בתחילת השבוע חזרתי מכנס קבלה בינלאומי מוצלח ברומא. שלושה ימים נמרצים של חיבור מרומם נפש שמילא אותי ואת מאות תלמידיי. לקראת הטיסה חזרה ראינו מציאות אחרת
המסעדות היו ריקות מסועדים. החנויות ריקות מקונים. בכל הזדמנות קפצו עלינו מיד וניסו למכור כל דבר אפשרי. ארץ המגף צולעת. בירת איטליה שידועה בתרבות מפוארת של אוכל ואופנה מאבדת מהברק שלה. גם המאזן הדמוגרפי השתנה, כפי שסיפרו לי תלמידיי המקומיים. רק מגיל שלושים וחמש ומעלה בני זוג שוקלים האם להינשא בכלל. גם לגבי הבאת ילדים לעולם הם לא מודאגים, כי לדבריהם אפשר ללדת עד גיל חמישים.
בדיקת הדופק האיטלקי מחזקת אבחנה גלובלית: התרבות האנושית גוססת ונולדת מחדש בעת ובעונה אחת. האגו האנושי כבר לא מתפעל ממה שהיה נוצץ לו בעבר. ולא שהאנשים מואסים בקיים אלא הם פשוט הופכים אדישים. הריקנות גוברת. היא נוחתת כמו ענן, מכסה את האופק וגורמת לכולם להתהלך בערפל.
הרצון שמפעם באנושות ומחולל כל פעולה בחיינו האישיים והחברתיים מגיע למיצוי. זו הסיבה לדעיכה התרבותית, כמו גם להתפשטות האקספוננציאלית של חולי הדיכאון. במקביל, בקרב נחלת הכלל הופך השימוש בסמים כמפלט מהריקנות המכרסמת מבפנים.
מסם לסם, ממגפה למגפה, מתופעה לתופעה – האנושות מותשת מעצמה בהדרגה, מהאגו שדורש מילוי אבל לא זוכה לו. כשם שתינוק נולד ומתבגר, כך גם האנושות עוברת דרך שלבי התפתחות המושרשים בטבע. רצון האדם מתפתח תחילה מרצונות גופניים כמו אוכל, מין ומחסה, כמו כל בעל חי, ובהמשך דרך רצונות חברתיים לכסף, כבוד, אופנה, תהילה, תרבות ועוד. ברגע שמתחילה לבצבץ באדם תחושת ריקנות מהרצונות האלו, מיד צפות בו שאלות שהתשובות להן אינן נמצאות בכל תהליך ההתפתחות הקודם. הן נמצאות בדרגת התפתחות חדשה.
שלב הביניים הזה מאופיין בהרגשת ריקנות ובחוסר בהירות לגבי עתיד החברה האנושית. כאן לראשונה האנושות עוצרת ומביטה באלפי שנות ההתפתחות שצברה ובהיסטוריה המייסרת שעברה, ומתייאשת. זו הנקודה שבה שתי השאלות הקיומיות שחבויות בכל אדם עוד מילדותו צפות בכלל ההכרה האנושית: מה אני רוצה מהחיים? ומה החיים רוצים ממני?
שתי השאלות הגורליות האלו לא יקבלו מענה בעולם החומר. הן מהוות שער כניסה אל מרחב חדש של התפתחות האנושות. ככל שנעסוק יותר ויותר בשאלות הנוקבות האלו תתחדד בנו דרישה למילוי מסוג חדש – דרישה שתפתח לנו את השער. אלא שאז נגלה שהתשובות לשאלות האלו היו בינינו כל הזמן.
דרך החיבור הפנימי בין בני האדם נתחיל להרגיש רצון חדש. אומנם אנחנו הדור האחרון של ההתפתחות החומרית, אבל גם הדור הראשון של ההתפתחות הרוחנית. זאת אומרת, עד כמה שנפתח רגישות לעומק הקשר בין בני האדם נגלה מקור מילוי מסוג חדש; אושר עילאי ואינטליגנציה חדשה ימלאו אותנו ויציירו בפנינו אופק חדש להתפתחות האנושות, בדיוק כפי שמאות אירופאים חוו בכנס הקבלה הבינלאומי באיטליה.