הפסגה ההיסטורית בסינגפור ריגשה המונים ויצרה תקווה לעידן חדש בעולם. לכל הפחות היא פוגגה את המתיחות בין שתי המעצמות. אולם השאלה היא איפה מדינת ישראל משתלבת בסרט האמריקני-קוריאני הזה וכיצד ההישג משפיע עלינו?
אין לי ספק שישראל תזכה מצד הממשלה הצפון-קוריאנית לשינוי ניכר ביחס המדיני הקר שנהגה בה שנים על גבי שנים. אספקת טכנולוגיית הגרעין מהאימפריה האסייתית למדינות המזרח התיכון כמו סוריה ואיראן, צפויה להיפסק. זו ההשלכה המהותית ביותר. גם ליהודים מרחבי העולם שניסו להשתלב בעסקים ובוועדות שונות עם המדינה וזכו ליחס אנטישמי עוין, יהיה קל יותר להתקשר בהדרגה. אומנם אלה יהיו צעדים אטיים ומדודים, אך השינוי לא יבושש להגיע.
"הסכסוך של אתמול לא חייב להיות המלחמה של מחר, וההיסטוריה הוכיחה שאויבים יכולים להפוך לחברים", הכריז טראמפ באחת ממסיבות העיתונאים בסינגפור. אם ההישג כל כך מועיל, למה לא לאפשר לאפקט הדומינו להימשך? ואכן כבר בישראל יש שקוראים לטראמפ לבוא ארצה וליישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך. מילים גדולות ויפות, אבל אינני רואה תהליך כזה מתחולל הלכה למעשה.
טראמפ, כאיש עסקים ממולח, יצליח לחתום על הסכמים ובריתות בנקודות חיכוך רבות בעולם – זאת בתנאי כמובן שהמהלך יועיל לארה"ב – אבל בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני הנצחי, לפיסת האדמה האחת שאיש לא יוותר עליה, יש דרך אחת להביא לשלום והיא נובעת מהסכם אחר לגמרי.
תמונה: רויטרס
כפי שמלמדת אותנו חכמת הקבלה, שלום זו שלמות שמתחילה ביחסים בינינו. בשילוב נכון של הניגודים והמחלוקות בינינו, היהודים. מדינת ישראל אינה אלא שיקוף של עם ישראל היושב בקרבה. הבעיה היא שכרגע אין עם ואין ישראל, אלא אוסף של שבטים מפורדים שמתחברים ביניהם רק בשעת צרה.
רגע קט של מרגוע ואנחנו שבים לסורנו, נאבקים זה בזה בכל הזדמנות. אבל כדי לא לתת לעצמנו לשקוע במאבקים חברתיים אינסופיים שמדרדרים את המדינה לשחיתות ולאכזריות נוראית, עלינו להתייחס לכל המקרים הללו כאל סימן המבטא נחיצות להשכין שלום על פני כל המחלוקות.
כדי להביא להסכם שלום אמיתי בינינו לבין אויבנו, עלינו לשוב ולעורר את אותו הסכם שלום ישן-נושן שחתמנו עליו לראשונה לפני 3,800 שנה בממלכת בבל העתיקה; לחדש את אותם הערכים שייסד אבי האומה אברהם: לחיות בחיבור, למחול על הפשעים ולכסותם באהבה.
החוקיות הזאת מעולם לא השתנתה. שימו לב לקשר הישיר והעקיף בין ישראל לעולם אשר נכתב עליו רבות בכתבי הקבלה האותנטיים, ובפרט בספר הזוהר לפני כאלפיים שנה: כל עוד ישראל שומרים על האחדות ביניהם, מעל הניגודים והמחלוקות, הם מעוררים כוח חיבור אדיר הטמון בעם היהודי, אנרגיה חיובית מאין כמותה המופקת מן הטבע ומוזרמת לעולם.
"היהודים צריכים לתת לגויים את תורת החיבור, הצדק והשלום", כותב "בעל הסולם" ב"כתבי הדור האחרון"; "בזה הם תלמידינו, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ, וחכמה זו מיוחסת רק לנו. וזה היה מוכיח את צדקת ישראל על חזרתם לאדמתם לכל הגויים, ואפילו על הערבים". במילים אחרות: בפסגת החיבור בינינו, ביחסים מתוקנים של "ואהבת לרעך כמוך", נחתום על הסכם שלום היסטורי עם כל אומות העולם, על אחת כמה וכמה עם שכנינו הערבים.