פרשת "אמור" מדברת על המומים הקיימים בתוך האדםת. לרוב אנחנו לא אוהבים להכיר במומים שלנו ומעדיפים להשליך אותם על האחרים, שהרי "כל הפוסל – במומו פוסל". אבל על פי חכמת הקבלה ההתפתחות האדם באה דווקא כתוצאה מההסכמה להכיר במומים שלו ולתקנם. רק כך הוא מגיע למימוש מלא של כל תכונותיו.
ה"מום" שעליו מדובר בפרשה הוא האגו שלנו, היצר הרע, שזהו טבע האדם, "בראתי יצר הרע". אלה אותם הרצונות האגואיסטים: לנצל, לרכל, להצליח זה על גבו של זה, שמרחיקים בינינו ומונעים מאיתנו להתקרב אחד לשני, וכל שכן להגיע לאהבה. האגו שלנו הוא שעומד בדרכנו לחיות על פי הכלל "ואהבת לרעך כמוך". הוא זה שמפריע לנו למצוא את נקודת החיבור בינינו, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", ונהיה "כאיש אחד בלב אחד".
אם נתייחס נכון למומים הנמצאים בתוכנו, נגלה שהם האמצעי שלנו לחיבור. כל מום ומום מצביע בדיוק על נקודה שדורשת תיקון. ודווקא בריפוי המום, אנחנו מתחברים. כיצד נוכל לתקנם? הרצון לתקן את המומים מעורר כוח מיוחד, שנקרא "המאור המחזיר למוטב". זהו כוח התורה שבא ומתקן אותנו במידה ואנחנו מבקשים להגיע להרגשת חיבור עם האחרים.
בתוך החיבור שנוצר, אנחנו מרגישים את האור העליון השורה בינינו ובעולם כולו. אנחנו מרגישים מוגנים תחת מטריית הערבות ההדדית, ומגיעים לעצמאות אמיתית, שבה איש אינו יכול לפגוע בנו, כי אנחנו בהשגחתו וטיפולו הצמוד של הכוח העליון.
לכן חשוב שנעריך את המומים המתגלים בתוכנו, במשפחה ובחברה שלנו. כי כאשר נתקן אותם, נגיע למימוש האמיתי שלנו כעם ונהיה "כל ישראל חברים".
לצפייה בשיחה על פרשת "אמור" של הרב ד"ר מיכאל לייטמן עם שמואל וילוז'ני לחצו כאן >>