אורן: שלום לכם, ותודה שאתם מצטרפים אלינו ל"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום ניצה מזוז.
שלום לכולם.
אורן: אנחנו רוצים להמשיך ללמוד מהרב לייטמן, איך להיות כמו משפחה אחת, איך לבנות את החיים שלנו כאן בישראל מחדש, "לפרמט אותם". במקום שנרגיש שכל אחד סגור בפינה שלו, בקונכייה שלו, רק עם כמה אנשים סביבו, ולכל מקום שאליו הוא בא הוא מרגיש כזר, תמיד במלחמה כלשהי, בהתנגדות, מרגיש שבכל מקום רוצים לנגוס בו, אנחנו רוצים לבנות מחדש את המצב הזה, לבנות פה חברה חדשה, שתהיה סמל ומופת לכל האנושות, חברה שבה כל אחד ירגיש, שכולם סביבו הם המשפחה שלו, שאוהבים אותו, דואגים לו, מחבקים אותו, חמים ופתוחים אליו, זו המטרה שלנו. וכדי להבין מה פירוש לחיות כמו משפחה אחת, אנחנו רוצים להסתכל בתרבות העתיקה שלנו, התרבות היהודית, ולמצוא בתוכה כל מיני סמלים, מוטיבים, שנמצאים שם כבר אלפי שנים, ואף פעם לא ידענו באמת מה הם אומרים, לאן הם באים לכוון אותנו, אילו קשרים הם רוצים שנבנה בינינו. ואנחנו רוצים ללמוד מהם היום, איך ליישם בינינו את החזון הזה של "כולנו משפחה אחת".
היום אנחנו רוצים להתמקד בספר לא גדול, אבל מאוד משמעותי, ספר תהילים. בואו תהיו איתנו, יהיה הרבה מה להרגיש, ללמוד ולקחת לחיים שלכם.
ניצה: ספר תהילים, מלווה את עם ישראל מאז ומתמיד, לאורך כל הדורות, ולאורך כל ההיסטוריה. הוא מצא בו הרבה נחמה בימים קשים, במצוקה, וגם הודיה ושבח בימים טובים ושמחים. אנחנו אוהבים להרגיש את הספר הזה קרוב אלינו, בדרך כלל הוא נמצא בתיק, בכיס וליד המיטה. זה ספר שכולנו מסכימים עליו, וכשקוראים בו מזמור או פסוק, לכולנו יש תחושה שזה נכנס ישר ללב, כמו חץ בלב, וגם אם אתה לא לגמרי מבין את המשמעות, הוא מעורר רגש מאוד חזק. ספר תהילים ידוע ומוכר בכל העולם, מה כל כך מיוחד בו, שהוא נכנס ישר ללב?
היסוד של עם ישראל הוא מאברהם, אב האומה, שחיבר את הקבוצה שלו מיוצאי בבל שהצטרפו אליו, ולא רצו להיות כמו כל הבבלים, ולהתעסק בחיים חומריים בלבד, אלא שהבינו שהתכלית של האדם היא להיות "אדם", שדומה לכוח הכללי של הטבע, שהכל הוא אחד, כפי שגילה אברהם. כתוב עליו, שהוא יצא בלילה, ראה את הכוכבים, והתחיל לחשוב איך הכל פועל, וגילה שזה כוח אחד, שאנחנו לא צריכים להשתחוות לפסלים, ולכל מיני כוחות, וכלפי כל מיני אירועים שמתרחשים מצד הטבע בעולם, אלא למעלה מזה יש כוח אחד, מערכת כללית אחת, שבתוכה אנחנו קיימים, ונפעלים על ידי תוכנה אחת, שנקראת א-להים, הטבע הכללי, הרצון שפועל בכל הטבע. היום אנחנו מגלים את זה אפילו על ידי מחקר רגיל, בביולוגיה, בפיסיקה, וזה מתגלה גם כשאנחנו חוקרים את החברה האנושית, עד כמה שאנחנו קשורים, ושהתחלנו להיות גלובליים.
ואת זה בפעם הראשונה גילה אברהם, ולכן הוא נקרא "אב האומה", כי הוא חיבר אותה הקבוצה מאנשים, שהרגישו שהם באמת שייכים לכל העולם, למערכת אחת, לאותו כוח אחד שמנהל את הכל. ולכן הם שברו את כל הפסלים, את כל הערכים האחרים, חוץ מערך אחד גבוה, שהוא להיות מחוברים יחד, בהתאם למערכת של הטבע, ובכך לחבר את עצמם לכללות הטבע, לכוח הכללי האחד, שמנהל את הכל. והמשבר הגדול שאנחנו מגלים היום, שהולך ומתרחב, בא כדי להראות לנו, שאנחנו לא מותאמים לאותה מערכת, ולאותו כוח עליון אחד, שפועל עלינו. ודווקא אנחנו, המין האנושי, חייבים למצוא איתו קשר, התאמה, להיות מחוברים יחד, ולכן כל התורה שלנו, היא להפוך את היצר הרע, הכוח האינדיבידואלי, האגואיסטי שבנו, את שנאת הזולת, לאהבת הזולת, לחיבור.
כך קם העם שלנו, כשהוא התחיל ללמוד מאברהם את השיטה הזאת, איך לגלות את העולם ולתקן את עצמנו, בכך שנתאים את עצמנו לעולם האמיתי, למערכת האמיתית. זאת אומרת, שכל היהדות היא כדי לגלות בינינו את הקשר ההדדי, להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד, כל ישראל חברים, באהבת אחים, ולהתעלות מעל השנאה, מעל "הר סיני". ועד כמה שאנחנו מתקרבים לכוח האחד הזה, היחיד והמיוחד, הוא פועל עלינו בחזרה ומתקן אותנו. זאת אומרת, שיש אתערותא דלתתא, שנקראת התעוררות מלמטה, מאיתנו, לאותו המצב היפה, הנאור, ובהתאם לזה, אנחנו מושפעים מלמעלה על ידי הכוח הזה במידת ההתקרבות שלנו, הנטייה שלנו אליו, ואז זה נקרא שאנחנו מקבלים את האור המחזיר למוטב. הכוח הזה פועל עלינו, מחבר אותנו, "מנקה" אותנו מהאגו שלנו, עושה אותנו יותר אינטגרליים, יותר מחוברים. וכך התפתחנו עד שהגענו למצב, שמתוך החיבור שלנו באותה הקבוצה, שכבר הפכה להיות עם, קבוצה שמנוהלת על ידי אותו כוח עליון, אותו מנגנון של אחד, כולנו יחד, הגענו למצב, שהתגלה בינינו דוד המלך.
דוד המלך היה מקובל גדול, איש שגילה את כלל ישראל, לכן נקרא "מלך", לא כי הוא שולט על כולם, אלא דווקא בכך שמשרת את כולם, מעלה ומכוון את כולם לקראת החיבור. וכשגילה את כל המערכת הזאת, את כל מה שעם ישראל צריך לעבור בחיבורים, בתיקונים שלו, בתיקון האגו שלו שמפריד בינינו, ולהפוך את הכוחות הרעים, המנוגדים, המאבקים, לטוב, אז הוא, שעבר את כל התהליך הזה, את גילוי כוח הרע, וכנגד זה התיקון שלו, להגיע לכוח הטוב, חיבר לזה פניות לכוח העליון. איך הוא צריך לפנות אליו מצד גילוי הרע שבו, ואיך מצד הכוח הטוב, כי במידה שהוא משתוקק ומתקרב לטבע, למרות שאין לו לכך כוחות אבל הוא רוצה שזה יקרה, בכך הוא מזמין על עצמו את המאור המחזיר למוטב, שמתקן את הכוח הרע, האגו שלו, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין".
"תורה" נקראת אותו הכוח שמגיע כשאני רוצה להתחבר, כשאני רוצה לממש את אהבת הזולת, רוצה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", וכך הוא חיבר את זה. לכן ספר תהילים, כולל את כל המצבים שיכולים לעבור על האדם, על כל אחד ועל כולנו יחד. במאה וחמישים השירים שבספר הזה, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו תמיד, בכל שיר ושיר, ובאמת להרגיש שזה נוגע ללב שלנו, לנשמה. זה לא משנה אם אתה איש דתי, חילוני, מבין הרבה, מבין פחות, נמצא ב"פרדס", או שעדיין לא מבין כלום, אם אתה לא מבין שיש לך נקודה כלשהי, ממנה אתה שייך למערכת הכללית, לכוח העליון, ושזה מה שקובע את הגורל, ואת התהליך בחיים שלך.
כל שיר בספר "תהילים" מעורר בנו קשר כלשהו, ולכן השירים האלו כל כך מיוחדים, זו מין "תוכנה פנימית" מיוחדת, שקושרת אותנו לטבע, לכוח העליון שמנהל אותנו. וכשאנחנו קוראים, ורוצים מתוכנו להיות באותו התהליך, שעבר דוד המלך, אז אנחנו מגיעים לכוח שמושך אותנו לאותם מצבים נעלים, כדי שנגיע לאהבת הזולת. הכוח הזה הוא חלק מכל הכוח שמושך, ומקדם אותנו, שנקרא "משיח", לכן דוד נקרא "משיח בן דוד".
ולכן רואים שספר תהילים כל כך מיוחד, ושבכל המצבים שלנו הוא פשוט מציל אותנו. כשיש לי סיבה, וללא סיבה, וגם כשאני נמצא במצב ניטראלי, לא חסר לי דבר, ואין לי על מה להודות, אלא אני פותח אותו במקום אקראי, ומתחיל לקרוא, כבר אני מרגיש שמתעורר בי משהו, מפני שאני נמצא באותה המערכת, ולמילים האלו יש תמיד תגובה מהלב שלי, וזה מה שמתקשר לכוח העליון, למערכת הכללית שלה אני שייך.
הספר הזה מלכתחילה היה שייך ללויים, שהיו שרים אותו בבית המקדש. יש בו שירים ליום יום, לראש חודש, לכל מיני חגים, אירועים, ואנחנו מוצאים בו משהו ששייך לכל מצב ומצב. ואפילו אם האדם לא יודע את זה, אם הוא לוקח אותו, כדי שיכוון אותו בדרך, אז בטוח שזה כיוון נכון וטוב תמיד. וכשהלויים היו שרים, היו מברכים בכך את כל העם, היו מחברים את כל העם יחד למערכת אחת. בית המקדש הוא אותו המקום שבו כולנו מחוברים, זה הכלי, הרצון האחד הכללי, הסכום של הלבבות. אלו לא האבנים, אלא הלבבות שלנו שמחוברים יחד, או רוצים להיות מחוברים.
לכן מביאים לבית המקדש קורבנות, "קורבן" נקרא שאני מקריב את האגו שלי, את החלק הבהמי שבי, את הדומם, הצומח והחי, אני מקריב כדי להתעלות מעליהם, להעלות את "האדם" שבי למעלה מזה, ולבנות את "האדם" שבי.
מלכתחילה אנחנו לא "אדם", אלא פרא אדם, יש לנו יצר רע בלבד, ואם אנחנו בונים והופכים את יצר הרע במקצת ליצר טוב, המידה הזאת שעשינו מיצר הרע, ליצר הטוב, נקראת "האדם שבנו". וכך נקרא שאנחנו גדלים, מי שהופך את יצר הרע ליצר טוב, נקרא שגדל, ועושה מעצמו אדם. הלויים היו מקבלים את בני האדם שהיו מביאים את הקרבנות, זו ההקרבה. זאת אומרת שרצו להתקרב, שהקריבו את האגו שלהם, את החלק החי, הצומח והדומם שבהם, שהוא כל האגו שלנו, ורצו בִמקום זה לקנות משהו מהאדם, שמחובר לכוח הכללי, למערכת הכללית, לאהבה, כי זה היישום של כל עבודת בית המקדש, להיות באהבה, להיות ככלי אחד לכל העם, ולכן הם השתמשו בספר תהילים.
ניצה: אז ההַקרבה היא לצורך התקרבות וחיבור?
"הקרבה" היא מהמילה קרוב, כשאני רוצה להעביר את האגו שלי להתקרבות, להפוך את הכוח הרע שבי לכוח הטוב. וכול הכוח הרע שמתגלה, דוחף אותי לתקן אותו, ולעשות ממנו כוח טוב, כמו שכתוב שפרעה קירב את בני ישראל לאבינו שבשמים, שהכוח הרע שמתגלה, מחייב אותך בסופו של דבר לעשות עימו משהו. כמו שאנחנו רואים עכשיו במשבר שלנו, שמטרת כל הבעיות שאנחנו עוברים, היא כדי לחייב אותנו לעשות מזה תיקון. ולכן ככל שנבין את זה יותר מהר, ולא "נסתום" את עצמנו בגילוי הרע, אלא נבין בשביל מה הוא מתגלה, נבין את המטרתיות שבו, אז נוכל להתקדם מהר יותר לטוב, לחיבור וליישום מטרת הבריאה. ככל שאנחנו מתקדמים יותר, אנחנו רואים באותם השירים שבספר תהילים, גם מצד המצוקה וגם מצד ההלל, את הדברים שצריכים רק להלל, לכן זה נקרא תהילים.
ולמרות שיש בו פסוקים מאוד קשים, שהאדם מרגיש שהוא ממש נקרע לחלקים, שהשונאים שלו, הרצונות הרעים שבאים ושולטים באדם, ומושכים אותו לכל מיני כיוונים לא טובים, והוא לא יכול להתגבר עליהם, והוא צועק ובוכה, כי רוצה לתקן אותם, הוא בכל זאת מודה לבורא, ומהלל אותו, כי על ידי זה הוא מתקרב. וזו כבר מודעות עליונה, שאין בעולם שום כוח רע, ורק תלוי בנו, באיזו מהירות אנחנו מעבירים את כל הרע שמתגלה, לצד הטוב, כי להגיע לטוב, לאהבה, אין לנו שום כוחות, אנחנו רק צריכים להפוך את הרע שלנו לטוב. טוב אין, אלא את הרע שלנו, "האור המחזיר למוטב" מחזיר לטוב. זה נקרא "חזרה בתשובה", ולהגיע להיות אדם, לבנות מהרע שלנו, מפרא האדם, לבנות את האדם הדומה לבורא, הדומה לכוח האהבה וההשפעה ההדדית, וכזה הוא ספר תהילים.
יש תהילים שקוראים ביום ראשון, שני, שלישי וכן הלאה, תהילים ליום שבת, יש תהילים שקוראים במיוחד בברית מילה, בחתונה, בכל מיני אירועים, כולל באירוע האחרון שהוא הקבורה, ויש תהלים שאנשים אוהבים לקרוא ללא סיבה, ויש הרבה שירים שכתובים על פי תהילים.
ניצה: מה מיוחד בספר הזה, משאר הספרים הקדושים שיש לעם היהודי?
אף ספר לא מתאר את הקשר של האדם לתיקון, למערכת הכללית, לכוח העליון, לשייכות לעם ישראל, כמו תהילים. הוא נכתב ממעמקי הלב, "ממעמקים קראתיך"[1]. ורק דוד המלך ידע איך לממש את זה, לכן הוא נקרא "מלך ישראל", "מלכות", העמקות הגדולה ביותר שהתגלתה באדם, ולכן רק הוא היה יכול לכתוב את זה. כל אחד שמתעניין בספר הזה, מוצא לעצמו שירים, או משפטים מיוחדים, שהוא מרגיש אותם קרוב, וחושב שהם עוזרים לו, תומכים, מחזקים ומחממים אותו.
ניצה: האם יש דרך מיוחדת שבה אפשר לקרוא את הספר הזה?
פותחים וקוראים, איפה שנפתח. אני למשל אוהב את השיר "למנצח" מ"ה "לבני קרח", יש מיוחדים, ויש ידועים יותר, ידועים פחות, יש כאלו שחיברו עליהם שירים ומשתמשים בהם בכל מיני יצירות. תהילים הוא כוח מיוחד, ואף אחד בעולם לא מכחיש את הספר, על כל יתר היצירות שלנו יש ביקרות כלשהי, עליו אין ביקורת, הוא קודש קודשים. כך גם "שיר השירים" של שלמה.
ניצה: בדרך כלל אנחנו לוקחים את ספר תהילים ליד, כשאנחנו מרגישים קושי, מצוקה, או כשאנחנו רוצים עזרה בנושא מסוים, בצורה פרטית, האם יש דרך שבה אנחנו יכולים לקרוא בספר עם כוונה, בצורה חברתית, כללית יותר?
על זה כתוב "טוב מעט בכוונה"[2]. אני לא עושה ביקורת, אבל ראיתי אנשים שפשוט קוראים את החלק של אותו היום, וגומרים לקרוא את כל ספר תהילים, תוך שבוע ימים כולל שבת. אבל אדם שלא מסוגל לזה, אין לו לזה כוח, וסיבה, והוא לא רוצה לקרוא את זה סתם, אז לאנשים כאלה שאין להם הרגל לקרוא, אלא שרוצים להתייחס לזה מתוך הלב, אז הם צריכים לבחור מכל הספר פסוקים כלשהם, או שירים שלמים שמתאימים להם, ולחזור על זה כמה פעמים ביום, ולראות בזה משהו. בנוסף לכך, התפילות שלנו, גם הן רובן בנויות מהשירים של תהילים, כל "פסוקי דזמרה", "הלל", כל החלקים בחגים, זה מפני שהספר הזה מהווה את כל היחס של האדם לכללות האומה הישראלית, כי זה בא ממלכות, מדוד המלך שהוא המסיים, הוא מחזיק את כל האומה, ומדבר עבור כולם, ישר דרך כל העַם לכוח העליון, שמגלה אותו בכללות העם, בכללות המנגנון של הטבע הכללי.
אורן: ניצה הזכירה את החברה הישראלית והשימוש שאפשר אולי לעשות בספר תהילים, שיביא לנו כוח, יחבר בינינו, ילכד בינינו, וירים אותנו מעל כל הפירוד והשנאה, למקום של כנסת ישראל, כינוס, חיבור ואהבה בינינו. והשאלה בעניין דוד המלך היא, שמסופר בתהילים שהוא כל הזמן נלחם, אין לו שקט, הוא כל הזמן במלחמות. למה לדוד המלך יש כל הזמן מלחמות?
זה מסמל את העבודה שלנו, אנחנו צריכים להילחם נגד היצר הרע, ואם הוא מלכות, ומסמל את כל העם, אז הוא בעצם צריך לעבור את כל הצרות והבעיות האלה, ולהעלות אותן עד הכוח העליון, זאת אומרת לחבר את כולן יחד.
אורן: אמרת קודם שיש לו כל הזמן שונאים שאיתם הוא נלחם, ורודפים אותו, ושהוא מרגיש שהכוחות הפנימיים שלו קורעים אותו, שהיצר הרע שלו קורע אותו מבפנים, והוא צועק, ובוכה, ונלחם.
הוא אומר, סוגרים עלי, לוחצים עלי, באים אלי, הוא מדבר בצורה כזאת, אבל למעשה זה קורה בפנים.
אורן: אז תסביר את "הבפנים" הזה, תרחיב קצת בעניין כי זה מאד מעניין.
העניין הוא לא מבחינה פיזית, שבאים מבפנים או מבחוץ, אלא האם האדם רוצה להתחבר למערכת הכללית, לכל עם ישראל ואפילו לכל העולם. כי דוד המלך הוא לא רק עבור ישראל, הוא גם כ"משיח בן דוד" כעתיד שלו, שממנו והלאה יצמח הכוח העליון שיחבר את כולם יחד לכלל. "ונהרו אליו כל הגויים"[3], "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"[4], "כי ביתי", בית דוד, "בית תפילה יקרא לכל העמים"[5]. זאת אומרת, כולם יקראו תהילים בסופו של דבר, כולם ישיגו את הכוח הפנימי שבהם, כולם ישיגו את המערכת הכללית, כי כולנו נמצאים בה.
כל אחד ואחד חייב לממש את עצמו למען החיבור הכללי, לכן עד כה אנחנו נחשבנו מיוחדים בסבל שלנו ובגלות. באף אומה אין גלות, רק אצלנו. ומהזמן האחרון, מאז שחזרנו לציון והלאה, לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות שכל העולם נכנס להרגשה שהוא נמצא במצב דומה לגלות. הוא לא יודע לשלוט על עצמו, הוא לא מבין איפה הוא נמצא, הוא מרגיש שהבעיות מצטברות, הטבע סוגר עלינו מבחוץ על ידי מכות אקלים, אקולוגיה וכדומה, הצרות הן מבפנים, כך שאנחנו לא יכולים לנהל את העולם בצורה נכונה.
אנחנו רואים עד כמה אנחנו לא מסוגלים, עד כמה האגו שלנו הורס אותנו ולא נותן לנו להתחבר, לא נותן לנו להתקדם, ולא לקבוע שום דבר טוב. זה ממש פלא כשאתה רואה מה קורה בעולם. אם אנשים היו מתחברים, היו מסתיימים כל מכת הרעב, חוסר העבודה, חוסר התקווה, וחוסר האונים, המחלות, הבעיות, הטרור והמלחמות, היו גם מאזנים את הטבע הסובב, כי אנחנו רק הורסים את כולו ולא משאירים לילדים ולנכדים שלנו שום דבר. אנחנו מוציאים את כל אוצרות האדמה ומה יהיה לדורות הבאים? ואנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו, לא מסוגלים.
תראה מה קורה עם החינוך שלנו, מה שאנחנו נותנים לילדים, מי נהנה מהעולם? ממה הילדים נהנים כשהם באים לבית הספר? כל הזמן הם נמצאים במאבקים. אנחנו התרגלנו לזה, הפכנו להיות אטומי לב. יש המון מחקרים, והאנשים מתחילים להבין שזה אנחנו, שזה האגו שלנו. ובלי המחקרים של החכמים למיניהם, מה נעשה? ועדיין מסכימים ש"אין מה לעשות", וכאן באה שיטת ישראל שאומרת, לא, "בראתי יצר רע", זה נכון, אבל יש עוד משהו שנקרא "תורה תבלין"[6]. ה"תורה תבלין" זה "המאור שמחזירו למוטב"[7], המחזיר אותנו לטוב.
זאת אומרת, אנחנו צריכים למשוך את המאור הזה. איך אנחנו מושכים את המאור? על ידי כך שאנחנו מתחברים, עד כמה שאפשר, על ידי סדנאות שונות, מיני חיבורים בינינו, אירועים, תכניות טלוויזיה או אינטרנט, שבהם אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כשייכים לחיבור, לעם, למנגנון אחד, למערכת אחת, כך אנחנו נגלה את העולם הגלובלי. בואו נתחבר נכון בצורה גלובלית. איך נתחבר נכון? אנחנו צריכים את המאור. יש חיבור בינינו, אבל הוא חיבור רע, תחרותי, וכל אחד אוכל את השני.
אז השאלה היא, איך להפוך אותו לחיבור טוב, אני כבר עייף מהעולם הזה. איך לעשות את זה? וכאן אנחנו זקוקים לאותה השיטה שהכוח העליון מביא לנו, מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", שיחבר בינינו, במקום בחיבור רע, בחיבור טוב, הדדי. ובעצם את זה אנחנו צריכים לבצע, זה נקרא "החינוך האינטגרלי" שאותו אנחנו מגלים לעם ישראל, זה נקרא "תורה".
מה זו תורה? זה קורה כשאתה מתחיל ומשתדל להתחבר לאהבת הזולת, לאהבת ישראל, במידת האפשר, אז יש לך תנאים לקבלת המאור הזה, זה נקרא בקבלת התורה, להיות "כאיש אחד בלב אחד", להתחייב שאתה רוצה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", להיות בערבות זה לזה, כי כולנו אחים, כולנו ערבים זה לזה. וכשאתה מתחיל לחשוב על העם בצורה כזאת, ואתה שומע מכל הצדדים שכך אנחנו צריכים להתנהג, להיות קשורים בצורה כזאת, זה נקרא חינוך אינטגרלי, חינוך שבו אנחנו בסך הכל מתחנכים להיות מחוברים.
ואז, במידה שאנחנו נמשכים לזה, אנחנו מגלים נטיות, פעולות, ומתקדמים עד כמה שאפשר, כמו ילדים שמשחקים באיזה משחק ולא מצליחים, אבל רוצים להצליח, אז כנגד המאמץ הזה דווקא מגיע לך המאור המחזיר למוטב. לבד אתה לא תצליח, אבל אתה צריך לעשות מאמץ ולקוות שיבוא המאור המחזיר למוטב. כמו שהכוח העליון שבא מהטבע, מגדל את הילד, במאמצים שלו להיות גדול, לקבל שכל חדש, כך אנחנו מצפים, ממש כמו ילדים קטנים במאמצים שלנו, שיבוא הכוח, ויחבר בינינו, וייתן לנו לב חדש ושכל חדש.
איך אני מתקשר כדי לארגן את החיבור ובכך עושה משהו? קח תהילים, תתחיל לקרוא. תוציא משם כמה פסוקים, לא צריכים הרבה, אלה שנוגעים לליבך, והם כלליים לכולם, כי הם באים מדוד המלך. ואז כולנו נמצאים בהשתדלות שלנו להתחבר, במאמץ שלנו להבין במקצת את המערכות בהן אנחנו קיימים, באמצעות החינוך האינטגרלי הכולל גם הסבר באיזה עולם אנחנו חיים, מה הוא העולם הגלובלי, איזו מערכת, איך אנחנו קשורים כולנו יחד וכן הלאה.
ואם אנחנו מפעילים את עצמנו קצת על ידי תהילים מתוך הלב, אנחנו כבר נוגעים באותו הכוח הכללי שנמצא במערכת ונקרא א-לוהים או הטבע. ואז מגיע אלינו איזה כוח שמתקן אותנו, ומגדל אותנו ממש באותם החוקים כמו ילדים קטנים שגדלים. זה אותו כוח, רק שאצל ילדים קטנים, זה קיים בצורה אינסטינקטיבית, הם רוצים להיות גדולים מתוך עצמם, ואנחנו לא, אנחנו צריכים לעורר את עצמנו להיות גדולים, הכוונה להיות מחוברים.
ניצה: האם ספר תהילים בשבילי, מיצג את הקשר שלי עם א-לוהים.
בתנאי שאת רוצה להשיג מה שהספר הזה מיועד לתת לך, רק את הקשר בינינו. כי כל התורה היא להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", זה הכלל של תורה. כלל, זאת אומרת התנאי הכללי, שאנחנו חייבים להיות בכיוון הזה. אם אני נמצא בכיוון הזה, אז אני משתמש בספר תהילים, וזה באמת עוזר לי. אם אני נמצא בכלל הזה, אז אני מארגן את עצמי בתוך החברה שמשתוקקת לממש את אהבת הזולת. ואז, כשאנחנו משתמשים בספר תהילים, הוא מביא לנו את המאור המחזיר למוטב. יש עוד ספרים שיכולים לעורר אותנו, אבל זה הכי כללי. זה ממש שירה מתוך הלב, בקשה, תפילה, הללויה.
אורן: אתה מדבר על שירה מתוך הלב. הייתי רוצה לקרוא את מזמור קכ"א, הוא מאוד מפורסם.
"שיר, למעלות:
אשא עיני, אל-ההרים– מאין, יבא עזרי.
עזרי, מעם יהוה– עשה, שמים וארץ."
והמזמור ממשיך. הרבה מהמזמורים בתהילים מתחילים ב"שיר למעלות", מה זה "שיר למעלות"?
זה קורה כשאתה רוצה לעלות במדרגות, כשאתה יותר ויותר דומה לא-לוהים, דומה לכוח האהבה, כוח החיבור, לכוח האחד, כשכולם מתחברים כאחד כנגד הכוח האחד. אז ככל שאנחנו יותר מתחברים, זה נקרא "שיר המעלות", שאני רוצה לעלות לכוח האחד הזה. ואני מכוון לשם את העיניים שלי, זאת אומרת שלשם אני משתוקק. "מאין יבוא עזרי", זאת אומרת מאיפה באה העזרה? מאותו כוח העליון האחד שאני משתוקק להגיע אליו, מאותו כוח ש"עושה שמיים וארץ". זאת אומרת שזה גם הכוח העליון שמחבר בין כולם, וגם הכוח שמפריד בין כולם, עושה את ה"ארץ", את הרצון הארצי שלי, הוא עושה גם את זה וגם זה, על מנת שאני אעלה את עצמי לפי בקשתי, בעזרתו, מהארץ לשמיים. זהו שיר המעלות, זה הסולם שראשו מגיע השמיימה, סולם יעקב. זה מה שאני צריך. אם אני מכוון את עצמי בצורה כזאת, אם אני מבין לְמה אני מגיע, זה מה שאנחנו צריכים ללמד את עצמנו ואת כולם, אז בשבילי זה הופך להיות ממש לשירה במעלות, במדרגות העלייה.
אורן: המזמור ממשיך,
"אל-יתן למוט רגלך; אל-ינום, שמרך.
הנה לא-ינום, ולא יישן– שומר, ישראל."
"רגליך" זה מהמילה מרגלים. כל הזמן יצר הרע שלי מרגל, מה רע ומה טוב בעולם, ולמה כך ולמה אחרת. אני עושה ביקורת, אני רוצה כל הזמן להרוויח, להצליח בצורה אגואיסטית. וכנגד זה, הרצון שלי כל הזמן מתגבר, ועל ידו אני עולה, כשאני הופך את הרצון הרע הזה לרצון הטוב, ממנו אני בונה את סולם המדרגות.
אורן: תיתן לי איזו דוגמה מחיי היומיום.
אתמול התגלה בי יצר הרע, שנאה לזולת, דחייה מכולם, ביקורת, כל מיני רגשות של קנאה, תאווה, כבוד, שליטה, ביחסים כלפי הזולת. אתמול הייתה לי דחייה כללית, דחייה מהזולת בכוח של קילו אחד. הכוח נמדד בקילוגרמים, ותיקנתי אותו.
אורן: מה הפירוש?
הלכתי להתחבר עם כולם, ושמעתי מהם וגם קראתי בספרים, עד כמה שטוב להתחבר, ניסיתי להתחבר איתם, על ידי זה ניסיתי להידמות לחיבור, ביקשתי, עשיתי משהו יחד עם כולם ככנסת ישראל. כנסת ישראל זה המושג, כי מלכות, מהמקום שבו אנחנו מתחברים, הנשמה שלנו, נקראת "כנסת ישראל", כונסת כל הרצונות שלנו לחיבור. ישראל נקרא ישר א-ל, כי אנחנו רוצים להידמות לאותו הכוח המשפיע והאוהב, ואם אנחנו רוצים בזה, אנחנו נקראים ישראל. ויש לנו עוד המון רצונות שהם לא שייכים לישראל, אלא ל"אומות העולם".
אורן: בוא נחזור לעניין השנאה, אתמול התעוררה בי איזו דחייה, ביקורת, שנאה מבפנים כלפי ניצה.
נניח שהתגברת על קילו אחד, אז הגעת איתה להשלמה.
ניצה: לפני ההתגברות. נניח שהוא מגלה שנאה, אז מה הוא עושה עכשיו?
הוא ניגש קודם אליך או לחבר, ומתחיל להשתדל להיות "כאיש אחד בלב אחד". אפשר לעשות זאת גם עם האישה.
אורן: אבל אני בשנאה של קילו אליה.
אבל אתה יודע שאתה צריך לשחק.
ניצה: ואז הוא צועק, "מאין יבוא עזרי". זו העזרה שהוא מבקש?
הוא מבין שיש כאן מרגלים.
ניצה: מרגלים זה ביקורת. זאת אומרת, הוא מבין שהוא מבקר.
כן.
אורן: ובגלל שהוא מבקר אז הוא לא יכול להתחבר?
לא. אני אסביר מהתחלה עד הסוף. הרגשתי אליה שנאה, לא רציתי להתחבר. התעוררה בי איזו דחייה.
זה יכול להיות מדברים פשוטים, דברים גדולים, או קטנים, זה לא חשוב. אני קודם כל, צריך להבין. וזה רק על ידי זה שאני נמצא באווירה כללית כזאת, שאני מבין שהשנאה, הדחייה הזאת, מגיעה כדי לקדם אותי לטוב, וזה כוח הרע שפועל בי. הוא מגיע אלי מלמעלה, זה תחילת המשפט "בראתי יצר רע". הבורא בורא אותו, הבורא מגלה אותו בך. ומזה שאתה צריך להתקדם במערכת הכללית הזאת ולהיות קשור אליה, אז אתה מגלה את הדחייה. ואז אתה מבין שהדחייה היא לא שלך, אלא היא מתגלה בך.
זאת אומרת יש "אתה", ויש ה"דחייה", אלו שני דברים נפרדים בך. פעם אתה מסתכל דרך הדחייה, ואז אתה שונא, לא אוהב אותה, דוחה אותה. ופעם שנייה אתה מסתכל בעצמך, ואתה אומר, לא, זה כוח זר. אני אמנם לא יכול להתגבר עליו, לפעמים הוא שולט עלי, ולפעמים אני שולט עליו, אני מבין שזה כוח זר, ואני מחזיק אותו כך. מה אני צריך לעשות? איך אני צריך לסדר את עצמי, שהכוח הזר הזה יהיה תחת השליטה שלי? לא רק שאתחמם, אשנא אותו, וזהו, והאדם שבי שעושה ביקורת, יעלם. לא. אני צריך שהביקורת שלי תהיה על הכוח הזר הזה, שאני ארגיש שהוא זר, שזה לא אני. שאהיה המבקר את עצמי, מהצד. כאילו פסיכולוג כזה, מהצד.
איך אני אעשה את זה, ואני כאדם אכסה את הכוח הרע הזה, ואומר, "כן יש לי דבר כזה שפועל נגד החיבור בינינו. והרע הזה מגולה בי ממש מהמערכת הכללית, זה לא אני". אלא הרע הזה בא לי כי "בראתי יצר רע". זאת אומרת, הבורא כך אומר, "בראתי בך יצר הרע". איך אני מגיע לאבחנה הזאת? אם אני נמצא בחברה, שהיא כולה מודעת לזה, משפיעה עלי את הדעה הכללית הזאת, שהיא מחזיקה אותי בזה, שלא אאבד את הכיוון הנכון. אתה צריך להבין שאתה נמצא במערכת שמנהלת אותך, זה נקרא העולם, החברה, עם ישראל. אז אל תאבד את עצמך, כאילו שאתה סתם כוח רע, כמו ילד קטן, לא. אתה כבר אדם שמקבל חיזוק, ואתה צריך לסגור את הרע הזה בפנים. אומנם הוא שולט עליך לפעמים, אבל יש רגעים שאתה שולט על הרע הזה, שאתה מבין שהוא בא אליך מלמעלה בצורה מטרתית, כי כתוב "בראתי יצר רע", כדי שעכשיו כשאתה מרגיש אותו, ככוח הזר, אתה תזדקק ל"תורת תבלין".
אז אתה מרגיש. בתנאי שאתה כלול משתי ההבחנות הללו, כי רק שתי הבחנות הללו מביאות אותך לצורך ב"תורה תבלין". מהו התבלין? האור שמגיע, שאתה דורש ומבקש אותו, דרך אותה הסביבה שעזרה לך, דרך אותם התהילים, דרך אותו הקשר שאתה מבקש. שאתה יודע, שאני עם הרע שלי, לא יכול לעשות כלום. כמו המצב שאנחנו נמצאים היום עם כל העולם. הרע שולט בנו, ואנחנו מרגישים שזהו, אנחנו מרימים ידיים. זה כבר טוב, כי אנחנו כבר מתקדמים להכרעה הנכונה. לכך שהכוח הרע הזה הוא מעלינו.
השאלה עכשיו איך נהיה למעלה מהכוח הרע? רק על ידי ה"מאור המחזיר למוטב". עכשיו אני צריך למשוך עלי את הכוח העליון, שהוא יהפוך את הרע הזה, לטוב. כי ה"פרעה", ה"רע", הוא אחוריים של הבורא. אין בי שום דבר טוב, אלא אני צריך להפוך את הרע הזה, לטוב. מכוח שינאה לכוח אהבה. ואז, אם בא האור באותו הגודל שמתגלה בי השינאה, אז אני עולה באותו הגובה. לכן זה "שיר המעלות", שאני עולה לקראת ההתאמה שלי, לכוח הכללי, לבורא. "והייתם כא-לוהים, יודעי טוב ורע". כי מהצד שאני משיג עכשיו את הטוב, את ההשפעה, האהבה, אני מבין מה היה לי. למה עשו לי כל כך רע, שעכשיו אני מרגיש ממנו את הטוב? ובין טוב לרע, משני הדברים המנוגדים האלה, אני מתחיל להבין ולהרגיש את כל המציאות. שלמטה תחתי נמצא הכוח הרע, האגו הגדול, "הר סיני", הר של שינאה, ולמעלה ממנו ה"אני", ה"משה", שנמצא במגע עם הכוח העליון.
אורן: המזמור ממשיך ואומר כך, "ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך. יומם השמש לא יכך וירח בלילה, ה' ישמורך מכל רע ישמור את נפשך. ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם."
שמכל הארועים שאתה תעבור,בסופו של דבר, הוא הקובע הכל, ודרך מה שעובר עליך, הוא רוצה שתבין ותלמד אותו. "ממעשיך היכרנוך". הכוח העליון הזה רוצה שאתה תשלוט בכל מערכת הקשר בין כולם, בכל האנושות, כדי שאתה אתה תבין מה קורה. למה צריכים את זה? כי דרך זה אתה מתחיל להגיע לכוח הכללי, לתוכנה הכללית של כל המציאות. בזה אתה מתחיל להכיר, את מה שנקרא, "א-לוהים" ה"טבע". לכן, אתה צריך להכיר את כל המערכת, גם מהצד הרע וגם מהצד הטוב. בצאתך מהכוח הטוב לרע, ובואך מהכוח הרע לטוב. אלו ירידות ועליות, שינויי המצבים, חושך ואור, שמזה אתה למד ולמד, להכיר את הבורא.
ניצה: אני רוצה לקחת את כל מה שהסברת עכשיו, ולנסות לתרגם את זה קצת, בצורה פשוטה. לראות אם הבנתי בכלל את הדרך, איך להשתמש נכון בספר? נאמר שהתעוררה דחייה.
לא, לא נכון.
ניצה: אז זהו, תקן אותי.
נכון. זה לא מתחיל מזה.
ניצה: אז איך?
נכון מתחיל מזה שאנחנו מסבירים לקבוצה, או לכול העם, שיש לפנינו מטרה. המטרה היא להשיג את הכוח הכללי של כל הטבע. אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו חייבים להתקרב לעבר המטרה הזאת. זה לא תלוי בנו, זו התוכנה הכללית, שנמצאת בטבע. אנחנו רואים איך שהתוכנה הזאת פועלת עכשיו מיום ליום, יותר ויותר. זה ברור ומובן לנו ממה שמתרחש היום בעולם. כדי לממש את את התהליך הזה בצורה הטובה, היפה, וזה בעצם מה שעדיף. במקום ללכת הלאה במכות, אנחנו צריכים לעשות פעולות, כמו ילדים קטנים. להשתדל לשחק במשחק הזה, למרות שאנחנו לא מבינים אותו. כי תמיד זה כך, קודם אנחנו משתדלים, ואחר כך בא לנו השכל והרגש. אנחנו משתדלים לעשות משהו, כמו ילדים, ואז אנחנו מבינים את זה.
לכן קודם כל, אנחנו צריכים להשתדל לעשות בינינו מנגנון, שבו אנחנו מתחברים יחד. מתחברים בצורה כזאת, שאנחנו רוצים שיקרה בינינו קשר, שיתגלה. אז אנחנו מתחילים כאילו להתחבר בינינו בקשרים הטובים, בקבוצות קטנות, בסדנאות, או בכל מיני ארועים. מזה שאנחנו משתדלים לעשות את זה, מתוך ההשתדלות, אנחנו מגיעים להרגשה,עד כמה שאנחנו לא רוצים. אם אני משתדל להתחבר ומגלה את ההיפך, זה נקרא, "בראתי יצר הרע". לא יכול להיות באדם יצר רע שהוא לא נמשך לטוב, כי אז, אלו סתם כוחות הטבע הרגילים שיש בכל אחד ואחד.
לכן מגלים את ה"רע", שלא נותן לנו להתחבר, זה נקרא ה"רע". ואז אנחנו זקוקים לחיבור, לכוח שיעזור לנו להתחבר מעל ה"רע". ל"מאור המחזיר למוטב". ואז אנחנו מתחברים יחד, כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב הזה, נותנים ערבות זה לזה, זאת אומרת, תמיכה זה לזה. משתדלים בכל הכוח שלנו, ואז על ידי כל מיני אמצעים כמו, תהילים, או כל מיני כתבים אחרים, נכנסים לקשר. לכן ניתנה "התורה". זה בכל זאת משהו שכתוב, משהו שמדבר על דרגה עליונה יותר, על הכוח, על מצב עליון יותר.
ואז כשאני נמצא עם האנשים, ורוצה להתחבר איתם, רוצה לעלות את עצמי לקראתם לחיבור, ומשתמש בספרים הנכונים, במקורות שמדברים על דרגה יותר נעלה, כי שם זה מדבר על מצב עליון יותר. אז על ידי כל האמצעים האלה, אני מושך על עצמי כוח מאותה דרגה, שהיא עליונה יותר, מעלי. ואז היא פועלת עלי ומעלה אותי. וכך על ידי כוח עליון יותר, אני מעלה את עצמי תמיד יותר ויותר, במדרגות.
אורן: זה "שיר למעלות", אז הוא מתכוון בעצם למעלות האהבה?
ודאי. למעלות האהבה, החיבור.
אורן: אחרי שאני מרגיש דחייה מהזולת, אני פותח את התהילים, כמו שאמרת קודם, איפה שיוצא. ורוצה שיהיה לי כוח לאהוב. מה קורה אז רגשית, בתוכי? מה קורה איתי עכשיו?
אתה מושך את הכוח הזה.
אורן: מה הוא עושה לי בתוך הלב? מה קורה לי רגשית? אני מרגיש שאני שונא את כולם, הייתי רוצה לאהוב, אבל אני שונא.
אתה לא אחראי על זה שאתה שונא. אתה לא יכול לעשות כלום. זאת הרגשה שהתעוררה בך, אתה לא אשם בזה. עליך לעשות פעולות, עד כמה שאתה מסוגל לבצע אותן, כמה שניתנו לך, מכל המערכת הזאת, לפי היחס שלך כלפי המערכת, והמערכת עליך, כלפיך, בסך הכל. עכשיו אתה צריך לעשות כל מיני פעולות, כדי להתחבר. ואז הכוח שבתוך המערכת פועל עליך. הוא פשוט פועל עליך כך, שאותו הכוח הרע, מתחיל להפוך את עצמו לכוח הטוב.
אורן: ואז מה אני ארגיש בלב?
אתה תרגיש שאתה אוהב. שכל ה"רע" שהתגלה, זה רק כדי שאתה תתהפך ל"טוב". אתה מרגיש אהבה, מרגיש חיבור, אתה מרגיש הצדקה, על כל הרע שעבר עליך. שבלי הרע הזה, לא היית מגיע עכשיו לטוב.
אורן: לגבי ההצדקה הזאת. כשאתה פותח תהילים ואתה מאוד עצוב או במצב כזה שבור, אתה תמיד מרגיש כאילו שהבאת כוח שהוא מנחם, מחזק אותך, כאילו אוסף אותך מחדש.
תלוי באיזו הכנה אתה נמצא.
אורן: אני מתכוון לזה, שאנשים מוצאים בתהילים הרבה פעמים, איזה סוג של הגנה.
"אל תעזבני ה', אלוהי לעזרתי חושה".
אורן: יש הרבה פסוקים, כל אחד למה שהוא מתחבר. אבל אין אחד שלא יגיד, שספר התהילים נותן לו איזו תמיכה. למה? מאיפה זה בא? איך זה עובד?
מאותו המאור שמאיר. הרי לָמה כל העולם מכבד את זה? כי הוא מרגיש שיש בזה איזה כוח עליון, שפועל כנגד הרצון שבלב. אפילו כשאני נמצא חלילה באיזו צרה, לא חשוב מה. כל אדם ואדם. בכל זאת, כשהוא קורא, אין אדם שהרצונות שלו לא נמצאים כאן, ומקבלים איזה מענה, אבל זה תלוי באיזו עוצמה, לְמה הוא מתקדם? אז אם אנחנו רוצים להתקדם נכון, אנחנו צריכים לארגן את עצמנו במנגנון של תמיכה חיצונית, של ידיעה פנימית, במוח ובלב, בצורה כזאת, שהאור שמגיע כבר לא יעשה לי סתם הרגשה טובה, או איזה רוגע, לא. אלא שיעלה אותי, שייתן לי רצון חדש בלב, מחשבה חדשה.
אורן: אני כל הזמן שואל את עצמי, אם אותו דוד היה בן אדם שמח, או עצוב?
הוא היה בשיא השמחה, כי הוא היה מצדיק כל דבר שהיה מגיע אליו.
אורן: אבל בחצי מהספר הוא רק בוכה.
יותר מחצי.
אורן: נכון, אז מה זאת אומרת, שהוא היה בשיא השמחה?
כי האדם שבודק את כל הרע שבא, הוא יכול לגלות אותו, רק על ידי זה שמצטייד קודם בכוח הטוב. אני לא יכול לגלות רע יותר מהרע הקטן, כמו שמתגלה כאן אצלנו בעולם הזה, באילו אירועים קטנים. אומנם הם מצערים מאוד וקשים מאוד, אבל כוחות כאלה, אני לא יכול לגלות אם אני לא מחובר קודם עם הבורא, אם אני לא מחובר קודם לחברה, לסביבה, כי אז אני רואה בכללות את המערכת. מה זה כשהשונאים באים אלי ורוצים להסיט אותי, ופוגעים בי? הוא מגלה את זה מפני שהוא נמצא בדרגה של מלכות, הוא נמצא בדרגה הגבוהה, הוא נמצא בהכרה, בהבנה של המערכת, של הכוח העליון, הוא לא בוכה סתם, כמו שאנחנו בוכים, כחיות קטנות.
אורן: על מה הוא בוכה?
הוא בוכה על חיבור בלבד, מָתי כבר יבוא הזמן, שהכוח העליון ישפיע עליו עד כדי כך, שהוא יוכל להלל את הכוח העליון, מכל הלב, ולתמיד. זה נקרא, שאז הוא נכלל ב"אהבה כללית", "אהבה חלוטה", עם כל הנשמות. אז באמת מלכות בן דוד הופכת להיות מלכות העולם.
ניצה: הזכרת קודם את משיח בן דוד.
כן.
ניצה: מה זה "משיח" בהקשר הזה?
זהו כוח שמושך. הוא מושך אותנו כל פעם. בכל דרגה יש לנו משהו מהמשיח, שמושך אותנו. אותו האור העליון שמושך אותנו מִהדרגה הקטנה, ליותר ויותר גדולה. אבל אחרי שכולנו מתחברים יחד, וכולנו מושכים את עצמנו מכל הדרגות ונמצאים כבר על פסגה, אנחנו עוד מתחברים בינינו, בצורה ההדדית. אני כלול מכל העולם, מכל יתר הרצונות והנשמות, באהבה כלפיהם. וגם אָת אותו הדבר, והוא אותו הדבר, וכך כל אחד ואחד. ואז יש חיבור, בין כל היחס המתוקן, של כל אחד ואחד, לאחד ממש. זה נקרא, "גמר תיקון", "גאולה שלמה". גאולה מתוך הגלות הזאת, שהרגשנו בתוך האגו שלנו שהיה שולט בנו. אז הסימן הזה, שיש עוד כוח נוסף שמחבר כבר את כולנו יחד, אנחנו כבר כולנו מתוקנים וכולנו מחוברים יחד, בשיא הזה של החיבור והתיקון, נקרא ה"משיח". אבל הכוח הזה, פועל גם בכל מצב פרטי, בכל המעלות, בכל המדרגות.
ניצה: אז בעצם אנחנו כבני אדם, כחברה, רק אם אנחנו נמצאים במגמה של חיבור ורצון להתקשרות טובה ונכונה?
רק אז אנחנו מגלים את הכוח הרע, וגם את הכוח הטוב.
ניצה: זאת אומרת, שרק אז בעצם יש לי מה לפנות, ורק אז מושכים אותי בכלל.
ודאי. לכן מלכתחילה כתוב במתן תורה, האם אתם רוצים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"? להיות כאחים, מחוברים, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", בערבות הדדית, "כאיש אחד בלב אחד" וכולי וכולי. כל הסימנים של איחוד.
אורן: הגענו כמעט לסוף התוכנית, אולי משפט אחרון לגבי ספר תהילים. עם איזה דגש רגשי היית רוצה שנצא?
נקווה שאנחנו נעבור את כל המדרגות האלה, כל אחד בצורה הפרטית שלו, מה שעבר דוד המלך בכללות נשמת ישראל, ונגיע לחיבור המושלם. שספר התהילים יהיה האור, אותו האור שהוא כאורות הגדולים של אהבה וחיבור, ויתגלה בנו. לא המילים, לא הסימנים ולא השירים, אלא השירה מתוך היכרות של האהבה הכללית.
אורן: אמן ואמן. תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. נשיר ביחד. חיים חדשים, כל טוב ולהתראות.
[1] ממעמקים קראתיך ה', (תהילים ק"ל, א')
[2] טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה (שולחן ערוך א', ד')
[3] והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית-ה' בראש ההרים, ונשא, מגבעות; ונהרו אליו, כל-הגוים. (ישעיה ב', ב)
[4] כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיהו לא, לג)
[5] כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים (ישעיה נ"ו, ז)