אנחנו שונים ומשונים, הפוכים בתכלית, מתגוששים ומתקוטטים, דוחים ונדחים, לא מסוגלים כלל להרגיש יחד בלב אחד. אבל למרות השוני וההבדלים הניכרים, למרות השסע והשבר שבינינו, אנחנו מחוברים בשורשנו. נושאים על הכתפיים ראש משותף.
אם רק נלמד להתחבר בינינו כאחד, להעצים את הטוב, להעדיף סל ערכים של דאגה ואחריות לזולת, לכסות את כל הפשעים באהבה, נהפוך את המסע הישראלי להרפתקה.
ולא צריך לשנות אף דעה, תכונה, נטייה או מחשבה, אלא לאפשר לכל אדם לזרום בטבע האגואיסטי שלו, לנסוע בנתיב הפרטי שכבר נסלל לו. עלינו רק לזכור שכולנו באים ממקור אחד, להסיע את עצמנו מהפילוג שבינינו – "יציאת מצרים", אל האחדות שבינינו – "ארץ ישראל" – רצון ישר אל הכוח העליון, המחבר.
"ואלה מסעיהם למוצאיהם, היינו לרמוז, כל מסעיהם שהלכו בהם, היו מחוברים ודבוקים למוצא ומקור שלהם, והכול הולך אל מקום אחד, כמו הנחל הנמשך ממקור, אף שכולו חוץ למקור, אך שבראשו הוא מתאחד למקור" (דגל מחנה אפרים, פרשת מסעי).