כשהחברה האנושית הייתה בתחילת דרכה היא הייתה דומה לתינוק בחיתוליו. כולו רצון לקבל הנאה, פשוט וזך. לא אכפת לו ממי הוא מקבל, אין לו אבחנות אנינות, אלא אכפת לו הדבר עצמו: לקבל מילוי לרצון שמתעורר בו. אתה נותן לו, הוא לוקח.
אחר כך באים לפני התינוק מצבים שבהם הוא כבר לא יכול פשוט לבכות ולקבל את מה שהוא רוצה. הפעוט מבחין שיש סביבו ילדים נוספים ויש להם חפצים שהוא רוצה לקבל מהם, אבל הם לא נותנים לו כי גם הם רוצים.
בהתחלה הוא לא קולט מה קורה. הוא שולח יד ולוקח מהם, חוטף בלי גינונים מיותרים. מבחינתו הכול שלו, אין משהו ששייך לאחרים. אפילו אם יש לו דבר מה ביד, הוא ישלח יד לקחת עוד אחד, ויאחז בשניהם חזק-חזק בפנים חתומות, ולא ישחרר – ימות העולם.
בשלב ההתפתחות הזה אנחנו מלמדים את הילדים את סודות המשא ומתן: "אתה תיתן לו את זה, והוא ייתן לך את זה. רואה? כך תשחקו". והם מתחילים להבין שאפשר להחליף ביניהם, ושכך כל אחד יכול להרוויח יותר מסתם לחטוף.
בשלב מאוחר יותר הילדים יבינו שיש כאן עניין גדול יותר מהחפצים שהם משלשלים כל אחד לכיסו. שבהחלפה ביניהם נוצר עניין חדש, רעיון אחר לחלוטין: זה לא אתה ולא אני, אלא נוצרת בינינו בריה חדשה שנקראת "יחסים", מרחב חדש של "אנחנו".
בשלב ההתפתחות הזה נתקענו כחברה אנושית. אלפי שנים קודם נגמלנו מהרצון הגולמי לקבל הנאה. מזמן שמנו לב שישנם עוד אנשים סביבנו וגם עברנו את השלב התינוקי של לחטוף מהידיים – עם כל המלחמות והמאבקים שידענו. זה חוטף את אדמתו של זה, או משתלט על כיסאו של זה.
למודי ניסיון הבנו שיותר רווח בפחות השקעה מקבלים ממקח וממכר, ונכנסנו לשלב הילדותי של המשחק המסחרי "תן לי ואולי אתן לך" – שגם אותו כמעט סיימנו. לאט לאט אנחנו מאבדים עניין בחומר כשלעצמו.
אנחנו מתקרבים להבחנה שישנה אפשרות להשתמש ברצון לקבל בדרך אחרת לגמרי, כך שייווצר בינינו דבר בל ישוער שנקרא יחסים. לא מה שקראנו לו עד היום יחסים – מעין קשר אינטרסנטי המשמש לחילופי צרכים ותאוות, בין אם הם חומריים נטו או מהולים בצרכנות פסיכולוגית רגשית.
בעזרת הרצון לקבל שלנו אנחנו יכולים לעשות שימוש אחר לחלוטין: להחליף ידיים, כדי לתת ולא כדי לקבל. בפועל נמשיך ודאי לקבל, זה הבסיס והוא לא משתנה. אלא שהרצון של האחד לקבל יהיה ההזדמנות של השני לתת, ולהיפך. היחסים ההדדיים האלה יביאו אותנו להרגשת קרבה, להתחברות רוחנית עד כדי תחושה שאין אתה ואני, אלא יש אנחנו – איברים של גוף אחד עם נשמה אחת.
במצב הנעלה הזה תהיה התאמה בינינו לבין הכוח האחד שהוליד ומפתח אותנו, הטבע שהוא האלוהים. כשנרגיש רצון אחד נקבל מילוי אחד, "חד מקבל חד", כמו שמובא בתפילה: "כמו שהמידות העליונות מתאחדות למעלה ב'אחד', כך גם היא מתאחדת למטה בסוד ה'אחד', להיות עימהן למעלה אחד כנגד אחד".
✅ רוצים להעמיק?