אורן: שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שלום לך ניצה מזוז, ושלום לכם.
שלום לכולם.
אורן: בעזרת "חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב לייטמן, אנחנו עושים סדר בחיים, ומזמינים אתכם להצטרף אלינו. הפעם אנחנו רוצים לדבר על "ליל הסדר הישראלי", איך אפשר לסדר את החיים שלנו, לשדרג אותם. איך לקחת את החיים של כל אחד מאיתנו כפרט, ושל כולנו יחד כמשפחה ישראלית אחת למקום חדש, לחיים חדשים.
ניצה: הרב לייטמן, אנחנו רוצים להזמין אותך למשפחה ישראלית, ולצורך העניין נקרא לה משפחת ישראלי. אני מייצגת את אם המשפחה, ואורן מייצג את אב המשפחה, ואנחנו מזמינים אותך אלינו לליל הסדר המיוחד שכולל כשלושים מוזמנים. כמובן שכולם הם בני משפחה שמגיעים מכל הארץ, ומתכוננים לקראת הערב המיוחד הזה. כולנו מתיישבים סביב השולחן, ומאוד רוצים לשמוע ממך השנה תובנות חדשות, משמעות חדשה לגבי הדברים שאנחנו עושים בדרך כלל כל שנה. יש דברים שאנחנו עושים בצורה אוטומטית, לא בדיוק עוצרים ושואלים את עצמנו מה כל דבר מסמל או מייצג. אנחנו קודם כל מאוד רוצים לשמוע מזווית הראייה שלך, מה זה ליל סדר, מה אנחנו מסדרים בעצם?
ברגע שאנחנו מגיעים להחלטה שהחיים שלנו מתנהלים לפי קודם ונמשך, לפי סדר, לפי תוכנית הבריאה שיש לה התחלה אמצע וסוף, זה כבר באמת הישג גדול. העם שלנו מתקיים בתוך הסדר הזה. הוא לא סתם זרוק, הוא נמצא בזרימה בטבע ומתפתח לתכלית מסוימת. כך כתוב אצלנו בספרים, זה מסודר ומועבר מדור לדור. כפי שרואים, אנחנו תהליך מתמשך בתוך ההיסטוריה, אנחנו עם נצחי שנושא בתוכו מסר גדול לכל האנושות.
אנחנו חוגגים את הסדר כי אנחנו בעצמנו מסמלים את הסדר הזה, הסדר נמצא בנו, הוא במסר שלנו לעולם. לכן ליל סדר אינו סתם לילה שכך נקרא, אלא מפני שבלילה הזה אנחנו מגלים, או מזכירים לעצמנו, שבכל ההתפתחות שלנו, מהימים ההם ועד הזמן הזה, יש סדר. אנחנו חוגגים מפני שאנחנו נמצאים בתוך ההתפתחות הזאת וחייבים להמשיך עימה הלאה.
אורן: אתה אומר שקיים סדר ואנחנו חוגגים אותו. מה בדיוק הסדר הזה?
קודם כל מפני שקיימת תוכנית הבריאה.
אורן: מה פירוש תוכנית הבריאה?
זו תוכנית.
אורן: יש בזה סדר?
כן. מהיום למחר למחרתיים, הכל כתוב מראש. יש סדר. כמו שעברנו חלק מהדרך, כך גם נעבור הלאה. יש סדר בכל הדברים האלה. זה תהליך, יש התחלה אמצע וסוף. כך כתוב אצלנו בספרים. בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למטרה מסוימת, למצב מסוים דרך כל מיני דברים. אם נגיע לזה בעוד כמה עשרות או מאות שנים, זה לא חשוב. החשוב שאנחנו נמצאים בתוך התהליך, והוא מקובל עלינו ומובן לנו. הוא אינו תלוי בנו, אלא מה שתלוי בנו זה איך לעכל את הדברים ואיך להמשיך לפיהם. זה ההבדל, או שאני נמצא בתוך הסדר, אבל אני כמו עדר שלא מבין כלום, ועל ידי המכות, כמו רועה צאן שמוליך את הצאן על ידי כלבים ומכות, כולם הולכים לכיוון הנכון. וטוב שכך, אחרת כולם היו הולכים לאיבוד. או שאנחנו מבינים שכולנו נמצאים בתוך סדר וצריכים ללכת יחד לכיוון מסוים, למטרה מסוימת בסדר הליכה כללי. זאת אומרת בזה שאנחנו מקבלים על עצמנו את התהליך מאין ברירה, או דווקא מתוך שמחה והכרה ואפילו מודים על כך, זה מסמל לנו את החג. החג מסמל שאנחנו מודעים לזה שנמצאים בסדר התפתחות.
ביציאת מצרים אנחנו לומדים על ההתפתחות שלנו. "בתחילה היו אבותינו עובדים עבודה זרה", כך התפתחנו עד שהגענו לתרח, לאבי אברהם. אחר כך לאברהם יצחק ויעקב, עד שירדנו למצרים ושם עבדו עלינו המצרִים. בצורה כזאת, בתוך האגו שגובר בכל פעם יותר ויותר, מאז שברחנו מבבל, אנחנו עוברים את סדר ההתפתחות שלנו, את כל התהליך שעברנו עד כה, וגם הלאה . "בכל דור ודור באים עלינו לכלותינו", אבל אנחנו כבר יודעים איך להינצל, כי יש לנו קשר עם הכוח עליון, עם הבורא שנמצא ביסודו של כל הטבע, והוא מצילנו מידם. הבורא עושה גם כך וגם כך בכוונה כדי שנגדל ונהייה כמוהו. בתמונה הזאת אנחנו רואים את כל מה שקורה, ואת זה בעצם אנחנו חוגגים. זו החגיגה. הסיבה למסיבה שלנו היא בזה שאנחנו מגלים את סדר ההתפתחות שלנו. ומי מפתח אותנו? הכוח העליון, הכוח הפנימי של הטבע. יש לנו קשר איתו, יחד עימו אנחנו עוברים על השלבים שנקראים "סדר". פֶסַח, פַסַח, כך מפעם לפעם עד שמגיעים לתיקון הכללי, ואז מגיעים לדבקות, לחיבור. הכל מתבטא בחיבור בינינו, קודם בין כל בני ישראל, ואחר כך גם בין כל באי עולם.
ניצה: מה היא השאלה המרכזית של "מה נשתנה"?
מה נשתנה? הגילוי. "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"? שבכל הלילות אנחנו לא רואים כלום, ובלילה הזה הגענו להחלטה מתוך החושך הגדול שצריכים להתעלות לרצון להשפיע, למצה.
אורן: תמיד סיפרו לנו על מה עבר העם שלנו, לאן הגענו, וכן הלאה. אבל תמיד בליל הסדר יש לי תחושה, ובטח לעוד רבים אחרים, שכאילו צריכים להתיישב עם כל הדודים והדודות. אומנם פעם בשנה זה נחמד, אבל יש בזה מין דביקות כזאת.
לא כתוב שאתה חייב.
אורן: כן, אבל כך עושים כל שנה. אני יודע מראש מי יגיע לסדר. מאז שאני צעיר יש לי תחושה שכאילו יש איזו סצנה שחייבים לעבור ביחד. אומנם היא קשורה באמת לעם שלנו, להיסטוריה שלנו, לסיפורים שהיו פעם, אבל התחושה באותו ערב היא מתי כל זה יגמר?
ניצה: בדרך כלל מגיעה השאלה, מתי מגיעים לאוכל, מתי זה נגמר.
אורן: כשהייתי קצת יותר צעיר ונמרץ, חיכיתי מתי זה יגמר כדי שאוכל ללכת למסיבה אחרת עם החברים. בכל החגים יש כאילו "ריח של נפטלין", אבל כאן במיוחד, אולי בגלל שזה "ליל הסדר", החג הכי חשוב ומחייב. אין לאן לברוח, כל המדינה מכונסת.
האם בכל הסיפורים האלה של פעם, על האבות, אבותינו, עבדים, יש גם משהו רלוונטי וענייני לחיים שלנו היום. אומנם אני מכבד את כל הסיפורים ואפילו אוהב, אבל זה נראה קצת מיושן. האם ליל הסדר יכול לתת לנו משהו פרקטי לחיים היום, האם יש בו גם איזה נופך אקטואלי או שזה רק סיפורים מהעבר?
לכן זה נקרא "סדר", גם היום אנחנו עוברים באותו סדר, אנחנו חלק מאותו סדר.
אורן: אני מנסה לברר למה זה נקרא סדר, מה אני צריך לסדר, מה אני צריך לעשות?
זה התגלה פעם בהתפתחות שלנו, פתאום קלטנו שיש בהתפתחות שלנו תהליך. התהליך הזה הוא תהליך שנקוב מראש ואנחנו עוברים לפי אותו סדר, אין ברירה. אנחנו חייבים לעבור משלב לשלב. יש שלבים שבהם אנחנו מתפתחים כחיות, יש שלבים, כמו ביציאת בבל, שבהם כבר מתחילים לראות שאנחנו חייבים ללכת למעלה מהאגו שלנו. זה נקרא לברוח מבבל. אנחנו לא לוקחים דבר מבבל, אנחנו פשוט בורחים משם.
אורן: איפה בבל ואיפה אנחנו, הרי אנחנו חיים בשנת 2013, בישראל. האם אלה רק סיפורים על בבל ומצרים, הרי מצרים היום במהפכה, יש כבר סיפורים חדשים. מה שמסקרן אותי זה הסדר שעושים בליל הסדר, האם יש לזה השלכה כלשהי לחיים שלי היום?
אתה חוגג את גילוי הסדר.
אורן: איך, בחיים שלי?
לא רק בחיים שלך, אלא בכלל. בכל ההתפתחות הכללית של האומה הישראלית, של כל העולם ושל כל היקום אתה מגלה זרימה מיוחדת שבה כולם מתפתחים. זה כבר התגלה בתוך הקבוצה שהתחילה להתגבר ולהתעלות מעל האגו שלה. אותה קבוצה גילתה שכאשר מתעלים מעל האגו, אז מתחילים להרגיש את הכוח האנטי אגואיסטי שמייצב דווקא את האגו, מתוך זה באה להם ההכרה בכל התוכנית. לכן קודם כל אנחנו חוגגים את ההכרה הזאת, כי בזה נעשינו בני אדם, בני חורין.
אורן: אני מאוד רוצה להיות אדם ובן חורין, אני רוצה לגלות את הסדר.
קודם כל אתה צריך לגלות איפה אתה נמצא.
אורן: איפה באמת אני נמצא?
אתה נמצא בתהליך שעובר על כל האנושות משך כל הדורות. ובתהליך הזה, מלבד קבוצה קטנה, כל האנושות עוברת את ההתפתחות כמו עדר, כמו בהמה. יש אנשים שמתחילים להבין את הסדר שקיים בבריאה, ואותו אנחנו חוגגים. אומנם אנחנו נמצאים בגלות, זאת אומרת בחושך, ורובנו לא מבינים ולא מרגישים את הסדר הזה, אבל אנחנו יכולים לגלות אותו, יש לנו קשר לזה, וגם את המצב הזה אנחנו חוגגים.
זאת אומרת יש כאלה שמגלים ויודעים את הסדר הזה. הם עוברים אותו ואפילו מנהלים אותו, הם הולכים קדימה לפני האחרים ומושכים אחריהם את כולם. יש כאלה שמבינים שכדאי להם להצטרף לאותם המנהיגים. יש כאלה שלא יודעים לָמה, אבל הם בכל זאת חוגגים כי יש להם כבר קשר עממי לזה. ויש את כל העולם שהוא ההיפך לגמרי, אותם אנשים עדיין לא הכירו שיש סדר בעולם. אנחנו קודם כל חוגגים את הסדר הזה, זה נקרא "ליל הסדר".
אורן: עד כה הבנתי שיש סדר בבריאה, בחיים, בתהליך, בכל מה שקורה, ושאפשר לגלות אותו. הבנתי גם שאם אני מצטיין בתהליך הזה, אז אני יכול אפילו לנהל את הסדר הזה.
נכון.
אורן: אם כך, ליל הסדר מוקדש לדברים האלה, לסימבוליקה שתיארת עכשיו, כמו לגלות את הסדר, לנהל אותו, וכן הלאה. האם בסופו של דבר זה מה שליל הסדר מסמל?
זו לא סימבוליקה, אלה החיים שלנו. אנחנו צריכים לחגוג שיש לנו ההזדמנות להתקשר למקור החיים, לאותו מנוע שמפעיל את התכנית הזאת. שאנחנו יכולים לעבוד בצורה הדדית עם התוכנה שעובדת בתוך הטבע, כך שכל ההתפתחות שלנו תהיה רצויה, יפה וקלה. ממש כך, ואפילו כשלפנינו נמצא ים סוף, אנחנו עוברים בו כמו ביבשה.
אורן: זו התמצית של ליל הסדר?
לא רק, גם מפני שיש לפנינו מטרה שאנחנו יכולים להגיע אליה. הרי בשביל מה ברחנו ממצרים, היינו יכולים להישאר ולחיות שם. היה שם הכל, אנחנו זוכרים איך צעקו במדבר, למה לא חוזרים אל סירי הבשר והשום שהיו במצרים. אלא שיש לפנינו מטרה יפה מאוד שאנחנו יכולים להגיע אליה בקרוב, והיא בהישג ידינו. זאת אומרת גם עברנו דברים רעים, וגם השגנו עכשיו את התכנית כדי להגיע מרגע זה והלאה ליופי וטוב.
אורן: סוף סוף מתחיל להיות מעניין. הבנתי שאפשר ללמוד איך לעשות סדר.
כן, ועל כך צריכים לספר.
אורן: זה מה שאנחנו רוצים ללמוד ממך, איך לעשות סדר. אני רק רוצה להבין דבר אחד, מה המפתח לזה. איך אני יכול לתפוס את נקודת המפתח שממנה אני יכול לעשות סדר בחיים. האם יש איזו נקודת שמקנה לי את היכולת הזאת?
אם אתה שואל בתור אדם רגיל בישראל, אז אני לא יכול להגיד אחרת, רק ערוץ 66 בטלוויזיה. אין דבר יותר קל מזה, אין משהו יותר נגיש ויותר קרוב לכל אחד ואחד. בלחיצת כפתור אתה פותח לעצמך את כל המידע שמספר לך על השיטה, על התכנית, על הסדר, על הכל.
ניצה: בוא נסתכל רגע על החברה הישראלית. בתקופה האחרונה ובמיוחד בשנתיים האחרונות קיימת תביעה מצד החברה שמבקשת סדר חברתי חדש. כמו שנאנחו בני ישראל מן העבודה וזעקו, כך החברה שלנו זועקת לסדר חברתי חדש.
האם החברה מבינה מה זה סדר?
ניצה: לא. אבל היא מבינה שהיא צריכה סדר חדש, למרות שהיא לא מבינה מה זה ואיך עושים את זה.
זה טוב, זאת בדיוק הרגשת הלילה. אנחנו לא יודעים דבר, אנחנו בחושך ואין אף אחד שיכול להאיר לנו. אנחנו צריכים מישהו שיאיר לנו את הסדר החדש. אבל שוב, לא מדובר על סתם סדר חדש, הסדר צריך להיות בהתאם להתפתחות הטבע. לא מדובר על הברקה שבאה כך סתם למישהו בלילה, ואז הוא צועק לכולם שמצא, לא. גם העם חייב להיות בדרגה מיוחדת.
כל עוד בני ישראל לא סבלו מספיק במצרים, הם לא היו מוכנים לשמוע. כל עוד פרעה לא הקשה עליהם את העבודה, הם לא שמעו את משה. העבודה היא עבודה הדדית, ככל שאנחנו נוכל להסביר לכל עם ישראל מה נקרא סדר, וככל שהם יבינו, כך הם יוכלו להגיב נכון.
אורן: האם משה יודע את הסדר?
ודאי. משה יודע את סדר לא בגלל שהוא משה, אלא בגלל שהוא מחובר עם הבורא.
אורן: הבורא מגלה למשה את הסדר שלו?
לא, משה לא מגלה את הסדר. משה רק יודע איך להתחבר לבורא כדי שהבורא ימשוך אותם, ויעשה את העבודה דרך משה. לכן משה נקרא כך, מהמילה למשוך.
אורן: לא הבנתי.
הבורא מושך אותם ממצרים. איך יוצאים ממצרים? או אחרי עמוד ענן, או אחרי עמוד האש, כך כתוב באגדה. זאת אומרת, איך אתה הולך? אתה הולך אחרי הבורא. ומי יכול להוביל אותך אחרי הבורא? אף אחד מלבד משה. זאת אומרת משה זו הנקודה, או נניח אדם מסוים בעם שמוביל אחריו את העם בגלל שהוא קשור לבורא. לא בגלל שהוא עצמו יודע, אלא רק מפני שיש לו נקודה אחת ומיוחדת מכולם, יש לו קשר עם הכוח עליון.
אורן: כלומר בין מצב של חוסר סדר לבין מצב של סדר, יש מצב שנקרא מצרים. והאמצעי שמעביר מהמצב החשוך למצב המסודר זה משה.
נכון. משה לא סתם מעביר אותם, הוא לא סתם תופס אותם במצרים ומתחיל לארגן אותם ליציאה ואז ויוצא איתם, אלא שגם אחר כך הוא מעביר אותם עד הכניסה לארץ ישראל, ושם התפקיד שלו מסתיים. משה צריך לעבור אותם לאורך כל הדרך. אני לא יכול לתאר לעצמי מצב שמשה היה עוזב אותם במעמד הר סיני, או קצת לפני, או קצת אחרי. אחרת הם לא היו יכולים לדעת מה לעשות. הם צריכים את הקשר עם הבורא, ללא משה לא יהיה להם קשר.
אורן: זאת אומרת יש קוד לתהליך הזה, למנהיג שיוליך אותנו למשהו טוב יותר. בוא נחזור מסיפור מצריים אלינו. איך כל המטפורה הזאת מתלבשת על החיים שלנו היום, כאן בחברה הישראלית?
יש לנו את חכמת הקבלה מספרת לנו מה עלינו לעשות. יש לנו את שיטת הערבות שמספרת איך עלינו להתארגן כדי להתעלות בכל דרגות היציאה ממצרים, מהאגו שלנו. איך להתעלות לקשר אחים בינינו כדי לגלות בינינו את הכוח העליון, את כוח ההשפעה והאהבה ההדדית שנקרא א-לוהים. ברגע שנשתדל לעשות כך, אז נתחיל למצוא בינינו, בקשר בינינו, את הכוח הזה.
אורן: שעושה סדר, שמגלה את סדר?
כן, את הבורא.
אורן: לא הבנתי, מה אנחנו מתחילים לעשות?
אנחנו, עם ישראל, מתחילים להתקשר בינינו. ואם אנחנו מדברים על קבוצה, אז נניח שזו קבוצה כמו הקבוצה שלנו.
אורן: מה זאת אומרת שלנו?
הקבוצה שלנו זאת הקבוצה של בני ברוך.
אורן: אבל אנחנו מדברים בפורום כללי, על כל העם.
הכוונה שאם נתחיל להתקשר בינינו, כל העם, בסדנאות, ובכל סוגי הלימוד, כמו החינוך האינטגראלי שמלמד אותנו למה ולשם מה אנחנו צריכים להתקשר, מה התועלת מההתקשרות בינינו, אז נתחיל לייצר בינינו, ביחס בינינו, בין כולם, רשת קשר יפה והדדית מעל האגו שלנו. אם כל אחד יתקשר לאחרים, אז בתוך ההרגשה הכללית הזאת, על פני האגו שגדל, אנחנו פתאום נתחיל לגלות שיש בתוכה לב כללי ומוח כללי משותף בין כולנו.
בזה אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, את הכוח הפנימי שמייצב לנו את הכל ונקרא א-לוהים. אנחנו חייבים לייצב בינינו קודם את המוח והלב המשותף שלנו, זה נקרא השכינה, ואת מה שנגלה ברצונות ובמחשבות המשותפים שלנו נקרא השוכן, הבורא, הפנימיות של הטבע. כך אנחנו מגלים את המחשבה הראשונה שמחזיקה את כל המציאות ומעבירה אותה דרך תהליך התפתחותי מסוים.
ניצה: אם ננסה רגע לקחת את הדברים ונסתכל על החברה שלנו היום, אז נראה שהיא נמצאת בסוג של עבדות, ואפילו בעבדות חזקה מאוד. מה אתה יכול לספר לנו על הרגשה הזו, למה אנחנו מרגישים עכשיו עבדים?
כי אנחנו מכורים.
ניצה: נכון, אנחנו מכורים לעבודה, אבל אין לנו ברירה.
למה אין ברירה?
ניצה: זו ההרגשה. איזו ברירה יש לנו?
אני לא אומר שאנחנו צריכים לזרוק הכל, אני אומר שאנחנו צריכים להתחיל להכיר בהזדמנות אחרת, ביכולת קיום אחרת, אבל לשם כך אנחנו קודם כל צריכים חינוך. על ידי הפצת שיטת החינוך אנחנו יכולים להגיע למצב שהעם באמת יתחיל להבין שאכן קיימת הזדמנות.
אורן: לא הבנתי, במה בדיוק אנחנו עבדים?
אנחנו עבדים בכל הסדר הנוכחי בחברה. אם אני ואשתי צריכים לעבוד עשר או חמש עשרה שעות ביום, אז אנחנו ממש תלויים בכל המערכת הזאת. אומרים לי תעבוד יותר, תבזבז יותר ותקנה עוד ועוד. אני לא מרגיש שהחיים שלי נותנים לי משהו מלבד הריצה הזאת, אני חייב להיוולד, לגדול, לקבל מקצוע, לעבוד. יש מי שמרוויח מזה הרבה כסף, אבל אני מרוויח רק כדי לחיות, להוליד ילדים, לגדל אותם, למות, ושהם ימשיכו אותו דבר. אני מגיע למצב שאני מסתכל על החיים האלה ורואה שזאת עבדות. אתה אולי עדיין לא, אבל אני כבר כן, ויש הרבה כאלה. לכן אנשים נמצאים בייאוש, משתמשים בסמים, לא רוצים להתחתן, כלום לא אכפת להם. למה אנשים מתאבדים? הם כבר רואים את התהליך שבו שהם נמצאים, ולא רואים בו שום תועלת מתחילת החיים ועד סופם. אני חי כדי להוליד ילדים, לחיות את החיים האלה, לתחזק את הגוף שלי, למות, והילדים שלי ממשיכים אותו דבר, בשביל מה?
אורן: אלה החיים. לא שאלו אותי כשנולדתי אליהם.
אם אתה מסתפק בזה, וטוב לך עם זה, אם עדיין לא התחלת להתעלות מעל המצב הזה כדי לראות את הדברים ולא להסכים איתם, אז עליך אני לא מדבר. אנחנו מדברים על אנשים שנכללים באחוזי הייאוש בחברה, על כאלה שאפשר לפנות אליהם ולתת להם הסבר קטן.
אורן: הסבר על מה?
על כך שהחיים האלה יכולים להיות אחרים.
אורן: אנחנו בעד, החיים שלהם הם די אפורים וקשים. גם החיים שלי קשים.
כי חסר לך עוד 20,000 שקל בחודש?..
אורן: לא רק, אם כבר פותחים את הדברים אז חסר לי גם בריאות, יחסים טובים, אפילו עם הילדים חסר קצת.
זאת אומרת תביא לי קצת מזל ואז הכל יסתדר? אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו לא מדברים על אלה שסתם יוצאים לרחובות וצועקים "תוסיפו לנו עוד 20,000 שקל בחודש" או תנו לנו דירות, ועוד.
אורן: דרך אגב אני לא מאלה שצועקים, אני עובד קשה כדי להביא את מה שאני צריך הביתה.
אנחנו מדברים על אנשים שכבר מבינים, למרות שהם דורשים הקלה בכל מיני דברים. על כאלה שלא יכולים לצאת מתוך המצרים הזה, מתוך הפרעה שכל הזמן מעביד ומעבד אותם. הם חייבים לרוץ לעבודה, אחר כך לגן ילדים כדי לקחת מהר את הילד הביתה, לרוץ לקניות, ועוד. אומנם הם לא מסוגלים לברוח מצורת החיים הזאת, אבל יחד עם יש להם מרירות פנימית. "ומיררו את בני ישראל בעבודה", בקַש, בקושיות. קש זה לא קושי, קש זה קושיות. האדם חי עם הרגשה בשביל מה, מה הטעם בחיים, מה מטרת החיים, בשביל מה אני חי. מצד הטבע שלי אני מפחד למות, אני חייב לחיות, יש לי כוח לחיות, אני רוצה להמשיך לחיות ולא למות, למרות שיש כאלה שגומרים עם החיים.
מצד אחד אני חי בגלל כוח הטבע שבי, אבל מצד שני אני מסתכל על החיים ורואה שאין בהם טעם, אין בהם שום תכלית, אין בהם צורך. הטבע הכל כך חכם ברא אותי כיצור חכם ומוצלח ביותר, וכך אני צריך להיות, אבל אני מגלה שאין בי צורך. בשביל מה ברא אותי, האם כדי להוסיף "זבל" לכדור הארץ. בשביל מה אני חי, האם כדי שאני אקלקל ואלכלך אותו בזה שאני חי? אני לא רואה שום סיבה לחיות.
אורן: איך עלינו השתחרר מהעבדות הזאת?
לכן אנחנו פונים לאנשים ואומרים להם שאפשר לחיות אחרת.
אורן: זה מסמל לנו את היציאה מהעבדות לחירות?
כן. עלינו להשתחרר מהעבדות הזאת.
אורן: מה זו חירות?
הבעיה הרבה יותר קלה. אנחנו חיים בזרימת החיים עם שתי מגמות, מצד אחד יש את הבעיות החיצוניות שלנו. אנחנו רואים עד כמה החיים שלנו לא מסתדרים, יש אנשים מובטלים, סמים, קיימות בעיות במשפחה, גירושין, הילדים לא מקשיבים להורים שלהם. לעם ישראל יש גם בעיות נוספות עם המדינות השכנות, עם המשבר הכללי בעולם, וכן הלאה. זה מצד אחד, זאת אומרת הבעיות הן חיצוניות וכל הזמן מתגברות. ומצד שני יש את הבעיות הפנימיות שלנו, אדם מתחיל לשאול את עצמו בשביל מה ולמה כל זה, הוא כבר לא רוצה את החיים האלה.
זאת אומרת סוגרים אותי משני הכיוונים. מצד אחד החיים נעשים יותר קשים, מסביבי יש אבטלה ובעיות בכל העולם. כלומר המשבר הכללי מקיף וסובב אותי מבחוץ, ואני שנמצא בתוכו מתפתח פנימה ומתחיל יותר ויותר לתהות בשביל מה לי כל זה. אלה שני הדברים שלוחצים על האדם. לכן אנחנו יכולים לגשת מהכיוון הפנימי ולהסביר לאנשים למה הם מרגישים חוסר טעם בחיים. ולאלה שיותר מפותחים ומרגישים יותר את המצב, להם אפשר לתת גם את הפתרון לשאלות הפנימיות שלהם. יש גם אנשים שפשוט קשה להם בחיים, הם מובטלים, הם לא יכולים לגמור את החודש. נראה כאילו מישהו סידר כך את החיים שלנו בכוונה כדי שלא נוכל להסתדר, כמו שאמרת קודם, הילדים נולדים, אחר כך הנכדים, ואתה מרגיש שאפילו בצורה טכנית אתה לא מסוגל להחזיק הכל. לכן לאנשים כאלה ניגש בצורה אחרת. נניח שהגברת שיושבת מולי מפותחת יותר בצורה פנימית, ולכן אני אסביר לה בצורה שמתאימה לה, ולך אני אסביר אחרת, בצורה חיצונית, חומרית. לך אני אומר שלפי המצב שאנחנו נמצאים עכשיו, לא תוכל לנהל את העולם ואת החיים הלאה מבחינה כלכלית אם לא תשנה את החברה האנושית. כי כל הבעיות שלך כעת הן רצון למזל, לכסף ולבריאות.
אורן: אני? איך, אני לא מצליח לשנות את המשפחה שלי.
אתה כביכול מייצג בשבילי דמות, איזה אב טיפוס, כי אתה כלכלן במקצועך. אנחנו מתקדמים למצב שהחברה בונה את עצמה בצורה הדדית, בערבות הדדית, בחיבור הדדי. במקום לעורר התפתחות לכוח קנייה גדול יותר, נקבל סגנון חיים לגמרי אחר. נפתח את עצמנו בצורה פנימית יותר.
בואו נתחיל למדוד את החיים שלנו לפי האושר, כמה האדם מאושר, ואותו דבר נעביר לילדים שלנו. האושר לא תלוי בכמות הכסף שיש לך, העושר רק מבלבל אותך. האושר שבא משמחה, מהרגשת המילוי הפנימי עושה אותך מאושר, כי אתה חי בהרגשה טובה עם האחרים. הם מתייחסים אליך יפה ואתה מתייחס אליהם יפה, לפי הצורה הפשוטה של החיים הנורמאליים.
בגלל העבודה, בגלל השוק הכללי אנחנו התנתקנו מזה. אין לנו הרגשה של משפחה, של הורים וילדים. באיזו מידה אתה מכיר את ההורים שלך. האם כשאתה תהיה סבא הילדים שלך יבקרו אותך. לא נותר לנו דבר. לפי צורת ההתפתחות שלנו עשינו מכל אחד ואחד עבד, כל אחד הוא עבד בלבד. זה שנותנים לנו לצאת לנופש לאילת, או למקום רחוק יותר, זה לא אומר כלום, זו עבדות, אנחנו נמצאים בעבדות.
אורן: אני עבד של מה?
אתה עבד של המערכת שבנית, היא נקראת "פרעה".
ניצה: במשך השנים שאלתי כל פעם את עצמי בליל הסדר, בצורה סימבולית, למי היית עבד השנה, ושמתי לב שבכל שנה זה קצת משתנה. היו שנים שהייתי עבד לקריירה ולהצלחה, אחר כך הייתי של עבד להערכה, ואפילו עבד לעבודות הבית ולמשפחה. לפעמים הייתי עבד גם לפחדים שלי, כי הרגשתי שמנהלים אותי. מה השאלה שאתה מציע לי לשאול את עצמי השנה בליל הסדר?
אנחנו עבדים למסגרת חברתית שמחייבת אותנו לנהל דווקא כך את החיים.
ניצה: כן, אבל מה אני צריכה לשאול את עצמי?
מה מנהל אותי. מה משפיע עליי. איך אנשים יכבדו אותי. איך ארגיש שאני שווה משהו כלפיהם, כבוד עצמי, הערכה. גם הערכה בעיני הילדים מאוד חשובה, אני צריך להעריך את מה שהם מעריכים, אחרת הם לא יעריכו אותי, וכן הלאה.
ניצה: אבל איך זה מתחבר לחברה. האם אלה דברים שקשורים לחברה, את הערכה אני מקבלת מהחברה, לזה אתה מתכוון?
כן, יוצא שאני עבד של החברה, ולכן אנחנו צריכים לטפל בחברה, בסביבה. אם הסביבה כולה תשתנה במקצת, אז היא תשפיע על כל אחד. היא תחייב אותו לעלות קצת בהבנה, בהכרה, בתפיסת מהות החיים.
ניצה: אז איך אני יכולה בעצם להשתחרר מהעבדות לחברה?
לבד את לא יכולה. האדם הוא עבד של החברה.
ניצה: אם כך אנחנו לא כמו ששרים בפסח, אנחנו לא בני חורין?
אנחנו בני חורין? אומנם כך אנחנו שרים, אבל זה נגמר בסוף הערב. כל אחד ואחד ממש כבול בשרשראות ברזל. האם את יכולה להשתחרר ממשהו, את יכולה לחשוב אחרת ממה שהחברה חושבת, האם את יכולה לחיות לפי ערכים אחרים שהחברה מעריכה? הרי הילדים שלך מיד ישאלו, "אמא מה קרה לך", ואז את תעשי בדיוק מה שהם אומרים. כי לאבד את החשיבות בעיני הילדים זה כאב גדול, זה כאילו כל העתיד שלך. לכן אין לך ברירה, את חייבת להיראות בעיניהם אמא טובה, שהם יעריכו ויאהבו אותך. אם הילדים יזלזלו בך, זה פגם וצער גדול.
לכן אנחנו מתנהגים כך גם כלפי השכנים שלנו, כלפי החברה, כלי תקשורת, הכול. אין מה לעשות, כך אנחנו בנויים. למה? כדי שנבין שרק על ידי שינוי הסביבה אנחנו יכולים לשנות את עצמנו. האדם בעצמו אף פעם לא יכול. אלא אם אני נכנס לסביבה מיוחדת מאוד, סגורה, ושם על ידי אותה סביבה אני מטפל בעצמי. לכן בחירת האדם היא בבחירת הסביבה.
אורן: אתה מדבר בעצם על שינוי של החברה הישראלית?
כן, בלי זה אף אחד לא יוכל לשנות את עצמו.
אורן: השינוי של החברה הישראלית ישחרר אותנו מהעבדות שאתה מדבר עליה?
כן.
אורן: שינוי לֵמה, לאן צריכים להגיע, מה היעד, מה החזון?
אנחנו לא משנים דבר לא בפוליטיקה, לא בכלכלה ולא במה שיש בחברה הישראלית, מלבד דבר אחד, "אהבת ישראל". זה מה שאנחנו רוצים להוסיף לחברה. לשבת כמו בליל סדר בשולחן אחד, זאת ההרגשה. זו הרגשה יפָה. אנחנו לא יושבים סתם כך בגלל שחייבים לשבת יחד בליל הסדר, אלא חייבים להרגיש שאנחנו עם אחד. וכך כולנו, כמה מיליונים יושבים בשולחן גדול אחד בארץ ישראל ומבררים לָמה אנחנו כאלה, מה אפשר לעשות ואיך אפשר להתקדם. אבל את הדברים האלה אנחנו נבין מתוך חיבור. לחברה הישראלית ולהצלחה בכל השטחים, בכל הכיוונים, לא חסר כלום מלבד אהבת ישראל. לכן קראנו לעצמנו חברת "הערבות", כי אנחנו מפרסמים את הדעה הזאת ומלמדים אותה בערוצים שונים.
אורן: טוב שאתה יושב איתנו בשולחן ליל הסדר, נציב לפניך כעת אתגר ראשון, מה היא אהבת ישראל שאליה אנחנו צריכים לחתור. ליד שולחן הסדר יושבים אומנם כשלושים בני המשפחה, אבל יש בינינו הרבה מאוד חוסר באהבת ישראל. יש בינינו קצרים בתקשורת,ודווקא ההתכנסות של המשפחה מציפה אירועים שונים שאנחנו מעדיפים לשכוח. כמומחה בקשרים בין האנשים, מה אתה מציע לנו לעשות. איך עלינו להתחיל ולהתקדם מהמקום הזה לעבר השינוי שאתה מציע לנו, "אהבת ישראל"?
רק דרך החינוך. לכן אנחנו צריכים לעשות ישיבות כאלה לפחות כמה פעמים בשבוע.
אורן: חלקנו בקושי מתמודדים את הסיטואציה הזאת פעם בשנה.
אז שכל אחד יעשה זאת בביתו או באיזה מקום, אפילו דרך כלי התקשורת.
אורן: בכל זאת, איזה תבלין של קשר, של חום, של אהבה, אפשר להוסיף לחברה הישראלית.
אנחנו רוצים בזה, כולנו בעד. איזה תרגיל אתה יכול לתת לנו עכשיו כדי שנתחיל לטעום משהו מהשיטה שעליה אתה מדבר?
הייתי מתחיל לדבר על הטבע. אתם אנשים מודרניים, חכמים, כולכם למדתם בבית ספר ועדיין זוכרים משהו. אתם גם שומעים עד כמה כל העולם מחובר, עד כמה כל הדרגות בטבע, הדומם צומח וחי מחוברים ותומכים זה בזה. עד כמה בני האדם מקושרים בקשר פנימי ביניהם, והמחשבות והרצונות שלהם משוטטות בעולם. גם כלי התקשורת שלנו מחוברים ברשת אחת סביב העולם, אנחנו לא יכולים לתאר את העולם שלנו ללא האינטרנט והרשתות החברתיות. אבל יחד עם זאת אנחנו רואים פער גדול בין החברה האנושית לבין הטבע.
כל הטבע מתנהל בשלמות. כל מין ומין מהדומם צומח וחי משלים את הנישה שלו בטבע, בתוך כל הפאזל הגדול הזה ולא מזיק זה לזה, אלא רק עוזר לטבע להתקיים. אפילו אם הוא אוכל מישהו, אז הוא עושה זאת לפי חוקי הטבע, כלומר הזאב אוכל את האיילה הזקנה והחולה. בטבע הכול מסודר בהרמוניה ובאיזון, מלבד האדם.
האדם חי ללא איזון בטבע, כי הרצון שבו הוא מעבר לצרכים שלו. כדי שהאדם יגיע לאיזון עם הטבע עליו לדעת ולהרגיש את הטבע הכללי. ואז הוא לא יקלקל את האקולוגיה שלו, לא תהיה התחממות, התקררות, הוריקנים, צונאמי והתפרצויות למיניהן. תראה מה קורה עם החברה האנושית, ככל שאנחנו מתקדמים בטכנולוגיה, בכל, זה רק לרעתנו. תראה מה קורה, למה הגענו. בכל מקום יש מהפכות, מלחמות, ואפילו כבר מדברים על מלחמת עולם אטומית. זה משהו נורא.
תראה מה קורה עם הדור הצעיר. אנשים מיואשים, יש גירושין. למה זה קורה לנו. האם זה נזר הבריאה? ההפך, אנחנו המסכנים ביותר. למה? כי אנחנו לא יכולים לנהל את האגו שלנו, ואפילו לא חושבים על כך, אנחנו פשוט זורמים עם האגו. יש המון מחקרים על כך שהאגו שלנו הוא הסיבה לכל הצרות. איך אפשר להגיע למצב שלא האגו ינהל אותנו, אלא אנחנו ננהל אותו. אם היה איזה כדור שיכולתי לבלוע, או שכל העולם היה יכול לבלוע אותו, אז מהיום והלאה היינו מתחילים להתנהג בצורה אחרת, כך שיהיה לנו באמת טוב.
החכם רואה את הנולד. איך עושים זאת, איך כל אחד ואחד יפסיק את התפרצות האגו שלו, וינהל את עצמו בצורה כזאת שהוא ימלא בדיוק את הנישה שלו בכל הפאזל הגדול של האנושות. איך אני יכול לראות את כל האנושות כתמונה אחת שכלולה משבעה מיליארד חלקים. מי יכול לעשות זאת? אומרים לנו שזה פשוט מאוד, יש לזה שני תנאים בלבד. התנאי הראשון שאתה צורך את הצרכים ההכרחיים שלך שנקראים אוכל, מין ומשפחה, שהם הצרכים הגופניים שלך, לפי אספקה נורמאלית. כמה שאתה צורך, כך אתה מקבל. לא חשוב כמה, אתה צריך בית, משפחה, מזון, ביגוד, בריאות, זאת אומרת עליך לקבל את כל הצרכים הסוציאליים לפי הדרישה הטבעית שבתוך האדם. מלבד זה יש לנו רצונות נוספים שלא שייכים לגוף שלנו, לדרגת החי, אלא לדרגת המדבר. אלה רצונות לכסף, לכבוד, לשליטה ולמושכלות. לבהמות אין רצונות כאלה, אלה רק באדם. אומנם אני צריך להשתמש ברצונות האלה, אבל בצורה שהם יהיה לטובת הזולת, על מנת שאני אוכל להיכנס בדיוק לתוך אותה הנישה בפאזל.
כשאני מקיים את עצמי על ידי אוכל מין ומשפחה, אז אני מקיים רק את עצמי כמו חלק קטן מהפאזל. אבל כדי להכניס את עצמי בדיוק למקום החסר בתוך התמונה הגדולה, עלי לפעול בצורה שתהייה נוחה וטובה לסביבה. איך אני אדע מה טוב לסביבה ומה לא? אם אני אדע להתגבר על הנטיות לכסף לכבוד ולמושכלות לעצמי, ודווקא על ידי אותן הנטיות אני אדע איך להתקשר יפה לאחרים, זה נקרא שאני נכנס ונעשה חלק בתוך התמונה הכללית. אני משלים אותה. זאת אומרת, נתנו לי את התכונות האגואיסטיות האלה כדי שאני אשתמש בהן דווקא בצורה ההפוכה, וכך אדע מה המקום שלי בתוך התמונה. איך? פשוט מאוד, אני צריך להתגבר על כל הדברים השונים שאני לא אוהב אצל האחרים. עלי להשתדל להיות מעל עצמי, מעל התכונות הללו. ואז כשאני מוצא פתאום את עצמי מקושר לאחרים בצורה יפה, הדדית, זה נקרא שאני נכנס לתוך הפאזל, וסביבי מילירדי אנשים שאני מקושר איתם בצורה יפה.
אם נתקשר בצורה כזאת, אז נגיע לשלווה, לחיים באמת טובים. כל אחד משלים את כולם. כל אחד עוזר לכולם. נרגיש פתאום שלא חסר לנו דבר. לא מזון ולא דירות, כלום, כי כל אחד צורך מה שהוא צריך, כל אחד אפילו ירצה גם להוסיף לאחרים. אנחנו לא נזרוק 40% מהמזון, נחלק אותו לכולם. לא נזרוק בגדים ועוד דברים, אלא נחלק אותם. לא נייצר דברים מיותרים ובזה לא נרוקן את כדור הארץ מכל האוצרות שלו. לא נחייה על חשבון אחרים, לא יהיו אנשים שיש להם עודפים ומיליארדים בבנק, וכאלה שאין להם מה לאכול. אנחנו יכולים לעשות את החיים שלנו מאוד מאושרים. אני לא מדבר על דברים גבוהים, אלא על חיים נורמאלים, בורגנים, חיים ברמה החברתית והפיזית. מתוך הקשר בינינו אנחנו נגיע להרגשה של שלווה. נרגיש ממש טוב, ללא עצבים.
אנחנו אף פעם לא מרגישים טוב בחיים שלנו, ההפך, אם אנחנו מרגישים קצת טוב, אז אנחנו מתחילים לריב, כי אנחנו כבר לא רגילים להיות ביחסים טובים ויפים. אנחנו לא מבינים איך זה לחיות למעלה מהאגו שלנו, וזה אפשרי.
איך מממשים את הדברים האלה? על ידי חינוך, על ידי פעולות מאוד פשוטות. כמו שאנחנו מחנכים עכשיו את הילדים, כך נחנך את עצמנו לחיים החדשים. לא נעשה דבר בכפיה או בלחץ, אף אחד לא ילחץ על השני, אלא רק בהשפעה הדדית אחד על השני. על ידי פרסום והפצה הדדית נמשוך את כולם לחינוך החדש. שילמדו, שיקראו, שיראו, שישתתפו בסדנאות, בהפעלות שונות, ובכל מיני משחקים וחיבורים בצורה יפה וטובה. זה מה שאנחנו צריכים.
אורן: נותרו לנו עוד כשעה או שעתיים לבלות את ליל הסדר יחד. האם תוכל לתת לנו תרגיל מחשבתי או התנהגותי כדי שנוכל להתחיל לפתח בנו את הרגישות לאחר. את ההשלמה ההדדית, את כל האינטראקציות הטובות שאתה מדבר עליהן כתנאי לחיים החופשיים?
כשאתם יושבים בליל סדר סביב השולחן העגול, תנסו לדבר ביניכם. כל אחד ואחד ידמיין איך הוא מתעלה מעל כל הרגשות האגואיסטיות שלו כלפי האחרים, ואיך הוא מתנהג איתם בצורה הפוכה מזו שהיה רוצה להתנהג איתם.
בואו נתאר שכל אחד נמצא למעלה מהאגו שלו. במקום שאסתכל על האחר כמו שאני רגיל, אני צריך להסתכל עליו אחרת. אם אני מעלה את עצמי ומתחיל להתייחס טוב אל האחר, למרות האגו שלי אז אני מקבל מזה סיפוק כי אני נמצא למעלה מהאגו שלי. אני מתחיל להרגיש שנכנס בי אוויר וכוח חדש. אם אני מעלה את עצמי אז אני כבר אדם, אני לא בהמה שחיה לפי אינסטינקטים ורוצה לאכול את כולם, אלא ההפך.
בואו נתחיל לתרגל זאת, נחזיק אחד את השני, נעריך את האדם לפי המידה שהוא יודע לעשות זאת. כל אחד מבני המשפחה יספר בתורו איך הוא יודע לעשות זאת, וכך נלמד אחד מהשני. זה יותר מתרגיל פסיכולוגי, אבל דווקא מהפסיכולוגיה הזאת נגיע להרגשות חדשות, להבחנות חדשות שלא ידענו קודם. נתחיל פתאום להרגיש את הזולת. כשאני יוצא מעצמי כדי לעשות טוב לזולת במקום לעשות לו רע, אפילו רק במחשבות, עדיין לא בפעולות ממש, אז אני מתחיל ללמוד יותר את הזולת ונעשה קשור עם כל האנושות. רשת חדשה מתפתחת, עולם חדש.
אורן:האם תוכל לסכם לנו במשפט או שניים את הדברים הרבים שלימדת אותנו בליל הסדר המיוחד הזה, עם איזו הרגשה עלינו להישאר?
קבלנו סדר חדש בחיים, ומכאן והלאה אנחנו הולכים לממש אותו עד שנהיה בני חורין מהאגו שלנו. לחיים!