הדירות בערים המודרניות בנויות כך שכל אחד נכנס לכלוב הקטן שלו, סוגר אחריו את הדלת, בודק שהמנעולים נעולים היטב, החלונות סגורים על סורג ובריח, התריסים מוגפים, השכנים מספיק מופרדים שלא יוכלו להתערב לו בחיים. זאת הדרך של האדם העירוני המודרני להרגיש ביטחון.
"איך אתה ממליץ לבנות את הערים הגדולות כך שיעודדו יחסים טובים בין אנשים?", שאל אותי השבוע ולאד גולדקובסקי, אדריכל ומתכנן עירוני מקייב, בירת אוקראינה. ולאד הוא תלמיד ותיק, הלומד אצלי קבלה מעל עשור, ויודע היטב את רזי החכמה: יחסים טובים וקשרים חיוביים בין בני אדם יוצרים הרגשת ביטחון, והם מצרך נדיר בזמננו, זמנים של אנוכיות מוגברת.
"איכות החיים שלנו תלויה באיכות היחסים בינינו", עניתי לוולאד, בשיחת זום. "כשיש בינינו חום ופרגון, כשיש קשר לקהילה המקומית ועזרה הדדית אז אנחנו מרגישים יותר מאושרים – בלי כל קשר למבנים שאנחנו מתגוררים בהם".
לכן אם נספק לבני האדם הרגשת ביטחון ללא תלות בתנאי חיצוני, אלא נקדים לבנות בית בין הלבבות שלנו, להשכין אהבה ביחסים, אז מטבע הדברים תיפסק הנטייה האנושית לסגירות. נפסיק לחסום את עצמנו מהזולת, שכן הקשר עצמו הוא מקור החיים. יתרה מזאת, אנשים ירגישו מוכנות להרחיב את הקשרים, יגלו בשלות להתקרב יותר לזולת.
מתוך מרקם יחסים כזה – באופן טבעי ולא מלאכותי – נבנה אחרת לחלוטין את הבתים שלנו. נחלק את השטח אחרת, נתכנן אותו כך שיתאים לקשרים החדשים ויחזק אותם.
לא רק בתים, אלא בכל מקום שנימצא: במונית, ברכבת התחתית, ברחוב – האני שלנו תמיד צריך להרגיש את בועת הביטחון שלו. באופן לא מודע כל החיים שלנו סובבים סביב שאלות כמו: איך אוכל לספק לעצמי ביטחון? איך אתחמש נגד האחרים? ביטחון חשוב מאוד לאדם.
תראו איך נראים הבגדים שלנו, הבתים שלנו, הדירות שלנו, אמצעי התחבורה הציבוריים והפרטיים – הם כולם תוצאה של הצורך הפנימי שלנו לשמור על עצמנו, להבטיח את ביטחוננו. לכן בראש ובראשונה עלינו להביא את עצמנו ליחסים קרובים יותר, ידידותיים, חברותיים, ומתוכם לצאת ולהשפיע על התפתחות הערים שלנו. הקשרים עצמם ייצרו סגנון חדש של תכנון ובנייה, מגורים ותחבורה וכל הנלווה להם. אנחנו כבר בנויים לזה.