מדי יום כלואים המוני נהגים בפקקים איטיים בכבישים מהירים שהתנועה אמורה לזרום בהם חופשי. "אם רק הייתי לבד על הכביש…" היא בטח המשאלה הנפוצה בראש כל נהג בזמן ההמתנה המייגעת בפקקים המתסכלים.
הבעיה מתחילה בעובדה שלכל אחד נוח להיות לבד ברכב משלו, וישראל היא מדינה קטנטונת, אז כמה כלי רכב נוספים היא תוכל עוד להכיל על הכבישים? נראה שאין דרך אלא להגביל את הכניסה לכבישים, אחרת נמשיך למלא אותם, נקנה עוד ועוד מכוניות עד שפשוט נעמוד במקום.
הבעיה לא תיפתר בעוד סלילת כבישים או הרמת מפלסים, כמו שעושים במדינות אחרות, כי המזג הישראלי שלנו שונה; הוא תוצר טבעי של רצון אגואיסטי בריא. לכן בישראל אנחנו נדרשים לשינוי מסוג אחר: עלינו להתרכז באדם הנוהג, בלב שלנו, ביחס בינינו, כדי להצליח לראות בנהיגה עסק שונה לגמרי.
אם רק נרצה, אנחנו יכולים לאפשר לכל נהג ליהנות מזמן הימצאותו על הכביש, מהמגע עם שאר הנהגים שהופכים שותפים לתנועה, כמו בריקוד: הוא נותן להם מקום והם נותנים לו, עד שנוצרת מעין "שיחה" ביניהם, וכולם מתמלאים הנאה מהקשר שנרקם בלי מילים. נהיגה היא שפה שאנחנו יכולים לדבר בה: תן, קח, בבקשה, תודה, להתקרב, להתרחק. כל פעם לעזור, לאותת, לתת זכות קדימה לאחר.
הלוא אין מקום שבו היחסים שלנו כל כך רעים כמו בכבישים. כל נהג שממהר רואה בנהגים האחרים הפרעה להגיע למקום חפצו – אם לא הם הוא לא היה תקוע. לכן גם אין מקום מבורך יותר לתיקון היחסים דרך הסברת הסיבה לכך שאנחנו כל כך שונאים זה את זה, ולמה הכביש יכול להיות דווקא מקום מעולה להפוך אותנו לאוהבים.
ויש רובד נוסף: אם נשנה את היחסים בינינו, נחייב גם את שאר העולם לשנות את התנהגותם בכבישים ובכלל, כי כל מה שקורה בינינו היהודים מועתק אל העולם כולו. "ישראל הם המקבלים בראש ובראשונה את כל ההשפעה ומאיתם יתחלק לכל העולמות", מובא בספר "באר מים חיים", "ועל כן נקראים ישראל 'לי–ראש', כלומר שהם הראש לקבל הברכה בראשונה ואחר כך לשאר באי עולם".
יסוד עם ישראל נבנה בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה, בקבוצה שקיבץ אברהם אבינו. הקבוצה נבדלה מהאנושות דאז כי החליטה להתגבר על האגו המתפרץ והגיעה לקשר הדדי, לחיבור ולחיבוק פנימי, לאור שהקרין לכל העמים.
אנחנו אותה קבוצה שהתחייבה פעם לפני העולם להגיע לאהבת אחים ואחר כך לצרף לקשר המשפחתי הזה את כולם. לכן מאז עומד העולם ומחכה שנקיים מה שהבטחנו, ומשום שבגדנו בהבטחה שלנו, כולם שונאים אותנו ויורדים עלינו. אומנם לא במודע, אבל זה המנוע הנסתר של השנאה. ועכשיו, גם בכבישים, יש לנו עדיין חלון הזדמנויות לתקן את היחסים בינינו, או חלילה להמשיך לנהוג כפי שאנחנו נוהגים היום עד שנגיע לאסון.
✅ רוצים להעמיק? צפו חינם בסדרת הסרטונים הבאה >>