אם עד לפני כמה ימים המתיחות הביטחונית רק בעבעה מתחת לפני השטח, אז כעת היא פורצת לחוץ. בימים האחרונים התחיל רצף של פיגועים: ביום שישי רופא בן 50 ניסה לדקור שוטרים בירושלים, אתמול בבוקר מחבל צעיר בן 27 ניסה לדקור חיילים בגוש עציון, ובצהריים התרחש פיגוע ליד התחנה המרכזית בירושלים.
ידוע שאירועי טרור בודדים עלולים להפוך לגל גדול, אבל בלתי אפשרי לדכא את הטרור באופן חד ומהיר, לצנן את ההתחממות כהרף עין. לאף מדינה אין תרופת פלא שיכולה להרגיע את הטרור. בין אם באים בטוב ומושיטים יד לשלום, או מפגינים שרירים ומקשיחים עמדות – כך או אחרת הטרור לא נעלם מן האופק.
כל עוד בני אדם חיים ביניהם במרחב אחד, לא מסכימים זה עם דעתו של זה, גדושים בעוינות שהולכת וצוברת שכבות עבות של שנאה, אז האלימות תפרוץ והטרור יפרח. ישנן תקופות שהכול רגוע ושקט, אבל השקט הוא יחסי; וישנן תקופות שחילוקי הדעות מתעצמים, הקוטביות משנסת מותניים והכאסח חוגג ברחובות.
לא נפסיק לרקוד טנגו עם האויב עד שלא נתלכד יחד בינינו, עד שנעמוד כגוף אחד נגד הטרור. הבעיה מתחילה בנו. אנחנו מפולגים להרבה מאוד קבוצות ומפלגות, מפוזרים באינספור דעות, ולכן קשה לנו לאסוף את עצמנו ליחידה חזקה. זה לא התחיל מהיום ולא מאתמול. עוד מימי פרשת אלטלנה השמיכה האחת הדקה שחיממה אותנו נפרמה ונקרעה, והיום הקרעים שלה מפוזרים לרגלינו.
גם אם ניערך נכון, נפרוס כוחות משטרה לאורכה ולרוחבה של המדינה, ואף נהיה אזרחים נחושים ועירניים, דרוכים בכל החושים, לא ננטרל את האיום הגובר. חובה לפעול במלוא הכוח ולהיערך לכל תרחיש, על כך אין שאלה. אבל אין לטעות שתגובה מידתית של יד חזקה היא המפתח למיגור הטרור. בסופו של דבר האויב לא מפחד מאיתנו. הוא למד לטפח עור של פיל, לפתח אמצעים למעלה מהפחד, עד שהמימרה "טוב למות בעד ארצנו", שהייתה שגורה בפינו, כבר נשמעת מפי האויב.
חוסר ההצלחה להרגיע את הטרור אחת ולתמיד, ההסלמה הביטחונית הנשנית, צעדי הענק בדרך למלחמה הבאה, צריכים להביא אותנו לבדיקה בשבע עיניים, מהו האמצעי שיבטיח לנו קיום נכון וטוב, רגוע ובטוח. חיפוש מדוקדק ומקיף יגלה לנו במוקדם או במאוחר שאין במסגרת העולם הזה שום פתרון יישומי. אולי אז נרים ראשנו לשמיים, נדרוש תשובה ונגלה שהיא נמצאת בינינו.
חכמת הקבלה מנסחת אותה בצורה פשוטה וברורה: אם יהיה יחס טוב בין היהודים, אם נתאגד כולנו לאגודה אחת, אז אף אויב לא יוכל להתקרב אלינו. הוא גם לא ירצה. כי מראש יחוש בתבוסה.
מאז ומעולם החיבור הלבבי בעם ישראל הקרין במעגלים על הרמות והשכבות האחרות, ובימינו הוא גם מקרין על המצב המדיני, הביטחוני והחברתי. רק כוח החיבור מסוגל להגן עלינו מצרות ולגאול אותנו מייסורים, כמו שכתבו חכמים: "כאשר ישראל הם כאיש אחד בלב אחד, הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע" ("שם משמואל").
אבל הנוסחה פועלת גם על הצד השלילי שלה: אם נימצא בשנאה הדדית, אז נוליד אויבים, נפתח אותם ונגדל אותם עד שיתעצמו נגדנו ויכו בנו ברחובות הבירה. לכן הכול חוזר אלינו. כשם שהטרור מתחיל מכוח הפירוד בינינו, כך מכוח החיבור הוא יכול להסתיים.