ד"ר מיכאל לייטמן

עלילת דם בסיביר – פוסט בדף של הרב לייטמן

"השריפה בסיביר היא רצח פולחני יהודי לפני חג הפסח", מאשים איש עסקים רוסי בשם ארטם ניקיפורוב. בסרטון שרץ בפייסבוק מרשיע ניקיפורוב את עם ישראל בשריפה הטרגית שאירעה בתחילת השבוע בקניון בסיביר, שריפה שהביאה למותם של לפחות 64 בני אדם, מתוכם 41 ילדים.

זו אינה עלילת הדם הראשונה, וכנראה שגם לא האחרונה. בסוף השבוע הקרוב נקרא יחד בהגדה של פסח כי "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". ומי לבסוף הצילנו מיד האויב? הקב"ה, הכוח העליון.

ההגדה מקפלת בתוכה מסר חשוב שחוזר על עצמו שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. לפי חכמת הקבלה, העולם מחולק לעם ישראל ולאומות העולם. המסר לא תמיד ברור, לא נוח עם הקביעה הזו והיא גם לא נתונה לשינוי, אולם סביב החלוקה הזאת – ישראל והעולם – הכול מסתובב.

לראשונה נעשתה החלוקה בממלכת בבל העתיקה לפני 3,800 שנה. בימים ההם האנושות חיה באושר ובהרמוניה, כמו בכפר פסטורלי קטן. אלא שלפתע, כחלק מהתפתחות טבע האדם, גדל הרצון לקבל הנאה לעצמו, דחק באדם לדרוש יותר על חשבון האחר, ולבסוף הפריד אותו מהזולת. אלה שנתנו לאגו להוביל אותם המשיכו אחרי נמרוד, העריץ של אותה ממלכה, ואילו אותם שלא הסכימו להיכנע לאגו השולט בהם, חיפשו דרך להתעלות מעליו ולשלוט בו. הם הגיעו לחכם בבלי אחד, אברהם.

תמונות: פלאש 90, רויטרס

אברהם, לימים אבי האומה, זיהה עוד קודם את כוחות הפירוד ששלטו בתושבי בבל. מתוך התחקות אחר הטבע, פיתח שיטה בשם חכמת הקבלה – החכמה איך להתעלות מעל האגו ולשוב לקבל את כל ההנאה שבבריאה. העיקרון היה פשוט אך מחייב: לא מבטלים את הרגשת הניכור הגורמת לפירוד, אלא בונים מעליה שכבה חדשה של קשר, או במילים אחרות: פועלים לאחדות. מתוך מאמציהם להתקשר כאיש אחד בלב אחד, תלמידי אברהם עוררו בקרבם את הכוח העליון שחיבר ורומם אותם מעל האגו וסיפק להם את היכולת לחיות באהבה, באחדות ובערבות הדדית – מעל הטבע האגואיסטי שחיפש לשלוט בהם. לקבוצה היה שם: ישראל – ישר אל ה"אל", אל כוח החיבור הנשגב שגילו ביניהם.

בהמשך הפכו ישראל לעם. הם עברו תלאות בדרך, אך לבסוף התיישבו בארץ ישראל ובנו את בית המקדש. מעמדם בעולם התייצב, ומתוקף תפקידם הרוחני היה מוטל עליהם לספק לאנושות כולה את כוח החיבור, לספק "אור לגויים". מטבע הדברים, האגואיזם המשיך לתפוח וניתק אותם איש מרעהו. שנאת החינם פוגגה את אהבת האחים שנבנתה בעמל, וכתוצאה מכך חרב בית המקדש – סמל לאחדות הרוחנית ששרתה ביניהם.

עם ישראל גלו לאלפיים שנה. על אף שבני העם היהודי ניסו להתבולל, או התקהלו בקהילות קטנות ונבדלות, אומות העולם לא פסקו מלרדוף אותם. חכמת הקבלה מלמדת כי בתוכנה הפנימית של האנושות טבועה ההרגשה המוצדקת כי בקרב היהודים יש כוח סמוי, שיטה ממשית לפתרון כל הרוע העולמי. כמו בפקודה עליונה, קמים לעם שונאים, ובעיניים קפואות ובאמירות מצמררות, מאשימים את היהודים בכל צרה שלא תהא. כן, הם יאמרו לנו בקול רם וגלוי, אתם אשמים בכול. על אחת כמה וכמה בשריפה בקניון בסיביר שהעלתה ילדים באש.

האמירות האנטישמיות הן מעין תמרורי אזהרה. הן באות להצביע על מקום ביחסים בינינו שדורש תיקון וחיזוק, על מקום שדורש התעוררות מקדימה מצדנו לאחדות. אחרת, מבלי לתכנן מתי ובאיזה אופן, הופכות האמירות למעשים; והמעשים הקטנים מצטברים למעשים גדולים. אין לאן לברוח.

הפעולה הרגשית היחידה שאנו אכן נדרשים לה, שאליה אנו בורחים מיד בעתות מצוקה, היא חיזוק הקשרים בינינו. לצד המנהגים שנקיים במהלך חג הפסח, עלינו לדאוג לאן נוטה ליבנו. אסור לנו להזניח את היחסים בינינו. קשר הדדי בינינו מעודד ומזמין כוח חיובי וטוב בעולם, ואילו ניתוק הקשר בינינו, גם אם כולנו מסובים יחד בשולחן החג, ממריץ את הכוח שלילי בעולם, שעלול בפרץ של אנטישמיות להכות בנו ברגע הבא. חיבור הלבבות שלנו ללב אחד היא הבחירה החופשית היחידה שלנו, היא שתנטרל כל רע, תוציא אותנו ממצרים ותהפוך את החג הזה לחג שמח!