טקסי הזיכרון אומנם אחרינו, אבל הם לא מספיקים כדי לכבד את זכר הנופלים, לא מספיקים כדי שלא יתווספו אליהם בשנה הבאה חס ושלום עוד חללים. אם היינו מכבדים את זכרם של בנינו שנהרגו במערכות ישראל, ודאי היינו דואגים שהם יהיו האחרונים.
בצער גדול אפשר לומר שאם לא נפיק לקח מהימים העצובים יבואו עוד ימים עצובים, כי אין חדש, הכול חוזר על עצמו שוב ושוב, עד שנדרוש ונשאל, עד שנבין איך הגענו למצב שהורים קוברים את בניהם, שאחים ובנות זוג נשארים יחידים, שילדים הופכים יתומים. עד שנביא למצב שזה לא יקרה שוב.
אין חכם עברי מאברהם אבינו ואילך, ואין ספר יהודי שלא מצווה על ישראל להיות בשלום ובאחדות. זאת לא מצווה שסיבתה מעורפלת, ולא מליצה שהיא בגדר המלצה, אלא היכרות עמוקה עם מצוות הטבע, עם חוק האלוהים.
אברהם הכיר ראשון את חוק הכוח העליון. הוא הסתכל סביב וראה את היצר האנוכי מתפשט בין העמים, את החלוקה המתהווה לקבוצות וזרמים. הוא הבין שהאנושות לא אמורה ללכת עם היצר הרע ולתת יד לחלוקה, אלא עליה לשלב ידיים נגדה, להתאחד מעליה כדי להידמות בזה לחוק העליון, לכוח האחדות. אבל יהיה צריך לקבץ חלוצים, פורצי דרך שילכו לפני המחנה.
אברהם קיבץ את אבותינו, נציגים מכל שבט ועם, שייעודם יהיה להתאחד מעל הפלגים, לעמוד מול כל האומות כהוכחה חיה ונצחית לעליונות האחדות על פני הנפרדות. וכולם יצטרפו, כל העדות, כל השבטים, כל אומות העולם.
ואנחנו, צאצאי אברהם, במקום לקיים את ייעודנו, את מצוות אבותינו וכל חכמינו, אנחנו מנציחים את האנוכיות, את החלוקה, את השבטיות. מתרחקים בזה מהיהדות, מחוק הטבע, מהאלוהות. בגלל שנאת חינם שיש בעם אנחנו מאבדים חיים.
חייבים לעורר רגישות לייעוד הרוחני שלנו. לבקש זה מזה, לצעוק לשמיים, רק שנהיה כל ישראל חברים, אחרת אין לנו חיים.
עצמאות עם משמעות: בואו לערב על חופש ועצמאות רוחנית בראי חכמת הקבלה