אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו ל"חיים חדשים", סדרת השיחות עם הרב לייטמן.
בתקופה האחרונה אנחנו מדברים על הריון ולידה, אין דבר יותר טבעי מזה, כל אחד נפגש עם זה בצורה כזו או אחרת, ואנחנו פה מנסים ללמוד על החיים בכלל דרך ההיריון והלידה.
את השיחה הזאת אנחנו רוצים להקדיש לאישה. כשבני זוג "נכנסים להריון", האישה היא בעצם הכוכב המרכזי והיא עוברת כל מיני תהליכים. איך אנחנו יכולים, בהתחשב בתקופה המיוחדת שבה אנחנו חיים להעניק לאישה את התובנות, הכלים, ההכוונה המיטבית, על מנת שהיא תוכל לממש את השלב הזה בצורה אופטימלית?
ניצה: עד עכשיו הייתי אישה, ועכשיו אני מתחילה להרגיש איך הגוף שלי מתחיל להשתנות, המחשבות שלי הן אחרות, אני מתחילה להיות יותר מגוננת, יותר דואגת, למעשה כל המחשבות שלי מופנות כלפי העובר. פתאום אני גם מתחילה לחשוב על אמא שלי, שתמיד אמרה לי: "עד שלא תהיי אמא לא תביני" ולמרות שאני עדיין לא ממש אמא פיזית אני כבר מתחילה להרגיש איך דברים בי מתחילים להשתנות.
מעסיק אותי כל הזמן איך לתת את הכי טוב לעובר שלי, איך לדאוג לו שיהיה באמת בתנאים הטובים ביותר, איך אני מאפשרת לו להתפתח בצורה הטובה ביותר ובהמשך לחיות את החיים הטובים ביותר. אז אני שמחה לשאול אותך מה אני צריכה ללמוד, מה אני צריכה להבין מהמציאות שבה אני חיה ואיך אני יכולה להקנות לעובר שלי מהשלב הזה את הכלים הטובים ביותר להתמודד נכון עם החיים?
הנושא הוא מאוד רחב אבל בואו נתחיל ממשהו. קודם כל הייתי אומר שהטבע מפתח באישה את הרצון לדאוג לעובר כמו שהטבע בעצמו דואג לכל היצורים שלו. למרות שטבע זה מין זכר, אנחנו אומרים "אמא" כי הטבע מתנהג כמו אמא, "אמא אדמה", "אמא טבע" בשפות אחרות. אמא זה אומר כל מה שמפתח, מוליד, דואג. ולכן אנחנו צריכים לראות שהאישה מקבלת כאן מעין העלאת דרגה, במקום להיות ייצור מין הטבע, היא הופכת להיות בעצמה לחלק, לנציג של הטבע עצמו. הטבע מתייחס אלינו ומפתח אותנו בתהליך מיוחד שאנחנו עוד לא מכירים בדיוק, במטרה להיוולד כבני אדם בעתיד, כדי שנגיע להישגים יפים וטובים באופן מיוחד. את זה אנחנו לומדים מאמא.
זאת אמרת, יש כאן ממש תהליך מקביל שאנחנו יכולים ללמוד ממנו מה שניתן לנו ללמוד. האישה והעובר ותהליך ההתפתחות של תשעה ירחי לידה, והלידה עצמה ואחר כך התפתחות הנולד. כך אנחנו יכולים לראות מכאן את כל התהליך שכולנו עוברים ושכל האנושות עוברת וכל החברה האנושית עוברת, וכך ניתן לנו כאן הרבה חומר למחשבה.
אנחנו לא מתייחסים לעניין הרפואי וכל הדברים הקשורים לו, אלא הייתי מושך את ההסבר שלי לעניין הסוציולוגי. מפני שאם אמא חושבת על העובר, קודם כל חשוב מה שהיא חושבת על העובר כל זמן שהוא מתפתח בתוכה, אז אומרים לה, מסבירים לה, מה כדאי ומה טוב. גם המחשבות שלה, מצב הרוח שלה, מאוד משפיעים, מה שהוא שומע דרכה, מה שהוא טועם דרכה, כל הדברים האלה הם גוף אחד.
אנחנו לא מדברים על הגוף שלה לפני שהיא נכנסה להריון, אבל ברגע שהיא נכנסת להריון ודואגת לו, אז היא צריכה לדעת שחוץ מהמילוי הגשמי, האוכל, המזון הרגיל, צריך להיות כאן גם מזון פנימי, רוחני של האדם. אנחנו רוצים שהתינוק ייוולד ויהיה גדול, שיהיה לו יחס יפה וטוב לחיים, לסביבה, מפני שבזה הוא קונה לעצמו ביטחון והצלחה. לכן כבר עכשיו אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מעבירים אליו את ההרגלים האלו אפילו במצבים שהוא נמצא עדיין בהתפתחות התוך רחמית.
מעניין שיש תרבויות בעולם שסופרות את אורך החיים של האדם מרגע קליטת הזרע בתוך הרחם, בג' ימי הקליטה. אחרי כן, ביום השלישי, כשהזרע נקלט, אנחנו כבר אומרים "זהו, זה כבר אדם", ומרגע זה והלאה אומרים שצריכים להוסיף לגיל עוד תשעה חודשים. וזה באמת נכון רק שהעובר עוד מתפתח בצורה אחרת. אחרי שהוא נולד, הוא דבוק לאמא בצורה חיצונית, אחר כך קצת פחות, ואז דבוק יותר לחברה. כל הזמן הוא דבוק לטבע יותר ויותר רחב, זה מה שבעצם קורה.
כשהאמא היא כאן נציגת הטבע, מפתחת את העובר ושומרת עליו בצורה אישית. אחר כך אנחנו אומרים שהוא נולד ושייך כבר לכל החברה, לכל האנושות, אבל הוא עדיין דבוק לאמו. ואז הוא יותר ויותר מתרחק, הוא נכנס לגן ילדים, לבית ספר, לחברה של הגדולים וכן הלאה, הוא מתחיל להשתייך לחוגים יותר ויותר רחבים, לעיגולים יותר רחבים של אותו הטבע, "האמא הגדולה" שזה הטבע כולו.
לכן אנחנו צריכים לדאוג לאותו עובר שמתפתח, כבר מעכשיו. עד כמה ניתנות לו הנחיות נכונות, כיוון נכון לחיבור עם עיגולי השתייכות יותר רחבים, יותר חיצוניים, כי מרגע שאנחנו מתייחסים אליו, אנחנו צריכים להתייחס לכל דרכו. אנחנו יודעים שמה שהאדם סופג בשנים הראשונות בחיים נשאר לו ממש לכל החיים וקשה מאוד אחר כך לעשות אפילו תיקון קטן, מפני שזה בא אפילו לא כתיקון, אלא כעיוות, כשהוא כל הזמן צריך לכופף את עצמו כדי ליישר את עצמו כלפי החברה.
לכן חשובות מאוד אפילו המחשבות שיש לאמא עצמה, לאבא, ואחר כך המחשבות שיש לגבי האמא מצד הקרובים של הזוג, החברה הסובבת אותם, איך החוגים האלה יהיו בהשתתפות ובצורה נכונה, בהרמוניה ביניהם. חשוב שהאמא תרגיש שכל המערכות מהוות עבורה סביבה מעודדת, דואגת, חמה. חשוב מאוד עד כמה היא מוכנה לקבל את העובר, עד כמה העובר שיגדל יוכל להתכלל בחברה הזאת בצורה נכונה. שיהיו לו לא רק תנאים אלא גם נכונות מצידו להיות קשור לחברה, להיות יותר שייך אליה וכן הלאה.
כדאי לנו לראות את התמונה הכללית שהטבע הכין, קודם כל יש התפתחות בתוך האמא כשהיא משמשת כנציג הטבע כלפי העובר, ואחר כך הטבע לוקח כביכול את העובר מתוך האמא ומוליד אותו לעיגולים יותר רחבים. אם אנחנו מסתכלים בצורה נכונה אנחנו רואים שיש כאן הרבה מה לעשות בחברה האנושית והצלחת האדם בחיים מאוד תלויה בגישה האינטגרלית ובקליטה הכללית של האדם בכל החברות. אנחנו רואים ילדים שהולכים לגן ילדים, עד כמה אנחנו דואגים לאווירה שתהיה בגן, אילו ילדים יש שם, איזה תוכן הם יקבלו. כבר לא כל כך חשוב לנו האוכל, אנחנו נוסיף את זה בבית, אבל מה שנעשה מהחברה, מאותם הילדים הקטנים שמתאספים סביב הילד הקטן שלי, לזה אני מאוד דואג. שתהיה אווירה טובה, יפה, שלא יביא מהגן הביתה "וירוסים" לא טובים בהתנהגות, ביחס שלו לאחרים וכן הלאה.
אנחנו צריכים שאמא תדע על כל הדברים האלה כבר מעכשיו, מפני שהמודעוּת שלה כבר מאוד משפיעה על העובר. בפרט שאנחנו יודעים מהמחקרים שלנו שהמוח מתפתח עכשיו בתוך הרחם, כמו העובר כולו, בהתאם לצורה שממנה הוא מושפע. יש שם קשרים שכבר יכולים עכשיו להיבנות בצורה ובהתאם למציאות של אבא ואמא והמצב הסוציולוגי וסוציו אקונומי שבו הם נמצאים. אנחנו רואים לפי מחקרים מעשרים השנים האחרונות, עד כמה שזה משפיע.
זה פלא עד כמה שהמחשבות וההכנות של האבא והאמא ושל הסביבה, משפיעות על מבנה המוח הקבוע שמתפתח בתוך הרחם.
הייתה לנו בעיה דומה עם המחשבים, חשבנו שאף פעם לא נוכל לקלקל חומרה של מחשב על ידי וירוסים, ועכשיו אנחנו מגיעים למצב שבו הוירוסים שהן תוכנות מקולקלות במיוחד, יכולות לפגוע בחומרה עצמה.
גם אחר כך, אנחנו רואים שהאדם עובר במשך החיים מחברה לחברה. הוא נכנס לחברה מסוימת והיא משפיעה עליו, היא יכולה לעשות לו שינויים כאלה במוח שהוא כבר לא יוכל להתפטר מהם, לא יוכל להתחיל להתנהג בצורות אחרות, מנוגדות. יש כאן מין זיכרון קבוע ויש מבנה קבוע של המוח, וכדאי לשים לב לכך שהוא לא משתנה.
ולכן יש חשיבות כל כך גדולה למחשבות, רצונות, תשוקות, ובעיקר לגישה לחברה, לקשר עם אנשים, כי זה מה שמקנה לאדם ביטחון והצלחה. אנחנו רואים שאנשים בעצם מצליחים בזכות התכונות האלה, עד כמה אני מרגיש אנשים אחרים, כמה אני יכול להיות נגדם או יחד איתם, כמה אני נמצא באינטראקציה איתם, בהתחברות איתם. או להיפך, כשאני יודע את טבע האדם ואני שומר את עצמי ממנו. גם זה שייך לידיעת החיבור, ידיעת הקשר עם הזולת.
לכן אנחנו צריכים לפתח בהורים את כל הדברים האלה. זה חשוב מאוד, זה הרבה יותר חשוב מקצת פחות או קצת יותר אוכל משובח. כי הוא תמיד יקבל פחות או יותר מה שהוא צריך מאימו, בהמלצת הרופאים, כאן לא צריכים כל כך הרבה להוסיף ולהגזים. העיקר זו אותה האווירה האינטלקטואלית, אותה האווירה החברתית שעליה דברנו, המחשבות, הגישה של האישה לעצמה, לעובר, לחיים.
אנחנו רואים שאם מכניסים חיות לכלוב, הן גדלות. לעומת זאת אדם שגדל, תן לו כל טוב אבל לא תיתן לו יחס, תראה איך הוא גדל. אפשר לראות שילדים שגדלים ללא הורים, עד כמה שהתזונה לא עוזרת להם. למרות שניתן להם מזון מאוד וטעים, זה לא יעזור. ללא חום, ללא הבחנה, ללא חברה חמה סביבו, ילד גדל בעיוות פנימי. ויוצאים מילדים כאלה אנשים פגועים בדרך כלל.
לכן אני חושב על הכנה פסיכולוגית מיוחדת להורים, ובכלל לקרובים, כשלב הראשון. אחר כך אנחנו צריכים ללמוד מהשלבים השונים שהעובר עובר בהתפתחות שלו ברחם. אנחנו מחלקים את ההתפתחות הפנימית שלו לכמה שלבים: שלב ראשון נקרא המדור הראשון, ג' ימי קליטת הזרע, בהמשך 40 יום מיצירת הוולד, עד שלושה חודשים. ואחר כך מגיעים המדור השני, והמדור השלישי. במדור הראשון הוא בעצם מתפתח כדומם. עדיין אין לו כל כך את הרגשת הסביבה, הוא רק שומר על עצמו כדי כמה שיותר להיות בהתפתחות שלו עצמו, ולספוג מהסביבה כמה שאפשר בלי להתייחס אליה.
במדור השני הוא כבר לא דומם, הוא כבר כמו צומח. הוא כבר יותר מקבל ויותר נותן לסביבה, יש לו כבר אילו תנועות, אבל התנועות הן עדיין פנימיות. ובמדור השלישי כבר יש לו תנועות חיצוניות, הוא כבר משנה מקום, לא כמו שהצמח, אלא משנה מקום כמו חי, זאת אומרת, הוא כבר מסתובב, אמא מרגישה אותו יותר וכן הלאה. זאת אומרת, יש כבר אינטראקציה הרבה יותר יפה ובולטת. וכך אנחנו צריכים להיות עד שנולדים. עד שהעובר נמצא במצב כזה עם אמא, שהוא חייב את החופש שלה, חייב להגיע לקשר עימה בצורה כזאת שהוא חי כגוף עצמאי, ואז נולד. זאת אומרת, זאת סיבת הלידה.
וזה מה שאנחנו צריכים להבין, שבצורה כזאת האדם ממשיך. אותם תשעה ירחי לידה, כהעתקה מהם, אחר כך אנחנו יכולים להמשיך לכל החיים. ובעצם אם אנחנו אפילו מדברים על תורה, אז אנחנו אומרים עד מאה ועשרים, זה שלושה מדורים. מ' יום זה 40 שנה, 40 שנה, ו 40 שנה. זאת אומרת, גם בזה יש אותם תהליכים.
וגם באותם השלבים תמיד אנחנו רואים את האדם שמתפתח במיוחד, אפילו לפני שהוא נולד, הוא קודם כל שומר על עצמו, ורק דואג לעצמו. הוא עובר אותו שלב של המדור הראשון של דומם, ואחר כך מתפתח כצומח, קצת יותר באינטראקציה, בקשר הדדי עם הסביבה. ואחר כך, במדור השלישי הוא כבר מסתובב, וכבר בצורה אקטיבית מתייחס לסביבה, עד כדי כך שנולד. זאת אומרת, יוצא בכלל מהבית, ומתחיל להיות בקשר עם הבית, אבל בצורה יותר עצמאית.
וכך אנחנו רואים את זה בגן ילדים, בבית ספר, ואז יוצא ממש לחיים החופשיים שלו. חוץ מזה אנחנו רואים את הקשר בין דרגות התפתחות האדם, שכשהוא נולד הוא כנקודה, אחר כך הוא עולה כלפי הפרצוף העליון שלו לכל מיני רמות, עד שמתחיל להשיג את המולידים שלו, בעוצמה, בגובה, ובאיכות שונה, כי הוא מגיע לעולם הזה כבר עם הרשימות, עם הנתונים החדשים.
את כל זה אמא צריכה לדעת, צריכים לדבר איתה, צריכים לפתוח אותה יותר. זה זמן שבגלל שהיא דואגת לעובר, היא יכולה לדאוג להתפתחות העצמית שלה. כי במה היא תפתח אותו אחר כך כשייוולד. עכשיו, בזמן שהוא נמצא בבטן שלה, היא לא צריכה לדאוג בצורה טבעית. אבל כשמתחיל להיות כבר בחוץ, לא צריכים רק לדעת איך לטפל בו בצורה גופנית, אלא איך לפתח אותו שיהיה מוצלח. מוצלח זה לא רק פיסית, אלא עיקר ההצלחה היא בכל החברה האנושית.
עד כמה שיהיו לו תשוקות ונטיות, נכונות, עד כמה שהוא ירצה להשיג דברים גדולים, גבוהים, עד כמה שיידע לשמור על עצמו כלפי המזיקים, שדווקא יכול להיות שהם מושכים יותר ממה שהדברים הטובים, אבל הלא כל כך נעימים, כי להשיג אותם יותר קשה. כדי להיות בחברה מתאימה האדם צריך להשקיע יותר, לעבוד על עצמו. זאת אומרת, כאן זה תלוי עד כמה שמוסיפים לו חינוך, ספרים, מוסיקה, כל מיני הזדמנויות להכרת החיים.
ולכן אמא צריכה כבר מעכשיו, לפחות אם לא מקודם, לדאוג לכך שהבית יהיה מפותח בהתאם למה שבני הזוג רואים את הילד שלהם, המוצלח בעתיד. אנחנו רואים הרבה מקרים לצערנו, שאבא ואמא לא דאגו לעצמם, למרות שהייתה להם אפשרות להוסיף להתפתחות שלהם. ועל הילד הם צועקים כדי שהילד יהיה יותר טוב מהם. אבל הילד לומד מהם, הוא רואה אותה הסביבה, הוא רואה אותה ההתנהגות, הוא רואה את הרמה הכללית של היחסים ביניהם, את התשוקות שלהם, הרצונות שלהם, הערכים שלהם בחיים. והוא קולט וקונה את זה, אין ברירה.
לכן למען הילד העתידי, כבר מהזמן שהוולד נמצא בהם, בתור העובר, הם צריכים כבר מעכשיו לדאוג. ולדאוג הם לא מסוגלים, מי הם בעצמם, הם רק מבינים שכדאי להם להתפתח, כדי שהילד שלהם לא יחיה באותה הצורה. אנחנו רואים אוכלוסיות שלמות, גדולות, כמו בארה"ב, האוכלוסייה הצבעונית ועוד, שמדור לדור ממשיכים עם אותה הבעיה. ואני תולה את זה סך הכל בכך שלא מטפלים בהם, ובמיוחד בזמן שאפשר לטפל.
הייתי מחייב. זו עבודה גדולה סוציולוגית, סוציאלית בכלל, אבל ניתן לטפל בזמן שמתחתנים, בזמן שנכנסים להיריון, להעביר להם קורסים אינטנסיביים בחינוך, ביחס, בחיבור. ולתת להם הרבה מאוד הכנה נכונה לקראת הילד שייוולד. ואחר כך למרות שנולד, אנחנו יכולים להצמיד אליהם כל מיני מדריכים, קורסים למיניהם, פעם בשבוע להיות במשהו וכן הלאה. וכך אנחנו יכולים לפתח את האוכלוסייה הזאת, לפחות דרך ההורים, ולהשלים את הפער בצורה מלאכותית, אבל לאלה שנולדים זה כבר יהיה בכל זאת עלית הדרגה.
אנחנו רואים את התופעות האלה מדור לדור, כך זה באמריקה, כך ראיתי גם בפרברי פריז. זו אוכלוסיה שמדור לדור נשארת באותה רמה, ואפילו יורדת. אלה אנשים שכבר לא רגילים לעבוד, ולא צריכים לעבוד. ויש פשע, וזנות, וסמים, וקלפים, ונשק, ומאפיה. הם לא יודעים איך להעביר את הזמן. אז ודאי שכל אמא רוצה קצת אחרת לילד שלה. ולכן הם צריכים ממש לדאוג לעצמם, איך לפתח אווירה ודרגה ברמה חדשה סביב התינוק שנולד.
אז כאן זו עבודה מאוד גדולה כלפי האמא. אבל מצידה יש נכונות, ולכן אנחנו צריכים להשתמש בזמן הזה נכון.
ניצה: כשאני מסתכלת על החיים שלי כשהייתי צעירה, אז החיים היו נראים אחרת. אולי בגלל שהייתי ילדה, אבל הכל היה נראה לי יותר פשוט. והיום הזמנים שלנו הם זמנים מורכבים כשמסתכלים על החברה.
אבל ילד שנולד, שנמצא בבית למה זו בעיה? אני גדלתי בבית שהיה בו חדר ספריה, וככל שיותר גדלתי אני יכולתי להגיע לספרים יותר גבוהים. לפעמים אני שמתי כסא, והייתי מגיע למשהו שלא היה בגובה שלי. ספרי ילדים, אחר כך ספרים לנוער כך הורי סדרו, וספרים של אמא, היא הייתה רופאת נשים, הם היו הכי גבוהים כדי שאני לא אגיע אליהם, כך זה היה.
לא הייתה טלוויזיה, רק טניס, אופנים וקצת חברים, בעצם זה היה המקום שגדלתי בו. והעיקר זה היה הספרייה. וההורים היו מכוונים אותי כל הזמן לזה. ילד שנמצא, וגדל בבית עד גיל חמש, הוא עדיין כזה מתוק, קטן, אני חושב שאנחנו ממש לא מודעים לזמנים האלו, אפילו לזמן שנמצא בעיבור, אנחנו לא מודעים עד כמה שאנחנו, בלחשוב עליו נכון, בלכוון אותו, בלרמוז לו כל מיני דברים, לתת לו דוגמאות כאלו, עוזרים לו להתפתח וזה מאוד חשוב.
ניצה: איזו גישה אני צריכה לפתח כדי ללמד את העובר נכון כבר מהשלב הזה?
לחשוב.
ניצה: על מה לחשוב?
לשמוע מוסיקה, לקרוא את הספרים הנכונים, לראות את התכניות הנכונות.
ניצה: מה זה ספרים הנכונים?
על הטבע, על כל מיני דברים, מה שאת חושבת שטוב לו. תארי לעצמך שהוא קטן, לידך, למרות שאת עדיין בהיריון, תקראי ספרים שמתאימים לקטן. מה יש, את מדברת עימו? אז יש לך הזדמנות.
ניצה: זאת אומרת, להיות עימו בקשר.
כן, זהו.
ניצה: האם היום, בזמן המיוחד הזה, שבו החברה הרבה פחות פשוטה להתמודדות אני צריכה להקנות לו דברים נוספים ממה שלמשל אמא שלי הייתה צריכה להקנות לי. או שבעצם אני צריכה להקנות לו אותו דבר כמו שאמא שלי הקנתה לי?
אני לא חושב. אני חושב שהערכים צריכים להיות אותם הערכים, שזה קשר יפה וטוב לחברה. בכל הזמנים אנחנו אומרים לילד, תתנהג יפה, תהיה טוב, תהיה פשרן, אדיב לכולם, כי בזה הוא קונה מקסימום ביטחון. עד כמה שאתה תתייחס יפה לכולם, עד כמה שתסלח להם, עד כמה שתוותר להם, יהיה לך יותר טוב. זה בטוח כך בכל חברה. אלה דברים שלא משתנים, בכל אומה, בכל חברה, בכל הזמנים זה אותו דבר. כי אנחנו נמצאים מול החברה האגואיסטית וכך אני שומר על עצמי בצורה טובה ביותר. כל אמא אומרת כך לילד שלה. זה דבר אחד.
דבר שני, תמצא חברים טובים. מי הם החברים הטובים? לפי הערכים. אבל את הערכים צריכים לתת לו מקודם, מראש. את זה אנחנו בונים בזמן שהוא לא נמצא עדיין עם החברה, שהוא עדיין קטן. זה לא סתם שהטבע עשה כך שכמו במדור הראשון, האדם מתפתח בתוך עצמו. בתוך עצמו זה נקרא שאחר כך הוא נולד, הוא מתפתח בתוך המשפחה, שום דבר לא מפריע לו. עד גיל שנתיים שלוש לא משנה לו אף אחד חוץ מאבא, אמא וכמה צעצועים שהם קונים לו.
גם על זה צריכים לדבר לחוד, תלוי אילו דברים קונים ומה הם רוצים ממנו. יש צעצועים להתפתחות פיסית של הנולד, של הקטן, ויש להתפתחות השכלית שלו. ויש כאלו שהם משולבים, גם זה וגם זה. אז צריכים לשחק, צריכים לדבר, אולי אפילו בכמה שפות וכולי. זה הכל תלוי ביכולת שלהם.
אבל הם צריכים לדעת שהם אחראים, וכאן זה בעצם היסוד. זה מה שהאדם תופס. אפילו לפני שהוא הולך לגן ילדים הראשון ושם מקבל כיוון אחר, הזמן הזה הראשון הוא נשאר. אנחנו לא זוכרים אותו במשך החיים, אבל הוא נמצא בתת ההכרה, בכל מחשבה והחלטה שלנו.
ניצה: מה שמדאיג אותי או מטריד אותי הכי הרבה זו באמת הגישה. אמרת קודם מאוד יפה שהגישה בסופו של דבר תקבע ותעצב גם את המוח שלו ואת כל החלקים הפנימיים שלו. ואני באמת מנסה לברר, אני כאישה, קודם כל מה הגישה הנכונה שאני צריכה לטפח כלפי עצמי ומה הגישה הנכונה כלפי החיים?
תפסיקי לחשוב עליו. נכון שאת דואגת לו וזה מה שמחייב אותך עכשיו לכל מיני שינויים ועבודה קשה. אלא תתחילי לחשוב שאת רוצה לחיות בעולם הטוב. מה היית עושה כלפי העולם, כלפי הבית, כלפי עצמך, כלפי המזון, כלפי כל דבר, מה היית עושה כדי לסדר את החיים שלך בצורה טובה, מאוזנת, רכה? אם תעשי את זה, אם זה יהיה בעצם הכיוון שלך בהתנהגות שלך עכשיו לעצמך ולסביבה, למעשה את זה את מעבירה לעובר.
ניצה: אז הגישה הנכונה היא בעצם איך אני לומדת לחיות בעולם? מה אני עושה בעולם כדי שיהיה עולם טוב?
כאן את צריכה לעבור כבר איזה לימוד.
ניצה: בדיוק, זה מה שחסר לי, זה מה שאני מנסה להבין.
נכון. אז את צריכה להיכנס לכמה שיעורים, לכמה הרצאות, לכמה שיחות, אולי לסדנאות שמדברות על הנושא, מה זה העולם, מהי החברה, מה היחס היפה, הנכון שיכול להיות בין בני אדם, כי את רוצה לחיות בחברה כזאת ואת רוצה שהתינוק שלך ייוולד אליה, שיהיה בחברה כזאת. אז את צריכה לעבור קורס מסוים של החברה האמיתית, האינטגרלית, שהיא כמו הטבע, כמו שהרחם שלך מתייחס לעובר. כמו שהטבע מתייחס אלינו, איך אנחנו צריכים בחזרה להתייחס אליו. וכך אנחנו עובדים עם האמא, כך אנחנו מעמידים אותה בצורה יפה כלפי הסביבה, ואז היא יודעת ומתייחסת לילד באותה הגישה.
יש הרבה מאוד אמהות שחושבות שהילד הוא רע, שהוא לא ממושמע, שהוא לא בסדר, ואחר כך מתרגזות עליו וצועקות ונותנות מכות אפילו ולא יודעות מה לעשות עם הילד הזה. ובעצם זה אי התאמה בין הילד כלפי האמא, והאמא כלפי הסביבה. אין כאן ההתאמה, ולכן הילד נמצא כאן בפיצול פנימי. מגיל חמש הוא מתחיל לשמוע "נו נו נו, אסור", והוא לא מבין בכלל מה דורשים ממנו. כי קודם זה לא היה ואחר כך כן.
אלא במשך כל הזמן, מהרגע שהוא כעובר מתחיל להתפתח, הוא צריך לקבל מהאמא ומהסביבה אותה גישה. איזון, חיבור, ידידות, ערבות, הדדיות כזאת. כמו שאתה מתייחס, גם כולם מתייחסים אליך, שיהיה הכל מאוזן. אנחנו צריכים ללמד את האמא איך להתנהג עם הסביבה ואיך הסביבה צריכה להתנהג אליה. ואז בהתאם לזה העובר, וגם הילד, ירגישו את זה באוויר מאליו, שכך זה קורה, שכך זה העולם, שאלה החוקים. וגם המבנה של המוח אפילו משתנה בהתאם ליחס שלנו. אז גם הוא כבר ייבַּנה בתוך הרחם בצורה המתאימה לעולם המחובר, העולם האינטגרלי, ליחס יפה עם אחרים. לא נצטרך ללמד אותו בצורה מלאכותית דברים שיהיו קיימים אצלו כבר בצורה הטבעית.
הבעיה שלנו היא שאנחנו חותכים את החיים שלנו, חיים בתוך הרחם ואחר כך מחוצה לו. אלא בבית, ואחר כך כשהולך גן ילדים, לבית ספר אנחנו לא מבינים שכל זה צריך להיות בזרימה אחת. ובאמת אדם לא צריך להרגיש שמשהו משתנה, רק הסביבה נעשית יותר ויותר רחבה, העיגולים סביבו נעשים יותר ויותר רחבים, שדורשים ממנו התפתחות פנימית כדי להיות באינטראקציה יפה, נכונה עם הסביבה החדשה. וכך עד שתופס את כל העולם, וכל העולם נראה לו יפה, אחד, ידידותי, והוא נמצא חופשי עם כל העולם, וכך הוא יודע איך להתנהג עם כולם, לקבל את כולם, להבין את טבעם, והוא גם מרגיש איתם הרגשה נכונה וידידותית.
אורן: רציתי לברר איזו נקודה שציינת. אמרת שאיך שהאמא מתייחסת לסובבים אותה, זה מכתיב את התפתחות המוח של העובר.
זה בצורה טבעית עובר לעובּר, כי הוא נמצא כחלק ממנה, חלקו הוא חלקה. אם אמא עכשיו מתרגזת על משהו, העובר מרגיש את זה. הצמח לידִי מרגיש את זה, אז על אחת כמה וכמה העובר. אני כבר לא מדבר על הפרשה של כל מיני הורמונים וכל הקפיצות שיש בגוף שלה, של עצבים, חשמל, כל התהליכים הכימיים, אני כבר לא מדבר על זה שהיא מתכווצת כולה בכל הרמות. אני מדבר על הגישה, הפילוסופיה שלה לחיים שעוברת אליו.
אורן: לעובר.
בטח. זה גוף אחד. אם יש לה ראש ויש לו ראש, אתה חושב שהם לא קשורים זה לזה? אם יש לה ידיים ויש לו ידיים, הם גם קשורים זה לזה. אבל בינתיים הקשר הזה קורה בגוף אחד, אחר כך זה יהיה מחוץ לגוף. אבל זה יהיה ממש כמו שאנחנו אומרים "כאיש אחד בלב אחד" במחשבות וברצונות. זה ממש עובר כך.
אנחנו לא מבינים שכל המבנה של האנושות זה גוף אחד, אז בטח שעובּר ואמא. גם בצורה נפשית, גם בצורה פיסית. את הצורה הפיסית אנחנו רואים, וכך גם בצורה הנפשית, זו אותה מערכת. גם אותם הגלים והשדות סביב הגוף שלנו שאנחנו חוקרים, מודדים אותם, כבר מתחילים להבין איזו אאורה, היא כוללת אותו ואותה. וודאי שכאן הכל עובר ממנה אליו ובחזרה.
אורן: אז כהורה, השאיפה שלי היא שלאורך חיי הילד שלי, כולם יתייחסו אליו טוב. זו השאיפה הטבעית שלי.
אז תתייחס לסביבה בצורה טובה.
אורן: אז אתה עשית פה עכשיו טריק. שמת לה מראה מול הפנים. אמרת לה, את בפנטזיות שלילד שלך יהיו חיים טובים, עזבי רגע בצד, תיקחי מראה קטנה, תסתכלי על עצמך, איך שאת מתייחסת לאנשים, כך אנשים יתייחסו אליו. זה כמו בסרט.
כן, נכון.
אורן: זה ככה?
כן.
אורן: איך שהאמא מתייחסת לאנשים, זה ישפיע על איך בעוד כמה שנים אנשים יתייחסו לילד שלה?
כן. לא רק בעוד כמה שנים, עכשיו.
אורן: לא, הוא עוד עובר.
אז מה? זה רק לעיניך שהוא עובר ונמצא בתוכה. בעיניי זה גוף חי. לא סתם אמרתי שהיפנים סופרים את הגיל, את החיים שמתחילים, מהרגע שהזרע נקלט ברחם.
אורן: הוא מעתיק?
הוא מרגיש, הוא גוף לכל דבר.
אורן: אני מתרגם את מה שאתה אומר וכאילו מנסה לגזור מה המשמעות של החיים, של העובר ביחס לילד העתידי שלי. אתה אומר שהוא מחקה את ההתנהגות שלי כלפי אנשים, או של האמא כלפי אנשים, ככה הוא יתנהג, ואז בהתאם לזה יהיה היחס שהוא יקבל. אז אם אני רוצה לדעת אילו חיים יהיו לו, אני צריך לבדוק איך אני מתייחס עכשיו?
אתה חייב לבנות סביבה יפה, כדי שהיא תשפיע עליך. עליך מילא, אלא דרכיך על העובר ובצורה ישירה על העובר, כי כולנו קשורים, כולנו נמצאים בשדה אחד. זה שדה מיוחד כזה שכולל בתוכו מחשבות, רצונות, יחסים למיניהם, כולל בתוכו כל מיני נתונים פיסיים וביולוגיים וכן הלאה. זה כמו שמצלמים עלֵה וסביבו את השדה שלו, ואחר כך דוקרים בו מחט. אתה תראה איך שהוא משתנה. אנחנו צריכים לראות את החיים בצורה יותר רחבה, והעיקר לראות בצורה יותר אינטגרלית, אחידה.
אורן: עכשיו כשאתה מדבר, אז צף לי הפתגם "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", אבל בקונוטציה חדשה, שאתה לא רוצה שבעוד כמה שנים יתייחסו אל הבן שלך ככה.
עכשיו מתייחסים אליו, לא בעוד כמה שנים, כבר עכשיו. אם אני נמצא עכשיו בסביבה מסוימת, אז העובר שלי נמצא באותה סביבה. תתאר לעצמך שהוא גם נמצא לידך, לא בפנים, מה זה חשוב. זה אותו דבר, יש מהסביבה השפעה ישירה על העובר שלי.
אורן: איך?
ככה זה. אפילו לפי כל המחקרים.
אורן: אנשים מודעים לזה?
אני לא יודע אם אנשים מודעים עד כדי כך.
אורן: הכוונה שלי, אתה אומר שגם עכשיו הוא מושפע מכל האנשים.
השאלה שלך היא כזאת, האם הוא מושפע דרך האמא, שהיא מושפעת מהסביבה והוא מושפע ממנה, או שהסביבה משפיעה עליו בצורה אחרת, ישירה אפילו ללא אמא? אז אני אומר לך אפילו ללא אמא היא משפיעה. זה נקרא "מקיפים". דרך האמא זה ביושר, בצורה ישירה, וללא אמא זה בצורה כזאת עקיפה, אלטרנטיבית. העובּר זה התחתון, והאמא היא העליון, הסביבה שלהם זה העלי עליון.
אורן: זה היה ליודעי ח"ן.
לא, אלה שלוש דרגות של השפעה, זה לא שייך לחכמה מיוחדת.
ניצה: בוא נתרגם את זה רגע למילים פשוטות. אני הרגשתי שאמרת שדרך האמא זה ישיר. זאת אומרת, זה כבר קשור בגישה שלי.
מהעליון, מהסביבה הגדולה זה יורד דרך האמא לעובר. חוץ מזה כולנו מפתחים שדי השפעה. בשדי ההשפעה האלה, בעיגולים, לא ביושר מעלי עליון לתחתון, ולעוד תחתון, מהסביבה לאמא ולעובר, אלא על ידי עיגולים הם משפיעים על העובר שלי, אם אני רוצה או לא רוצה. הם משפיעים.
ניצה: אז יש פה שני גורמים, אני רוצה להבין במילים פשוטות. יש את הגישה שלי כאימא שמשפיעה עליו, ויש את הגישה של החברה שמשפיעה עלי ואז זה משפיע עליו?
ומשפיע עליו בלעדיך.
ניצה: בלעדי אפילו. זאת אומרת, שאם אני עכשיו פה בקורס, המקסימום שאני יכולה לעשות, זה לשנות את הגישה שלי. את הגישה של החברה אני לא יכולה לשנות.
לא, כשאת משפיעה על חברה, את מציבה את החברה ביחס אחר לעובר.
ניצה: איך אני מתייחסת לחיים, כשאני משנה את הגישה שלי כלפי החברה, איך אני מתייחסת לזולת, זה משפיע עליו?
ודאי, יתייחסו אליו גם בצורה ידידותית, יפה. והוא ירגיש את זה ויתפתח לפי זה עד כדי כך שהגוף שלו, בעיקר המוח שלו, יתפתח בצורה אחרת ממה שבמצבי לחץ וחרדה.
ניצה: זאת אומרת, בעצם עכשיו מה שאתה אומר לי, זה שכל מה שאני צריכה לעשות, זה לפתח גישה נכונה.
לסביבה.
ניצה: לחיים, לסביבה.
כי אל העובר יש לך את זה בצורה טבעית.
ניצה: זה כבר יקרה לבד.
הטבע מפתח בך רצון כזה שאת חייבת לחשוב על העובר. אבל הטבע גם משאיר לך חופש להתייחס לסביבה. את זה את צריכה לפתח לבד.
אורן: אז מה היא יכולה ללמוד מזה? הטבע מגדיר יחס מגונן וחם וטוב מגוף האם לעובר המתהווה בתוכה, זה לא ששאלו אותה, אלא ככה זה.
נכון. זה הכל שייך לדרגת החי. אבל אם אנחנו רוצים לדבר על דרגת המדבר, דרגת האדם, אז האדם כבר מתפתח על ידי הסביבה. ואז כאן הטבע משאיר לנו חופש בחירה. אתה רוצה, בבקשה, תתייחס, תבנה סביבה יפה, תתייחס לסביבה טוב, ואז בהתאם לזה העובר שלך יהיה בן אדם ולא חי.
אורן: אז יש פה כאילו שתי רמות של גידול העובר הזה.
נכון.
אורן: יש את הרמה הפיזיולוגית שבה הטבע עושה את העבודה.
בדרגות דומם, צומח, חי, בצורה אינסטינקטיבית.
אורן: זאת אומרת, כשהוא נמצא ברחם של האימא, אז הוא יגדל והוא יצא בעוד כמה חודשים והכל יהיה בסדר.
כְּחַי.
אורן: האמא כבר מעצבת עכשיו את תוכנת ההפעלה ואת הסרט של החיים שלו באינטראקציות שלו עם אנשים.
בדרגת המדבר, בדרגת האדם. האדם הוא יצור החברתי, היחס שלו לסביבה, השימוש הנכון בסביבה, העיצוב הנכון של הסביבה, זה שייך לדרגת האדם. אם אתה משאיר את הילד הזה ביער, הוא יגדל כחי. אם אתה מכניס אותו לסביבה אנושית, יגדל אדם. זאת אומרת, איזו צורה אתה מייצב בו, צורת האדם, מה אתה עושה? אם אתה חושב רק שיהיה לי בריא, חוץ מזה אני לא רוצה כלום, אז יש בעיה.
אורן: זה לא מספיק.
אז אתה מוליד חי בלבד. איפה האדם שבו, שיתפתח? תשעה חודשים, וככה הלך? לא דאגו לו להתפתחות האדם בשום דבר? זה מה שאנחנו רואים אחר כך בחיים שלנו, שהם לא יכולים לעשות כלום, לא מסוגלים לכלום. הם מוכנים להמשיך לחיות בפרברים האלו כמו שההורים שלהם. הם רק יכולים לדרוש תביא לי, תביא לי, שום דבר לא לעצמם ולא לאחרים. והם ממש מסכנים, בשביל מה נולדו ובשביל מה חיים?
אורן: אז אתה מוסיף פה איזו תוספת שהיא מאוד חשובה. שאני נניח כאבא, גבר, לא הייתי מודע לזה. אני מנסה, אני רוצה קודם לתרגם לפרקטיקה את התובנות שאנחנו מדברים עליהן. היום אנחנו לומדים איך כדאי לאישה להתייחס לתהליך שעכשיו היא נכנסה אליו כשהיא נכנסה להיריון.
שהיא מולידה אדם.
אורן: כן אבל, היא מולידה אדם, זה מה שאתה מוסיף היום פה בדיון שלנו. היא מולידה אדם זה משהו אקטיבי שהיא צריכה לעשות ביחס שלה אל הסובבים אותה. זאת אומרת, זה שהיא תשמור על הרחם ותאכל טוב, וכן הלאה, זו רק המעטפת והיא תיצור את החיים בצורה בטוחה ובריאה. אבל מרגע זה יש לה תשעה חודשים שבמהלכם חוץ מלדאוג שהכל יהיה פיסית בסדר, היא צריכה להתחיל לשים לב איך היא מתייחסת לאנשים, כי היחס של האנשים אל העובר שלה מוקרן אליה חזרה.
כן.
אורן: זה מאוד חשוב. זאת אומרת, הטבע, בלי לשאול אותה מייצר בתוך הבטן שלה תהליכים שיגרמו לו להיות חי, אבל החיים הטובים שלו זה לא הטבע עושה build in, כמו שהוא עושה את התהליכים. זה היא עושה.
בחירה חופשית. כן.
אורן: את האושר שלו היא קובעת ביחס שלה לאנשים אחרים.
נכון.
אורן: אז זה קצת מזעזע בחומרתו.
למה?
ניצה: אני פתאום מבינה שזו אחריות עצומה.
אנחנו דברנו על כך בהרבה תכניות, שמתפתחים בדרגת דומם, צומח וחי בצורה אינסטינקטיבית, ואת דרגת האדם, הטבע משאיר לנו לפתח בעצמנו. ואותו דבר בעובר ואותו דבר בכל אדם ואדם. זה שייך לחברה האנושית בכללות, שזו דרגה אנושית ועובר לאדם הפרטי. זה נשאר ללא שום פיקוח הטבע.
אורן: אבל אני כאמא מעצבת את זה. זאת אומרת, אין לי מה לשבת ולקוות שיהיו לו חיים טובים, אני צריכה לייצר לו עכשיו חיים טובים בעצמי.
נכון. אז עכשיו אתה כאבא מוכן לבוא וללמוד על זה.
אורן: עכשיו אנחנו מדברים על האמא.
ניצה: עכשיו הוא בורח. יש אחריות.
בסדר, אז את מבינה מה את צריכה לעשות.
ניצה: כן, לעשות תהליך בצורה הכרתית ומודעת.
את צריכה לטפל בעצמך, ביחס שלך לחיים, ולהתייחס אליו כמו למישהו שמתפתח כאדם כי אותו היחס את מקנה לתינוק שלך, זה מאוד חשוב, ולא לחשוב שעוד מעט ייצא ממני צעצוע ואני אשחק אתו. מתפתח כאן האדם ואת עכשיו מכניסה לו יסודות לכל החיים.
ניצה: אם אני אספר את זה לחברות שלי הן לא יאמינו.
וזה נמצא בידיים שלך עכשיו, אחר כך זה לא כל כך ניתן, הוא כבר נכנס לחברה, להשפעה יותר ישרה מהחברה.
אורן: אמרת שהיא הייתה קודם אישה, פתאום היא נכנסה להיריון וקרה לה שדרוג שהיא הפכה להיות במקום יצור מהטבע, נציגה של הטבע.
כן.
אורן: בוא נקשור את זה למה שדברנו עכשיו. עכשיו אני בתפקיד האמא. אני נציגה של הטבע, יש לי פה עובר בבטן, הפכתי להיות נציגה של הטבע, מה זה אומר? אמרתם לי עד כה שאני צריכה לפתח יחס טוב לזולת כי זה יקבע אם הילד שלי יהיה אומלל או מאושר. פשוט, יפה. עכשיו אני רוצה למדוד מה זה נקרא יחס טוב בהתאם לנציגות הזאת שעכשיו קיבלתי.
אם אני נציג של הטבע, איך נציג צריך להתנהג? נניח, אם אתה מלצר, אומרים לך תתנהג ככה, אם אתה דיילת, תתנהג ככה. מה זה להתנהג כמו נציג ראוי של הטבע, כי אני רוצה שהילד שלי יהיה מאושר, אתה יכול להגדיר את זה? מה זה אומר על היחס שלי לאחרים?
יש מושג כזה, תורת חשמל, או תורת מכאניקה, וכן הלאה, זאת אומרת, מה זה נקרא "תורת אימך"? תורת אימך זו גישה כללית לחיים. זה מה שהעובר והקטן וחייב לקבל מאמא. וזה מה שאתה, נניח כסוציולוג, חייב להכניס לתוך האמא עוד לפני שהיא נכנסת להיריון. על אחת כמה וכמה בזמן ההיריון. ואחרי כן, אם אנחנו רוצים לקבל חברה בריאה, טובה, מאושרת, אתה חייב לדאוג שבאמא תהיה תורה, תורת חיים.
ותורת חיים זו הרמוניה, זה איזון עם הטבע. זה לדעת איך להתייחס להתהליכים שקורים בחברה. לא סתם שהיא אומרת לבן שלה, אל תרביץ לו, או אל תגיד לו דברים לא יפים. היא לא צריכה להכניס לו מלים כמו, "נו נו נו", היא צריכה לתת לו תורה, זאת אומרת מערכת ההתקשרות הנכונה לכל הסביבה. זה נקרא "תורה". האדם איך הוא קשור לעולמו בצורה השלמה, זה נקרא "תורה", תורת אימך ואת זה היא צריכה לתת.
אם היא לא מסוגלת, אז יש אמא יותר גדולה, הטבע, וצריכים ללמוד מהטבע איך הוא מתנהג, להביא משם חוקים, ללמד את האמא הפיזיולוגית שלו, וכך למסור לעובר, לקטן.
אורן: כאמא הייתי שמחה לקבל עכשיו איזה תרגיל מחשבתי, לחשוב עליו בהתאם לכל התובנות שלמדת אותי היום. הבנתי שאני, ביחס שלי לסובבים אותי שולטת אם יהיה לי ילד מאושר או אומלל. האם אתה יכול לתרגם לי את זה לתרגיל שאני אעשה מכאן ועד לפעם הבאה שאני אפגוש אותך, להתחיל משיעור ששמעתי ממך לאורח חיים?
אני בינתיים הייתי ממליץ לשמוע כמה פעמים את השיעור הזה. אני לא חושב שאפשר לתרגם את זה כבר לאילו פעולות, אחרת היא תסתבך. אנחנו צריכים אחרי כמה שיחות כאלו להביא אותה לסדנאות ומהסדנאות כבר להוציא תוצאות איך שהיא תתחיל לשנות את הגישה שלה בפועל לחיים, לחברה הגדולה.
אורן: אולי יש איזה תרגיל לזוג שאתה יכול לתת לבית, שידברו ביניהם?
כמו שאתה אמרת, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". באיזו צורה? תארגנו חיים שאתם רוצים שהילד שלכם יקיים אותם. תקיימו עכשיו כאלו חיים, כאלו יחסים. בטלוויזיה, באינטרנט, בשיחות טלפון, ביחס לספרים, לפרסום, ביחס לחברה, בכל הדברים. כי מה שיש לכם היום כלפי הסביבה, זה נמסר במאה אחוז לעובר. אז תתחילו להשתנות בהתאם לזה. תראו עד כמה שאתם אוהבים אותו, עד כמה שאתם דואגים לו. עכשיו זה חייב להיות ממומש ממש בפועל ביחס שלכם לסביבה.
ניצה: הפחד הכי גדול שעולה בי כשאתה אומר את זה, זה שאני בכלל לא יודעת מה היחס הנכון לסביבה.
יפה, כמו שאת היית אומרת לילד שלך מתוך אהבה. איך היית אומרת לו להתייחס לשכנים, לאנשים אחרים, במקום עבודה, בכל מיני מקומות. שימי אותו במקומך, זה פשוט. כי מה שיש בך עובר אליו בצורה ישירה. כך אנחנו מגיעים למצב שאהבת האמא לעובר, גם תחנך את האמא.
אורן: הזמן שלנו הסתיים. היה מאוד מעניין היום. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה לך ניצה. תודה גם לכם שהייתם אתנו. עד לפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.