מאז יום שישי פלשו עשרות מטוסי קרב סיניים למרחב האווירי של טייוואן, באחת ההפרות הבוטות והגדולות ביותר בריבונותה הטריטוריאלית. מאז ומעולם היו יחסים מתוחים בין סין לטייוואן, אלא שהפעם הכריזה האחרונה שהיא נערכת למלחמה.
למרות השרירים שכל אחת מהמדינות האסייתיות מפגינה, לא נראה כי צפויה מלחמה של ממש. אחרי הכול מדובר באותו עם ובאותה תרבות, וזה עניין של זמן עד ששתי המדינות יתאחדו. מי שמחזיק אותן עדיין לעמוד זו נגד זו הם האמריקאים והאירופאים – מי שכביכול מגנים את סין בשם ההומניזם, אבל למעשה לא אכפת להם כלל מהם ומתרבותם. למעשה כל מפגן הכוח הזה נועד לשמש משחק פוליטי שרק הם יודעים את משמעותו.
ייתכן ומטרת הפלישה של הסינים היא לנקר לאמריקאים את העיניים, כי מטייוואן עצמה לא נראה שיש לסינים הרבה מה להרוויח. אין לטייוואן שטח, והגם שהיא מדינה מפותחת טכנולוגית, לסין לא חסרות יכולות וכוח אדם. בכלל, אילו מין כוחות אלה טייוואן מול סין? עכבר מול פיל.
הרבה ביקורת נמתחת על סין, אבל אין לנו מספיק נתונים כדי לשפוט אותה. אנחנו גם לא מסוגלים לעכל בכלל תפקוד של מדינה המונה מעל מיליארד תושבים. זה לא פשוט. היום סין עוברת משברים גדולים והיא צפויה לחוות זעזועים רבים. המשטר חייב להחזיק את המדינה ביד חזקה, כי מדובר על אוכלוסייה אדירה שלא משאירה ברירה אלא להמשיך לשמור את העם במסגרות של חינוך ותרבות שיחזיקו אותו לא להתפרק. לכן אי-אפשר לשפוט מדינה עד שלא נהיה במקומה.
גם את טייוואן ורצונה לשמור על עצמאותה אי-אפשר לשפוט עד שניכנס אל נעליה. כמוה יש מדינות רבות בעולם, כמו קטלוניה שרוצה לשמור על עצמאותה מספרד, סקוטלנד מאנגליה וכדומה. מצד אחד בהחלט אפשר להבין את אותן המדינות – אני עצמי ביקרתי בקטלוניה מספר פעמים כדי להזדהות עם תחושתם של האזרחים, ובאירלנד לפני שנים התהלכתי במרכז העיר עם תהלוכה למען התנתקות מאנגליה והרגשתי גאה שאני משתתף בה.
מצד שני, היום נראה שהגישה שהשאיפה לעצמאות ושמירה על גבולות מדיניים כבר לא רלוונטית. העולם נעשה עגול ומקושר, כולם קונים את כולם ומחוברים לכולם, ומה נותר מהמדינה מלבד דגל, המנון ושפה?
בזמנים שבהם ביקרתי באירלנד הם היו מוכנים להרוג את האנגלים שדורכים על אדמתם הקדושה, אבל הזמן הזה עבר והכול נרגע מעצמו. אם לא היו בעיות של סמים וביטחון, היינו עוד היום יכולים לפתוח את כל הגבולות בין המדינות ולחיות בחברה אנושית אחת – מה שעתיד לקרות ממילא.
עוד כמה זעזועים וחיכוכים, עוד כמה מגפות ומכות טבע, עוד מספר פלישות של מטוסים וצבאות למדינות אחרות ונתפוס את הכיוון של הטבע: יש לנו כדור ארץ אחד, תחת הנהגת כוח עליון אחד, לכן מחויב שגם אנחנו נחיה בחברה אחת. בינתיים נמשיך כנראה לשחק במלחמות.