אופטימוס, הרובוט החדש דמוי האדם של חברת "טסלה", עדיין לא מסוגל ללכת בכוחות עצמו, אז שלושה עובדים העלו אותו אל הבמה בערב השקתו. את הידיים הרובוט מסוגל להזיז לכן הוא נופף לשלום לקהל הסקרן.
עדיין חסר מוח לרובוט ואין לו את האינטליגנציה הדרושה לניווט בעולם, אמר היזם והאב המאושר אילון מאסק שהציג את המודל שלו בפני הצופים המהופנטים, אבל יום יבוא ואופטימוס ישתלב בשגרה היומיומית של מיליוני בני אדם בעולם, וימלא שלל משימות בביתם.
חלום, לא? תארו לכם, רובוט משלכם. יבשל לכם, יכבס לכם, יעשה לכם ספונג'ה, ינקה לכם אבק. יבצע למענכם כל מה שאתם צריכים לפי הוראות הפעלה שתגדירו בו. בבוקר תצאו לעבודה ואופטימוס יישאר במטבח לטגן לכם שניצלים. תחזרו מהעבודה והבית יהיה מבריק ומאורגן. המכונה תקבל אתכם כמו שאתם, בלי לצפות מכם לכלום, אפילו לא לחיוך. לא חתמתם איתה על שום חוזה, לא התחייבתם לאהוב ולדאוג לה. שילמתם – קיבלתם! היא שלכם לכל החיים.
במידה מסוימת זו "אהבה נצחית". הרי למה להיות קשור לאדם שבחרנו בו בימי הנערות וייתכן שהתחתנו איתו מתוך כורח, "אהבה" או טיפשות? עם רובוט נאמן לצידנו נהיה חופשיים ומשוחררים. מי יודע, אולי בעתיד יבואו פתרונות טכנולוגיים נוספים וגם את הילדים יחליפו כמה רובוטים קטנים? מה רע אם בלחיצת כפתור ננמיך את הצעקות שלהם כשנמאס לנו ונתפנה לעיסוקנו?
מחשבה משעשעת, אבל מה עם תשומת לב אנושית אחד מהשני? הרי זה בעצם מה שאנחנו דורשים מבני הזוג, זה מה שאנחנו מצפים מהילדים שלנו והם מאיתנו. עם כל הכבוד לאופטימוס, כל אחד רוצה בסופו של דבר שמישהו ידאג לו בצורה חיה. כל אחד שואף לחום ואכפתיות.
טוב ש"טסלה" מפתחת רובוטים אנושיים. הם יגשימו את החלומות שלנו, ישרתו אותנו עד שלא נהיה תלויים באף אחד ויהיה לנו שקט מופתי. כך נגלה לבסוף שרובוט לא ממש משמח אותנו ונתחיל לחלום על שותפים אנושיים לחיים, אמיתיים, עם פה ואוזניים ולב. כאלו שנוכל לדאוג להם והם לנו, להתחשב, להקשיב, לחבק, לשמור איתם על קשר כמו על אוצר שביר ויקר. מדע בדיוני? נחכה ונראה.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"