אורן: אנחנו מנסים ללמוד מהרב לייטמן פעם אחר פעם, איך כדאי לנו לבנות את החיים שלנו כאן, כחברה ישראלית, כל אחד כפרט, כמשפחה, וכחברה אחת גדולה. החזון שמציע הרב לייטמן לאמץ ולסגל אל ליבנו כאן בישראל, זה לבנות חברה שתהיה כמו משפחה אחת.
כדי להבין את החזון הזה במהותו, ואיך הוא יכול לקדם אותנו להרגיש מה בדיוק זה אומר להיות כמו משפחה אחת, מעבר לסיסמא, אלא בפועל, ביחסים בינינו, אנחנו דנים על כך בכל פעם מזווית נוספת. וכך לאט לאט, אנחנו מתחילים להרגיש מה הכוונה להיות כמו משפחה אחת. היום נדון בנושא של להיות כמו משפחה אחת בחברה הישראלית, דרך אחד הסמלים היהודיים העתיקים והשורשיים ביותר, עשרת הדברות.
ניצה: עד היום נחשבים עשרת הדברות לחוקת העל של התרבות היהודית. אפשר לומר שבין אם אנחנו מצליחים לקיים אותם ובין אם לא, אנחנו מחשיבים אותם מאוד, ואלה הם כללים או נורמות חברתיות שאנחנו מעריכים מאוד.
היינו רוצים לשוחח איתך על עשרת הדברות מהזווית שלך, ולהבין איך עשרת הדברות מתקשרות לאותו חזון של "משפחה אחת". נדבר קודם בכללות, ואחר כך נעבור דִיבר דִיבר וננסה לעמוד על כל אחד בנפרד.
העם שלנו הוא לא עם כמו יתר העמים שהתחברו בצורה טבעית. כמו שבטים שחיו יחד במקום מיוחד, כל אחד, ובמשך הזמן לאחר תקופה ארוכה הם הפכו להיות לעם. השבטים האלו עד כמעט השלבים האחרונים בהיסטוריה היו מאוד לא מסודרים ביניהם.
למשל גרמניה, עד לפני כמאה ארבעים שנה הייתה עדיין מורכבת משבטים. היו המון שבטים שב-1871 החליטו שהם מתחברים למדינה אחת. וזה לא פלא. רואים גם בהרבה מדינות הבדל בין הצפון והדרום, כמו באיטליה, שם הם ממש כמו שני עמים, ובעוד מדינות. למשל ברוסיה זה מאוד מורגש, גם לפי האזורים, שם גם המרחק הגדול קובע, וכן הלאה.
אבל אצלם, בכולם, השיטה הייתה פשוטה, חיבור לפי הטבע. חיים במקום אחד, מתחתנים, יש מנהגים, אקלים, תהליך שעוברים, וכך אנשים מתחברים למה שנקרא "עם".
אצלנו זה לא היה אף פעם, וגם לפי הטבע לא נמצאת בנו המגמה, הגישה הטבעית הזאת. אלא החיבור שלנו לעם הוא חיבור מלאכותי. מלאכותי זאת אומרת, תלוי במאמץ משלנו. לא שהטבע מכוון אותנו להיות יחד, בונה את העם, אלא אנחנו בעצמנו היינו צריכים לבנות את עצמנו כעם.
אורן: איפה המקום של עשרת הדברות בחיבור המלאכותי הזה?
עשרת הדברות הם בעצם התנאי להתחבר לעם. ולכן אנחנו רואים דווקא כאן בצורה מאוד מאוד ברורה, בולטת, שאם אתה מקבל את זה, אז אתה הופך להיות לעם, על ידי קיום עשרת התנאים האלו שנקראים "עשרת הדברות". ואם אתה לא מקיים, אז אתה לא הופך להיות לעם.
אורן: זו הייחודיות שאתה מדבר עליה בהיווצרות שלנו כעם.
נכון.
אורן: זאת אומרת, בפני האומה הישראלית, מוצבים עשרה תנאים שנקראים "עשרת הדברות", שאם נממש אותם אז נחשב ל"עם ישראל"?
כן. מפני שמתגלה קודם כל האגו הגדול שנקרא "גלות מצרים". אנחנו כולנו נופלים לתוך האגו, ומגלים שאנחנו לא יכולים להיות יחד, שאנחנו זרים, שונים, שונאים זה את זה. זה הרי "הר סיני", זה מעמד של הר סיני, מתגלה שנאה בין כולם. אנחנו מגלים לשון הרע, ביקורת, חוסר צורך בהתקרבות, תחרותיות, זלזול גדול, פלגים למיניהם, כל זה בתוך עם ישראל.
ניצה: ולזה קראת "גלות מצרים"?
כן. זה מה שקיבלנו כהתגלות בנו של האגו שלנו, שהוא בכל מיני האופנים כך פועל.
אורן: עד שזה מגיע לשיא.
להר סיני, שמסמל הר של שנאה הדדית שאנחנו מגלים, מצד אחד. מצד שני, אנחנו מבינים ומרגישים שיש לנו הזדמנות לחיבור, לבנות את העם על ידי המנהיג, משה, שפועל בנו, ומוביל אותנו לאיזו נקודת איחוד, חיבור. והתנאי, אתם רוצים את זה? בבקשה. לא רוצים? לא. וכאן מקום ההכרעה.
מהמקום הזה שנקרא "מעמד הר סיני", מהחיבור שלנו, אנחנו מקבלים התעלות והרגשה הדדית כזאת שכדאי לנו להתחבר. מגיעים להתפעלות מיוחדת, לזה שכולם מרגישים עד כמה שהחיבור יכול לגרום לנו להרגשת החיים החדשים, ברמה החדשה, למעלה מהגשמיות הזאת. אנחנו במחשבה, ברצון ובגישה לחיים, מרגישים את עצמנו מתעלים מעל החיים הגופניים. אנחנו מתחילים להרגיש את היחס הכללי הזה ששורה בינינו, את האהבה, את ההתחברות, את ההדדיות, את הערבות. זה מורגש אצלנו כהתגלות הכוח העליון, החיבור ההדדי. בחיבור ההדדי הזה, אנחנו מרגישים משהו נעלה, משהו מיוחד שהוא מעל הגופים שלנו.
הדרגה הזאת שאנחנו עכשיו מתחילים להרגיש בחיבור, היא בעצם דרגה עליונה יותר הנקראת "אדם", דרגת המדבר. אנחנו מתחילים לחשוב על הייחודיות הזאת שמתגלה בינינו, שהיא מעל הגופים. עד כדי כך שאם אני משתתף עם כולם, אני לא דואג לעצמי. אני דואג לאחרים עד כדי כך שאני שוכח מעצמי, הגוף שלי כאילו נעלם מההרגשה שלי. אני חי בין כולם. זה נקרא שאני עובר מההרגשה הפסיכולוגית הזאת של חיים ומוות, ואני רוכש מצב שהוא נצחי. הכוח שאני מרגיש ששורה בינינו, הא-לוהים, כוח הטבע, ה"א-להים" בגימטריה "הטבע"[1], מתחיל לשרות בינינו, ומתחיל ממש לשלוט בנו, אם אנחנו נמצאים בהסכמה כזאת, ואז מתוכו אנחנו חיים.
זאת אומרת, אנחנו חיים כבר במשהו שיצרנו בעצמנו, אבל על ידי החיבור הזה גילינו את הכוח הפנימי שבטבע, דרגה פנימית יותר, עליונה יותר, שהיא היסוד של הבריאה. אנחנו מתחילים להרגיש את המערכת, את המנגנון, שכל הבריאה קשורה בצורה כזאת זה עם זה בכל החלקים.
ההרגשה הזאת מושכת אותנו, היא המטרה שלנו. ועלינו להגדיל אותה, להיכנס בה, לחיות בה, למרות שכל פעם מתגלה השנאה, הביקורות זה אל זה וההתנגשויות. אנחנו מתחילים להבין שכל ההפרעות האלו הן דווקא כדי להראות לנו איפה אנחנו צריכים להוסיף עוד אהבה, עוד השתתפות, עוד חיבור.
אז אנחנו מגלים "עזר כנגדו". שכל האגו שמתגלה הוא מתגלה כחבר שלנו. הוא מתגלה כבירור של המקומות שאפשר להוסיף בהם עוד אהבה ולהגיע להשפעה הדדית, לאהבה הדדית, להיות אחים, להיות מחוברים.
ניצה: בהסבר שלך, הבנתי שלמעשה מעמד הר סיני הוא לא החיבור השלם, אלא הוא דוגמה. זה סוג של טעימה שניתנה לנו כעם, כדי שיהיה לנו בזיכרון איך זה מרגיש כשאנחנו מחוברים.
נכון. זה לא החיבור עצמו, וזה לא על ידי הצטיינות שלנו במשהו. זה זמני, לרגע אחד.
ניצה: זאת אומרת, אותו תהליך, אותו מעמד, זה כמו שאנחנו בחיים שלנו, כדי לדעת שאנחנו רוצים להשיג משהו, איזו מטרה, אנחנו צריכים שיסמנו לנו אותה ויתנו לנו איזו הרגשה.
שהיא תקרין לנו משהו ממנה.
אורן: ואז אחרי הטעימה, יש את עשרת הדברות.
כן. כשאנחנו מתחילים להרגיש את הכוח הכללי הזה ששורה בינינו, החיבור הכללי הזה, ההדדיות, שאני נמצא בכולם וכולם נמצאים בי, שאנחנו ממש גוף אחד, לב אחד, אז בלב האחד הזה אני מגלה כללים, איך אנחנו פועלים יחד במערכת אחת, ומה הם חוקי המערכת.
חוקי המערכת הם כאלו, שקודם כל אנחנו צריכים לגלות ולשמור את הכוח האחד הזה ששורה בנו שנקרא א-לוהים, ש"אין עוד מלבדו". הוא אחד ממלא את כל המציאות, מחזיק את כל המציאות, מחבר את כל החלקים יחד. "אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומיטיב".
זה מתגלה לנו, ומצדנו מעכשיו והלאה, חובתנו כך להחזיק אותו ואליו להשתוקק, וכל הזמן להיות במגמה לגלות אותו בינינו. "אנוכי ה' א-לוהיך"[2]. שבגילוי ההרגשה הזאת, אתה מתרומם מהאגו שלך. זה נקרא "אשר הוצאתיך מארץ מצרים"[3], מרצון. "ארץ" זה רצון, "מצרים" זה הרצון האגואיסטי. בהרגשה הזאת, בגילוי הזה, אך רק אם אתה מרגיש אותו, שאתה במאמץ מגלה אותו, אז הוא מוציא אותך מהאגו, מעל האגו. זה התנאי הראשון.
אחרי שאתה נמצא בזה, יש לך עוד תנאים איך לחזק את הקשר. כל התנאים בסך הכל, הם להביא אותך לאהבה נצחית ושלמה. יש בהם את כל יתר הדברות, זאת אומרת, את כל יתר החוקים שאותם אתה צריך לחזק בצורה פרטית בכל מיני אופנים. כשבסך הכל אתה, הרצון האגואיסטי שלך, מחולק לעשרה חלקים או לעשר רמות, שלכל רמה ורמה אתה נותן תיקון מיוחד, חיבור מיוחד עם האחרים, שבסך הכל תהיה כולך מחובר עם כולם ללא הבדל במשהו.
אורן: הדִבר הראשון אומר "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".
אז אתה מרגיש עד כמה האגו היה מעביד אותך, משעבד אותך. עד כמה היית עבד שלו והיית חי כבהמה. עד כמה בצורה נבזית הוא היה מעביד אותך ומנצל אותך. וכל זה כדי שעכשיו תתחיל להבדיל מה זה באמת לחיות בתוך המצרים, בתוך האגו הזה.
אורן: "מצרים" זה סמל. לְמה בדיוק?
סמל לזה שאתה נמצא בדאגה אגואיסטית. שאני רוצה לנצל את כל העולם לטובת עצמי.
ניצה: אם אני רוצה לנצל מישהו אחר, אז למה אני עבד?
כי אז האדם עושה הכל כדי לרצות את הרצון הזה, למלא אותו, והוא מקדיש לזה את כל החיים שלו. במקום לעלות לדרגה הבאה, לנצחיות, לשלמות, ליציאה מתוך הבהמה לדרגת האדם, במקום זה הוא שרוי בתוך ההרגשה האגואיסטית הזאת שקוברת אותו.
הוא מתחיל להבדיל, שקודם הוא היה מטפל בבהמה שבעצם לא שייכת לו. הוא מתחיל להתנתק מהבהמה שבו, מהגוף שלו, ומכל מה ששייך לעולם הזה, זאת אומרת, מהסביבה שאני רואה שקיימת סביב הגוף שלי, ובמקום זה אני רוצה עכשיו להתעלות מעל זה. אני רוצה להתנתק, אני רוצה להעביר את תשומת הלב מהגוף ומכל מה שקשור אליו, אל מה שקשור לחיים בהרגשת כולם ברמה גבוהה, ברמה נצחית, ברוח, בקשר בינינו, עד כדי כך שאני רוצה להתנתק מהגוף, כאילו אני לא מרגיש אותו. אלה חיים חוץ גופיים.
אורן: הדיבר הזה הוא הדיבר הראשון שמקבל עם ישראל. העם יוצא מהמצב האגואיסטי שנקרא מצרים, "ארץ מצרים", סטטוס של יחסים אגואיסטיים ביניהם, ולאחר שיש להם את הטעימה ממה זה להיות מקושרים באהבה הדדית, שזה הגילוי שמרגישים במעמד הר סיני, הם מקבלים את הדיבר הראשון, "אנוכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". למה זה הדיבר הראשון, ומה הוא אומר להם כחברה לגבי הקשר ביניהם?
אם אתם מתחברים יחד, בכך שאתם מתנתקים כל אחד מעצמו, אתם מתחילים להרגיש את הכוח הכללי ששורה ביניכם, הרוח הזאת נקראת "א-לוהים". ואז הרוח הזאת שאתם דבוקים בה, אתם מתחילים להרגיש בה כוח המושך אתכם מהרגשה אגואיסטית, מאהבה עצמית, מדרגת הבהמה, מאהבה גופנית לאהבה רוחנית. אתה מרגיש שאתה יוצא מהגוף ומתעלה לרמה שנקראת "נשמה".
אורן: זה השדה הכללי של הקשר שביניהם, של חיבור ואהבה.
הלב האחד הזה שאתה מתחיל להרגיש, ששם המחשבות והרצונות החדשים שלכם, הלב הכללי הזה, השדה הכללי הזה, הוא נקרא "נשמה".
אורן: זה נקרא הנשמה הישראלית.
זו נשמה כללית. אין נשמות אחרות. זה נקרא "נשמה". אין נשמה פרטית, אלא הכל זה נשמה אחת.
אורן: הדיבר השני אומר "לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פניי". מה פירושו?
אל תדמיין לעצמך שום דבר, אלא מה שאתה משיג בצורה מעשית, זה הכוח העליון ששורה ביניכם. אל תדמיין שום דבר. אל תחשוב שיש עוד משהו למעלה, בדמיון שלך, ועוד באיזו צורה אחרת, אלא רק על ידי החיבור ההדדי, על ידי ההתכללות ההדדית, למה שאתם מגיעים, זה הא-לוהים, זה הטבע העליון. אליו אתה צריך להימשך, ולא לעשות בדמיונות ובמאמצים כאילו מוחיים או במשהו, שום תמונה אחרת, שום צורה אחרת, שום פסל אחר, שום דבר, אלא מה שמגלים בקשר בין בני אדם.
זאת אומרת, החיוב הוא רק על ידי מאמץ הלב, מתוך הלב, מתוך המוח שליד הלב, לעשות מאמץ להתקשר עם האחרים. ובקשר בין האחרים לגלות בפועל ממש, לא בדמיון, את הכוח הכללי השורה בין כולם. זה הכוח העליון, זה הא-לוהים שלכם. זאת אומרת, א-לוהים זה הטבע, הטבע העליון.
ניצה: מה זו עבודת אלילים? עבודת אלילים היא רק שאני משתחווה לאיזה פסל, או שיש לזה משמעות נוספת?
עבודת אלילים היא שחושבים שיש עוד כוחות שפועלים במציאות חוץ מהכוח הזה שעכשיו אתם מגלים. קודם הוא היה נסתר, ועכשיו אתם מגלים שהוא הכוח היחידי, הכוח הכללי, הכוח שמנהל את כל המציאות.
מהותו הוא הקשר בין כולם. קשר הדדי, הרמוניה בין כל החלקים השווים, הדומים, הנמצאים בהשתוות, בשוויון, בהדדיות, בחיבור, כל אחד מעל האגו שלו, לשותפות כללית, שלמה. ואז מה שמתגלה בתנאי כזה שמתחברים, מתגלה הכוח השורה בהם, הכוח הכללי העליון הממלא אותם.
בסך הכל אנחנו נותנים מאמץ מאתנו להיות מעל האגו. אין לנו את הכוח הזה, אבל כשאנחנו מתעלים מעל האגו, ורוצים להתחבר בינינו, הוא מתגלה. אנחנו מצדנו מבצעים תנאים, אנחנו צריכים כל אחד להתעלות מעל עצמו ולהתחבר לאחרים. ברגע שאנחנו עושים מאמץ בחיבור בין כולם, הוא מופיע בנו, במאמצים האלו. אנחנו בונים כמשענת, כמקום לגילוי שלו. המקום הזה נקרא "מלכות" או "שכינה". ואז הכוח הזה המתגלה בו נקרא "השוכן".
ניצה: בחברה הישראלית יש הרבה מאוד סגידה לכסף, לכבוד, למעמד.
יש על מה להתגבר.
ניצה: זה גם נחשב עבודת אלילים?
ודאי. כל דבר שהוא לא לצורך גילוי הא-לוהות בינינו, הוא עבודת אלילים. כתוב "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני".
אורן: כל פעם אתה מדבר על קשר והרמוניה והדדיות.
סך הכל אנחנו מזדהים עם הטבע שקיים.
אורן: שמעתי אותך אומר שהטבע כולו אהבה. איך זה קשור לכוח העליון, ל"לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פני"?
הכי קל הוא לתאר את זה כך, שהכל באמת נמצא בהרמוניה ובצורה שלמה ויפה, רק אנחנו, בגישה האגואיסטית שלנו, לא רואים את זה, אלא במקום זה מרגישים עולם מקולקל. אנחנו חיים במציאות שאנחנו בונים אותה כעולם המקולקל.
נאמר, ואנחנו חיים באיזו מדינה יפה, עיר יפה, הכל יפה, אבל אצלנו בתוך הדירה שלנו, בתוך המשפחה, זה משהו שאי אפשר לסבול. זו דוגמה ברורה. זה מה שאנחנו כלפי המציאות. ואנחנו לא יודעים שהמציאות היא יפה, כולה הרמוניה, נצחיות, שלמות, הכל כל כך טוב. אלא בנינו מתוך האגו שלנו, יחסים כאלו במשפחה שלנו, שכל החיים אנחנו רק מקללים את החיים האלו.
אורן: הדיבר השלישי הוא "לא תשא את שם ה' א-לוהיך לשווא". מה זה אומר?
שאתה חייב לדבר קודם כל על השגת המדרגה הזאת, הרגשת הא-לוהות, היינו החיבור השלם ביניכם, האהבה השלמה ביניכם. אתה חייב לשאוף דווקא לזה, על ידי הפעולות, על ידי המעשים שדווקא לזה הם מביאים אותך, ולא לשום צורה אחרת.
ולא לדמיין לעצמך שום מקום אחר, אלא רק בחיבור. ולא לעשות במקום זה שום פעולות וכל שכן פעולות מעשיות, כאילו שעל ידי הידיים והרגליים אתה מגיע לאותה מדרגה. אתה מגיע לשם רק על ידי המאמץ הפנימי, רק על ידי זה שאתה מתחיל להתייחס לאחרים אחרת. ואז, אחרי המחשבות אתה מפעיל את המעשים, שאז הם מביאים אותך גם כן לחיזוק המחשבה. ואחרי המעשים האלה נמשכים הלבבות. זאת אומרת, אתה כולך שׂם את המטרה בצורה ברורה, ורק אחר כך אתה מבצע פעולות לקראתה, גם בגשמיות וגם ברוחניות.
אורן: מהי המטרה?
המטרה היא רק לגלות את הכוח העליון השורה ביניכם בתשתית האהבה שלכם. אני משתדל להגיע לכולם ביחס של אהבה, אני אולי רואה שאני לא מסוגל, אז אני עושה מאמץ עם כולם. בנטייה שלי לגלות אותו כוח העליון שצריך לשרות בינינו, בנטייה הזאת, אני כאילו מבקש, כאילו מתפלל, רוצה שהוא יופיע, שהוא יתקן אותי, שהוא ישנה אותי, ואז הוא מופיע ומשפיע עליי בחזרה. כי אנחנו נמצאים במערכת הנכונה, הטובה.
כמו בדוגמה של המשפחה השבורה, אני יוצא מהדירה שלי ומבקש מאחרים, מהשכנים, ממערכות סוציאליות, מכל מיני יועצים, "תעזרו לי לבנות משהו טוב במשפחה שלי. אנחנו לא יכולים, אנחנו אוכלים זה את זה, ממש שונאי אדם יושבי ביתו. אני רוצה להבריא את המצב, מה אפשר לעשות?".
ההכרה שלי בזה שאותו הטבע שאני מגלה קצת, אני מגלה עד כמה הוא יפה, עד כמה הוא מאיר, עד כמה אני מיד אוהב את כולם, עד כמה בכוח הזה אני כאילו נשפך בין כולם, גורמת לכך שאני רוצה שהכוח הזה ישפיע עליי. זה נקרא שבמאמץ שלי אני עושה תפילה.
"תפילה" זה נקרא עבודה שבלב. שאני מאמץ את הלב שלי להיות כך לכולם. ואז כנגד זה הכוח הזה פועל, כי הוא היסוד של המציאות, הוא הכוח הכללי של הטבע, כבר מהתנאי הראשון שיש בעשרת הדיברות. ולא לעשות שום דבר אחר, ולא לרצות שום דבר אחר, ולא לדמיין לעצמך שאתה בונה את המדרגה הבאה, מדרגת האהבה, שזה היסוד של כל היהדות, של כל התורה, שאתה עושה את זה על ידי כל מיני מעשים אחרים בעולם הזה, אלא רק במגמה הישירה לחיבור.
ניצה: כשאתה אומר מדרגה, זה אומר שיש תהליך כזה שנקרא חיבור, ובתוך התהליך שנקרא חיבור יש רמות שונות של חיבור?
גם עכשיו אנחנו נמצאים באיזה חיבור, רק החיבור הוא לא נכון.
ניצה: זאת אומרת, זה אומר שאנחנו באיזו רמה של התקשרות והתחברות?
כן, הדדית לעומת מה שיש היום.
ניצה: הדיבר הבא הוא "זכור את יום השבת לקדשו".
אנחנו צריכים לעבור תיקונים, זאת אומרת, במקום להשתמש באגו שלי לטובתו, אני משתמש באגו שלי לטובת הזולת. נהפוך הוא. אני כל הזמן חושב על עצמי. עכשיו קיבלתי תנאי, שבכל האפשרויות שלי, בשכל, ברגש, בכוח, בזה שלמדתי את כל הדברים, אני פועל למען הזולת. אני מעמיד את עצמי לשירות הכלל.
אורן: זה נקרא שתיקנת את עצמך.
כן. בתיקונים האלו כשאנחנו מגיעים, אנחנו מגיעים אחרי שלבים, מאמצים של התיקון שנקראים "מדרגות". אנחנו כל פעם מתקשרים יותר. כשהאגו גדול יותר אנחנו מתקשרים יותר, וכשהאגו עוד יותר גדול, אנחנו מתקשרים עוד יותר. על כל הפשעים שמגלים אנחנו מכסים אותם באהבה. ואז אנחנו מגיעים בסופו של דבר למצב, שגמרנו לנצל את כל האגו שלנו, שגמרנו לממש אותו, וכולו מתוקן להשפעה, כולו מתוקן לאהבה, לחיבור. ואז אנחנו מגלים את הכוח העליון הזה במלואו, וזה נקרא "יום השבת".
בכל העבודה שלי, אני צריך להיות במגמה לקראת המצב הזה. ואני יודע שזה ישנו במקצת. גם בכל התיקון הפרטי שלי שאני עושה, יש לי כעין יום השבת, מֵעין עולם הבא. ה"עולם הבא" זה נקרא אותו המצב הסופי המתוקן. למשל קיבלתי הכבדת הלב בעשרה קילו אגו, אז עכשיו אני מתחיל לעבוד עימו ועל ידו להתקשר עם כולם, דווקא לתרום להם את הכל, דווקא לעזור, דווקא לחבק אותם ולהרגיש. אם עשיתי את המאמץ הזה עם כולם בכללות, אז אנחנו מגיעים למצב שבמדרגה הזאת הגענו לגילוי הכוח בינינו, כוח האהבה, כוח ה"א-לוהים" מה שנקרא. וזה נקרא "יום השבת".
אורן: כשדיברת זה הצטייר לי כמו שמרימים משקולות. אתה מתאמן בהרמת משקולות, ואז אם אתה רוצה להתפתח, אתה מוסיף עוד משקולת. כשאתה מוסיף עוד משקולת, זה כמו שאתה מקבל עוד אגו, דהיינו מרגיש קרירות, דחייה, ריחוק. כלומר, יש אני ויש אתם, ואז אנחנו כבר לא מחוברים בלב הזה הכללי. וכשאני אתאמץ ואתאמץ להצליח להרים את התוספת של עשרה הקילוגרם האלה כמו מרים משקולות, אם אני אצליח, זה נקרא שהגעתי ל"יום שבת", שאנחנו עוד פעם בלב הכללי.
נכון. אבל בדרך אתה צריך עזרה מהזולת, מהאחרים, מהסביבה שהיא תשפיע עליך, תעורר אותך, ואולי תעזור לך להרים את המשקולות האלו, כשאתה נכלל איתם.
אורן: כלומר, זה לא רק תהליך אישי, אלא זה תהליך חברתי.
בלבד.
אורן: כלומר, גם אנחנו כולנו ביחד כחברה, כמו אותו משקולן, מקבלים פתאום תוספת של עוד עשרה קילוגרם.
נכון, לכן יום השבת בא לכולנו יחד, הוא לא אישי בשבילך בשבילי ובשבילו.
אורן: כשהדיבר הזה אומר "זכור את יום השבת לקדשו", מה זה אומר?
שתמיד נציב את המצב הזה כמטרה.
אורן: למרות שעכשיו קשה לנו עם עשרת הקילוגרמים החדשים.
לכן התיקונים נקראים "יום הראשון לשבת", "השני לשבת" וכן הלאה. הכל זה לקראת השבת.
ושים לב, שהיום הוא לפי איך שכדור הארץ מסתובב, החודש הוא לפי הירח, השנה היא לפי איך שכדור הארץ מסתובב סביב השמש. שבת הוא לא נמצא במציאות, כי זה תלוי בנו. זה שייך לא לעולם החומרי אלא לעולם הרוחני. מתי שאתה מגיע לזה, אז הוא קיים. החלוקה לשבוע ימים באה מהמאמצים של בני האדם להיות מחוברים יחד, ולהגיע לכזה מצב שנקרא "שבת".
אורן: שהוא האהבה.
כן. זה נקרא "נשמה יתרה", כי אז אתה מקבל גילוי הא-לוהות במצב שתיקנת את עצמך.
ניצה: הדיבר החמישי מדבר על "כבד את אביך ואת אמך".
זה קצת יותר קשה במצב של הקשר בינינו. אלא באותן המערכות שאנחנו מגלים עכשיו כפסיכולוגיה ההתקשרותית הזאת, אנחנו מגלים שם כל מיני כוחות, כל מיני מערכות שעוזרות לנו להתחבר, שעוזרות לנו לעלות. הן מסבירות לנו, שגם כשאנחנו לא מסוגלים, אנחנו נכללים במערכות האלה, והן כמעלית מתקנות אותנו על ידי זה שאנחנו נכללים בהן. אנחנו מבטלים את האגו שלנו, ועל ידי זה מקבלים מהן עזרה. המערכות האלו שהן באות מהטבע, שמיועדות לתקן אותנו ולעזור לנו, נקראות "אבא ואמא".
אורן: אני אף פעם לא מבין את הדיבר "כבד את אביך ואת אמך". מדוע צריך להגיד לבן אדם לכבד את אביו ואימו?
"לכבד" זה נקרא, שאתה מעלה אותם למעלה מעצמך, אתה מקבל אותם כיותר גדולים.
אורן: זה לא טבעי? טיפלו בי עשרים שנה, נתנו לי את כל מה שיש לי וגם אחר כך.
לא. זה בצורה גשמית. כאן מדובר כלפי מערכות יותר נעלות. אני נמצא באיזו רמה אגואיסטית ובאיזו רמה נגיד אלטרואיסטית, נתינה.
אורן: כלומר, אתה כפרט בחברה שלנו שמקבלת את הדיבר החמישי. קיבלנו ארבעה דיברות, עכשיו אנחנו כחברה מקבלים את הדיבר החמישי "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך".
כן. אני נמצא באיזה מצב רוחני שאני רוצה להתחבר עם האחרים. ובמצב הזה אני מרגיש חוסר אונים, חוסר כוחות, חוסר כיוון. אני צריך הַכְוונה, אני צריך "חינוך" מה שנקרא. ואז אני מגלה שיש מעליי מערכת שמיועדת לטפל בי. לומדים בחכמת הקבלה, שהמערכות האלה נבנו עוד לפניי, ואחר כך אני, ואז אני בחזרה כאילו עולה אליהם. אני, שמגלה את המערכות האלה, מערכות העזר, קורא להם "אבא ואמא", כי אני גם מגלה שנולדתי מהן, שהן הולידו אותי בהשתלשלות "מלמעלה למטה" מה שנקרא.
אני בהתקשרות לאחרים מגלה שיש כאן מערכת מיוחדת יותר עליונה, שאני יכול לקבל ממנה עזרה. מה היא המערכת הזאת שנקראת "אבא ואמא" לעומת המצב שלי? שהיא במדרגה יותר עליונה. גם אני אעלה למצב שלהם, וגם אני אהיה כאבא ואמא, אבל עכשיו בינתיים, המערכת הזאת נמצאת מעליי.
אנחנו כולנו נמצאים באיזו מין התקשרות בינינו, וצריכים עכשיו להתאמץ להתקשר לדרגה עוד יותר גבוהה.
אורן: כמו הדוגמה עם המשקולת, קיבלנו תוספת, ולא יודעים איך להרים אותה.
כן. אבל אנחנו מגלים לא סתם קשר בינינו, אלא אנחנו מגלים מדרגה עוד יותר עליונה, איפה שאנחנו צריכים להיות מקושרים, איך שאנחנו צריכים להיות מקושרים.
אורן: כמו המצב העתידי שלנו, שנצליח להתגבר על תוספת המשקולת הזאת, ושוב נגיע לאותה האהבה.
כן. המצב העתידי הזה נקרא "אבא ואמא" כלפינו. איך אנחנו יכולים להשתמש במצב העתידי עכשיו, ממצבינו אנו? אם אנחנו מסתכלים על המדרגה ההיא של אבא ואמא, השפעה, שאני ממש לא יכול לתאר לעצמי שזה אפשרי.
אורן: מה זו השפעה?
ההתחברות ביניהם, השפעה הדדית, חיבור, אהבה, ויתור. שאני מסתכל עליהם, וחושב שזה לא בשבילי. אם תכבד אותם, כלומר תגיד "אבל זה כל כך טוב, כל כך הייתי רוצה בפנטזיה שלי להיות בזה, אני אעשה מה שהם יגידו", זה נקרא "לכבד". אני אעשה מה שהם יגידו, רק שזה יעזור לי. אני מכניע את עצמי כלפי מה שהם אומרים. זה נקרא שהם מלמדים אותי. כמו תינוק שבצורה טבעית שומע לאבא ואימא, כי הם גדולים, הם יודעים, הם מבינים, הם חכמים, כך הוא מרגיש.
אבל אנחנו צריכים לעשות מאמץ, כדי לקבל אותם כגדולים, לקבל אותם כמטפלים בנו. אם אנחנו עושים מאמץ קטן, המערכת הזאת, מערכת העזר, מתחילה לטפל בנו, מתחילה להעלות אותנו לדרגה שלהם. מה זאת אומרת לטפל בנו? היא מתחילה לחבר בינינו ביתר כוח, הם כאילו מלמדים אותנו.
אורן: זה כמו מאמן שבא למשקולן הזה ואומר לו, מה, ואיך לעשות.
כן. לא רק זה, הם גם נותנים לי כוח. הם מראים לי איך להתחבר. כאילו לוקחים את כולנו יחד ואומרים, כך תנסו להתחבר וכך תנסו להתחבר, תוותרו על זה, תגבירו את זה. כמו שמלמדים אותך ההורים. ואז אתה מקבל גם שכל, גם רגש וגם כוח. הם מאכילים אותך, כמו אבא ואמא, הם נותנים לך חיים. חיים זה כולל גם שכל, גם רגש, גם כוח, הכל, ואתה מקבל מהם.
מערכת העזר הזו היא הכרחית, כמו בעולם שלנו, אחרת אנחנו לא יכולים לגדול. בעולם שלנו אתה מתבטל כלפיהם. כאן הביטול שלך כלפיהם זה כמצוּוה. מה זה מצוּוה? נגד האגו שלך, אתה צריך לעשות מאמץ. ואת המאמץ הזה אתה עושה יחד בחיבור עם כולם, שאתה אומר לכולם, חייבים לכבד את המצב שעוד יותר נהיה מקושרים, שעוד יותר נהיה צמודים זה לזה, בואו ננסה לעשות זאת. זה השימוש במערכת עליונה שנקראת "אבא ואמא".
ניצה: חמשת הדיברות הבאות הם כבר בין אדם לחברו. והדיבר השישי מדבר על "לא תרצח".
כל מה שקורה כאן זה לא בצורה הגשמית, אלא זה רק בהתאם לקשר שלנו. הכוונה לא לחתוך שום קשר אפשרי עם אף אחד, תמיד לדון את האדם לקו זכות. תמיד לראות בכל אחד ואחד נכונות לחיבור, למרות שבאדם בצורה החיצונית רואים שהוא ההיפך, הוא שונא אותך, לא מבין ולא מסוגל. בכל זאת לא לחתוך איתו קשר, ולתת לו אפשרות דרכך לקבל את החיים, את הרוח החדשה. זה נקרא "אל תרצח" אותו. "רצח" זה נקרא שאתה חותך לו קשר עם אור החיים, עם האוויר הזה.
ניצה: יש ביטוי שאומר "רצח אופי", כאילו לא באמת רוצחים את הבן אדם, אבל כאילו רוצחים את הנפש שלו.
אצלנו זה נקרא "לרצוח" את האדם, את האדם שבנו. אדם הוא הדומה לא-לוהות. לא מדברים על בהמה.
ניצה: "לא תגנוב".
גניבה יכולה להיות כאילו פרטית, אני גונב, אבל בעצם אני צריך לראות שאני גונב מכל המערכת. אם אני מתחיל להשתמש ברצון לקבל שלי, זו גניבה. כמו שמסבירים לנו, שאם אני נמצא במערכת, הגניבה היא לא רק בזה שאני גונב מהמערכת, אלא שאני לא מוסיף למערכת כמה שאני מסוגל בכל רגע להוסיף, גם זאת גניבה. אם אני עכשיו צריך להשתתף עם כולם בכך וכך הכוחות שלי, ואני מסוגל לפי כל הנתונים, ולא עושה זאת, אז אני גונב מכולם, אני לא מוסיף להם, לא נותן להם את ההשתתפות שלי, זה נקרא שמכולם אני גונב. בעולם שלנו זה לא כך, בעולם שלנו זה כאשר אני לוקח לרשות שלי. וכאן מספיק שאני לא מוסיף לרשות הכללית, כי אין חוץ מרשות הרבים שום דבר.
אורן: נראה אם הבנתי כי זה נשמע מהפכני. אתה אומר שאם אנחנו רוצים לבנות חברה שתהיה באמת בחיבור, באהבה, כמו משפחה אחת, יש בפנינו את הדיבר "לא תגנוב".
לא תגנוב מהחברה. מה זה לא תגנוב?
אורן: זה מה שאני שואל, מה זה לא תגנוב? כי יצקת לזה תוכן חדש.
חדש כן, אבל לא לפי התנאים שלנו. אם אנחנו מדברים על אהבה, על משפחה אחת, כל אחד חייב להוסיף, זה ברור. אם הרווחת כסף בעבודה שלך, והלכת ובזבזת אותו בקלפים. אתה לא גנבת מהמשפחה?
אורן: גנבתי.
אבל אתה יכול להגיד שגם זה שלך.
אורן: זה קל, זה ברור. אני הבנתי את הדברים שלך במשמעות עוד יותר חריפה. אנחנו חברה של אנשים שרוצים להיות כולם כאחד, לב אחד. ונאמר ואתה קיבלת מהטבע כישרונות מסוימים, אני כישרונות אחרים, וניצה כישרונות אחרים. כל אחד מיוחד. אתה אומר, שלא תגנוב, זה לא רק אומר שלא תיקח מאיתנו משהו בלי שזה מותר, זו רמה בסיסית ועל זה לא מדובר. אלא שאם אתה לא נותן את המקסימום לפי הכישרונות שקיבלת מהטבע, זה נקרא שאתה כאילו גנבת את מה שאתה יכול להוסיף ללב הכללי הזה, לשדה הכללי הזה שלנו, למשפחה.
כן. כלפי חוק האהבה, תנאי האהבה, כך זה. זה נקרא לא תגנוב.
אורן: זה הלא תגנוב במלואו. זאת אומרת, לא "תחפף" בתרומה שלך לפי הייחודיות שלך לחברה האחת שלנו.
כן. ב- 100% אתה חייב להיות בנתינה. פחות 1% אתה גונב.
אורן: הדיבר השביעי הוא לא תנאף.
לא תנאף זו בעיה להסביר בלי פנימיות הדברים. הכוונה, שלא תעדיף להשתמש ברצונות מסוימים אלו על פני אלו. אלא אתה צריך להשתתף בכל הכוחות הפנימיים שלך לנתינה, בצורה איך שהם מתגלים בך, ללא שום חשבון.
אורן: מה זה אשת איש?
אשת איש זה הרצונות שלך.
אורן: אנחנו חברה שרוצה להיות חברה באהבה, באחדות, בחיבור.
אנחנו לא מדברים על זה שאני גונב ממישהו, גניבת דעת או את המעמד שלו. אלא בהתקשרות ההדדית בינינו, אני חייב תמיד להתקשר לאחרים בצורה כזאת, שאני ממלא את הרצונות שלהם בכל היכולת שלי, ואני לא בוחר ברצונות מסוימים, אלא הכל הולך לפי היכולת שלי למלא אותם.
אורן: אנחנו חברה, הרוצים להתקשר בינינו באהבה, בחיבור, להיות כאחד, כלב אחד. בתוך החברה הזאת יש יחידות קטנות של "זוג". יש זוג מסוים, יש זוג אחר. לי יש בת זוג, לה יש בן זוג. לא תנאף זה שאסור לי לקחת אישה של מישהו אחר בחברה?
כי אני לא יכול למלא אותה. בחוקים הרוחניים שעליהם אנחנו מדברים עכשיו, של חיבור ואהבה, אסור זה נקרא אי אפשר. זה ככלל גדול. זאת אומרת, החסרונות שמתגלים לפניי שאני יכול לתקן אותם, ולמלא אותם, זה נקרא אישה, אשתי.
אורן: אתה אחד בחברה שלנו ולך יש אישה, ולי יש אישה ולה יש בעל. מה זה לא תנאף?
מי האישה שלי כרגע. בכל מדרגה זו נוקבא חדשה. מה זה נקרא אישה? זה לא הגוף שחי לידי. אישה ברוחניות זה נקרא, כל אותם הרצונות שאני צריך להתקשר אליהם, ולתקן את היחס שלי אליהם כדי למלא אותם. אישה זה נקרא נוקבא, נקב, חיסרון. שהחסרונות האלה מוכנים כדי שאני אמלא אותם כגבר.
אני נכלל עכשיו במערכת. במערכת הזאת יש כמה מקומות שאני יכול לתקן אותם, למלא אותם ביחס שלי, דרכי להביא להם מילוי. זה נקרא הנוקבא שלי עכשיו, האישה. אם אני עובד כדי למלא אותם, זו העבודה שלי, אני עושה את זה. על ידי זה שאני מתקשר אליהם וממלא אותם, אני מוליד ילדים מה שנקרא, מוליד את המצבים הבאים בחיבור שלנו.
אם אני מגלה חסרונות שלא שייכים לי כגבר באותה המערכת, אסור לי להתקשר אליהם, למרות שאני רואה אותם כמזדמנים, ויכולים להביא להתרוממות, או לאיזו הצטיינות. אלא אני חייב לבדוק בדיוק מה שייך ליכולת שלי לתיקון ולמילוי. החסרונות האלו שמתגלים, הם שייכים לאיזו עבודה אחרת, אולי אני בדרגה הבאה, אולי למישהו אחר, זה לא חשוב.
זה נקרא שאסור לך להיות כאילו עם אשת איש. אבל ברוחניות אסור זה אי אפשר. למה זה יהיה איסור? שאם היית מתקשר אליהם, לא היית מגיע ברוחניות לעבודה הדדית, לא היית מגיע למגע, לא היית מגיע למילוי. כי זה לא באותו תדר, לא היית עובד איתם באותם החסרונות והמילויים.
אורן: אם לדוגמה שלושתנו מייצגים את כל החברה הישראלית, ורוצים ליצור פה חברה שתהיה בחיבור ואהבה, מה אומר לנו הדיבר לא תנאף?
שאני צריך לגלות בך חסרונות שאני יכול למלא לפי הדרגה הנוכחית, ואותם למלא בלבד.
אורן: ובאחרים לא לגעת, לא לקלקל?
לא.
אורן: הדיבר התשיעי, לא תענה ברעך עד שקר, עדות שקר.
עדות שקר אלה דברים גדולים. אם נדבר על זה בפשטות, עדות שקר הכוונה היא, שגם עבור עצמי וגם עבור האחרים אני נמצא כעד, כמשתתף, כשותף בכל מה שקורה לכולם. אם באיזה מקום, במישהו, במערכת הזאת, קורית איזו תקלה, זה קרה בגללי. כי אני גרמתי לזה, כך אני צריך לראות את זה.
אורן: עד זה נוכח, אבל מה זה עדות שקר?
בכך שנתת לדברים האלו לקרות, השתתפת בזה בשקר, לא בצורה הנכונה.
ניצה: לדוגמה, אם יש איזו תופעה שלילית בחברה שלנו היום, אז אני צריכה באופן אישי לקחת אחריות עליה?
כן, אחריות על זה. זה אני.
ניצה: זה שיש היום אלימות, או כל מיני תופעות חברתיות.
אני אשם.
אורן: הדיבר האחרון הוא לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך, ועבדו, ואמתו, ושורו, וחמורו, וכל אשר לרעך. מה זה לא תחמוד? דברנו עכשיו על הרבה דברים, פתאום מביאים לי ציווי, שלא רק שהכל בפנים, אלא הוא גם מדבר על לא תחמוד, כלומר, לא תחשוב על שאתה רוצה לקחת ממישהו?
התיקון אחרי כל הדיברות בכללות, שאתה מתעלה מעל כל הרצון האגואיסטי שלך. בכללות, כלומר, זו הספירה האחרונה הכוללת בתוכה את כל יתר הקודמות. כוללת, זאת אומרת, אוספת אותם ומקיימת אותם יחד, זה מה שקורה. בזה אתה מסיים את כל התיקון שלך במדרגה הנוכחית.
אורן: הוא נראה הכי קשה. לא תחמוד זה אומר שאפילו לא תרצה לקחת משהו ממישהו. לא שלא תיקח, אלא לא תרצה, לא תחשוב אפילו.
זה על ידי מסך ואור חוזר ממלכות, שכך זה קורה.
אורן: מה זאת אומרת לא תחמוד, איך אפשר להגיד לבן אדם לא תחמוד?
עליי להגיע לתיקונים כאלו, שלא בפעולה, לא בהכנה, לא במחשבה, ואפילו שלא תבוא בי, ולא תתעורר בי איזו מין התעוררות להשתמש בכלים דקבלה שלי, בכל מה שיתגלה בתוך מערכת הקשר שלי עם כולם. עד כדי כך שכל מה שיתגלה, לא חשוב לי מה, אני כבר מוכן מראש שאני לא אגלה יחס אגואיסטי לזה. למה זה חשוב? כי בזה אנחנו מסיימים את המדרגה הנוכחית, ומכינים את עצמנו למדרגה הבאה. לכן הדיבר הזה כולל את הכל, ומכין אותנו לעליה.
ניצה: זאת אומרת, שבכל דרגה בה אנחנו עושים איזו עבודה לחיבור, אנחנו עוברים כל פעם את כל עשרת הדיברות האלה?
ודאי רק בדרגה הבאה. עשרת הדיברות האלה כוללים את כל התיקונים בתרי"ג הרצונות שלנו. אפשר לחלק את עשרת הדיברות לתרי"ג רצונות, איפה בכל אחד, ואיך שזה יחד, וכן הלאה. הזוהר עושה את זה.
אורן: אנחנו רוצים לבנות כאן בישראל חברה חדשה, שתהיה באמת כמו משפחה אחת, זה החזון שלנו. והיום הכרנו את עשרת הדיברות. תסכם איך בתוך המשפחה האחת הזאת אתה רואה את עשרת הדיברות?
אנחנו שוב מגיעים לכלל "ואהבת לרעך כמוך". לא צריכים ללמוד את עשרת הדיברות. אל תביא לי קורסים מיוחדים שכל פעם אלמד נושא אחר. אלא ברגע, בדרגה, במגמה, שאנחנו הולכים להתחבר יחד, על ידי הקורסים שלנו, על ידי הלימוד שלנו, שמיוסדים על יסודות חכמת הקבלה, או על חכמת החיבור, ערבות, אנחנו מגלים את כל הכללים האלו שנקראים עשרת הדיברות, ומגיעים ליישום שלהם, שכולנו מחוברים, מגלים את הא-לוהות, ומגיעים לעולם הנצחי והשלם.
אנחנו חיים בו, והבהמה שלנו היא אי שם בדרגה הקודמת, ואנחנו לא מרגישים בכלל שכאילו עזבנו אותה. כמו שאני מדרגת החי, שאני חי, קוצץ שערות ולא מרגיש בהן שום אובדן וכאב, כך אני שעולה לרמה הזאת, לא מרגיש אפילו שהגוף שלי מת, עד כדי כך. כי אני חי כבר ברמה העליונה הזאת שנקראת "האדם".
אורן: אדם זה אחד. הבנתי שהחזון הוא שכולנו נהיה משפחה אחת?
אדם אחד זה כולנו יחד. כולנו יחד זה דמות אדם אחד. המערכת הזאת הכללית, שאנחנו חיברנו מתוך הרצונות שלנו, מתוך הכוונות שלנו יחד, היא נקראת אדם, הדומה לכוח העליון, הא-לוהות שמתגלה. כך חיים, ולרמה הזאת אנחנו צריכים להגיע. האנושות תגיע עכשיו למצב שהיא חייבת לעלות לרמה הזאת, ואנחנו מכל האנושות חייבים להיות הראשונים והמובילים.
[1] א-ל-ה-י-ם = 86 ; ה-ט-ב-ע = 86
[3] "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ', ב')