצב בגאון במרכז העולם, בלב הבריאה. אם הייתה לו אפשרות לשלוט גם על המקרים הבלתי נשלטים, גם אותם היה לוקח בשתי ידיו.
הגישה הפרוגרסיבית מאדירה את האינדיבידואל, נשענת על כך שאין יותר גדול ממנו. היא מפרשת בגישתה האגואיסטית את המושגים דמוקרטיה, שלטון העם, שוויון, בצורה מעוותת שמאפשרת לכל אחד לשאוג משורש גאוותו "אני אמלוך!". אני ורק אני אחליט מה רצוני; ואני לבדי ראוי לקבוע את המדיניות של חיי, של משפחתי, של החברה שלי. אני גם אקבע את חינוך ילדיי, את זהותם והשקפתם.
הבעיה אינה בליברליזם הקלאסי הדוגל בחירות הפרט, בזכויות האזרח ובחופש המחשבה והקניין. אדם שהוא ליברל טהור נותן לכל אדם מקום להתבטא ביחס לאחרים, ושואף להידברות במגמה להגיע להבנה והתחשבות הדדית.
לכן קשה לנסח נוסחה אוניברסלית שתצביע היכן עובר הגבול הדק בין ליברליזם מתוקן, כלומר חופש הבחירה של הפרט במסגרת מאוזנת ומתחשבת, לבין ליברליזם פרוגרסיבי שמוחק את טבע האדם. הבעיה העיקרית מתחילה בחשיבה הפרוגרסיבית הקיצונית שמובילה להתעלמות מוחלטת ולניתוק מהחוקיות שקיימת בטבע שאנחנו חלק אינטגרלי ממנו, בחוסר התחשבות בתכתיבים שלו.
ובמקרה של אמריקה יש גורם נוסף שמקשה עליה לבלום ולהתאזן: עצם העובדה שהיבשת לא עברה מהפכות גדולות, היא מתקשה לבצע זינוק חברתי משמעותי. אמריקה אומנם ידעה מלחמות ומאבקים, כמו "מלחמת האזרחים האמריקנית" בין הדרום לצפון, אבל הן לא כמו "המהפכה הצרפתית", "אביב העמים", ומהפכות לאומיות נוספות שטלטלו את אירופה במאה ה-19 וגרמו להן להתבגר ולהתייצב.
אם אמריקה הייתה חווה מהפכה פנימית כזו שהייתה מותירה בה זעזוע של ממש, היא הייתה ממוקדת פחות בהתפתחות כלכלית, במרדף אחרי דולרים ובמופע בלתי נגמר של מערכות בחירות, אלא הייתה מגלה יחס רציני יותר לחיים, מייצבת ערכי יסוד בחברה שלא ניתן לעסוק בהם במקח וממכר כמו היום. היא הייתה יודעת לנתב את היצר האגואיסטי כך שיפתח נכון את האדם והחברה, ימשיך להמציא, לדעת, לחקור ולהשתפר מבלי לצאת משליטה – תוך איזון בריא של ערכי בסיס בלתי משתנים של מותר ואסור, השומרים על מסגרת יציבה של יחסי אדם-משפחה-חברה.
בינתיים אמריקה ממשיכה לצנוח חופשי, אך בבוא העת, לקראת הנחיתה הקשה, היא תידרש להחליט מחדש על זהותה.
✅ רוצים להעמיק? צפו חינם בסדרת הסרטונים על מסע לעולם הפנימי >>