ירושלים מאוחדת?

רק ברגעים שבהם אנחנו נמצאים שוב תחת איום חיצוני, אנחנו שבים להתקרב מעט זה לזה, שוכחים את הדעות בבית ומחפשים מקלט שיחבר בינינו, כמו כבשים הבורחות מזאב. אבל ככה לא בונים עם, כך לא מקימים מעפר חזון, כך לא נוהג עם סגולה.

אין פתרונות קסם. הניסיון מוכיח שלא פתרון פוליטי זה או אחר, ולא חיים תחת מתח מתמיד יביאו מזור לעם ישראל. המצב הבלתי אפשרי שבו אנו נתונים היום, בו מופעלים עלינו אינספור לחצים מבית ומבחוץ על רקע אנטישמיות גוברת, בא להעמיד אותנו מול העובדה שתיקון המצב נמצא במקום אחר. לא בפעולות חיצוניות על פני קרע חברתי עמוק, אלא בתיקון היחסים בינינו, עם ישראל, תחילה. לא נוכל להתחיל ליצור מערכת יחסים בריאה עם אף עם או מדינה אחרת בטרם נרפא את הקשרים בינינו. זהו חוק הטבע שפועל על עם ישראל, "ואהבת לרעך כמוך" זהו החוק הראשון, שרק לאחריו נצליח לעשות שלום עם כל אויבנו החיצוניים.

הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", כותב ש"אנחנו צריכים לתת לגויים תורת החיבור, צדק ושלום, שבזה הם תלמידנו. ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. וחכמה זו מיוחסת רק לנו. וזה היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגויים על חזרתם לאדמתם, ואפילו על הערבים. אבל שיבה כיום לא עושה שום רושם על הגויים, ויש להחיש, אם לא, ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם. ואין צריך להגיד על החזרת ירושלים" ("כתבי הדור האחרון").

אונסק"ו, האו"ם, האיחוד האירופי ושאר הגופים הבינלאומיים שמגנים אותנו, הם סוג של השתקפות בשבילנו לאי מילוי תפקידנו. או במילים אחרות, אנחנו חורצים את גורלנו במו ידינו. אם העולם יפגין כלפינו שנאה ואנטישמיות עד כדי הכחשת הקשר בין העם לבין הבית שלנו – זה תלוי רק בנו. בידינו הבחירה להכריע את עתידה של ירושלים כבירת ישראל, לטוב או לרע. כל שעלינו לעשות הוא להחליט לבצע שינוי מהותי ביחסים הבינאישיים בינינו – להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", במקום לדאוג איש איש לעצמו בלבד. כתוצאה מהכוח החיובי שניצור בינינו, נאזן את כוחות הפירוד ונביא לשלמות מערכת הקשרים בין בני האדם. כוחות החיבור בינינו יחלחלו גם לאומות העולם, ויחייבו גם אותן להתחיל תהליך דומה, להתחבר ולהכיר בנו כמקור החיבור והטוב.

כעיר שחוברה לה יחדיו
על פי חכמת הקבלה, יש הקבלה וקשר ישיר בין המערכת שנקראת "ארץ ישראל הרוחנית" לבין מצבה של ארץ ישראל הגשמית. "הרצון שיש בלבו של אדם, הוא נקרא 'ארץ', ארץ ישראל, שיש לו רצון יָשר-לאל, כלומר, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת" (כתבי רב"ש). ירושלים, מלשון "עיר שלם", יראה, עיר שבנויה על יראה מפירוד, ומסמלת את תחושת הנחיצות לשמור על החיבור המושלם בינינו.

במרכז היראה המשותפת של "ישראל", ממש בלב הקשר בינינו, מתגלה רובד רוחני מיוחד שנקרא "הר הבית", ובו אנו בונים את "בית המקדש" – כינוי לקשר פנימי יותר בינינו, לרצון משותף לאהבה. ברגע שאנחנו מפסיקים לשאוף לחיבור פנימי, הקשרים נפרמים ועם ישראל מגורש. כשעוקרים את השורשים הנסתרים באדמה, ממיתים את העץ כולו. כך היה בחורבן בית המקדש הראשון, כך היה בחורבן בית המקדש השני וכך זה נמשך עד היום. ואין מדובר על חורבן של מבנה הבנוי מעצים ומאבנים, אלא על חורבן רשת האהבה שקשרה בינינו לאחד. כי "לא חרבה ירושלים מפני שנאת חינם" (תלמוד, יומא).

אותו כלל תקף גם לימינו. "לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנתה ירושלים" (המגיד מקוז'ניץ). ירושלים תיבנה רק כאשר נקים אותה קודם בלבנו, בקשרים מתוקנים של חיבור ואהבה. עד אז שנאת החינם תימשך, וירושלים תישאר לעד כבירת השחיתות, כעיר משוסעת ומלאה בסכסוכים ובשפיכות דמים. כי במקום שבו שכנה האהבה, ישלוט אחרי החורבן כוח הפירוד והשנאה.

"משיח יושב בשער ירושלים ומחכה שיהיו בני האדם ראויים לגאולה. הוא אסור באזיקים ואנשים שלמים הוא צריך, שיתירוהו מכבליו. עכשיו הוא דורש בעומק באנשי אמת" (אמרות הרבי מקוצק). חכמת הקבלה, חכמת האמת, היא שיטה שמלמדת אותנו איך להתחבר וליישם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". בעזרת כוח החיבור נוכל לממש את תפקידנו כאומה ולהחזיר את המושג הרוחני של "ירושלים" למלוא תפארתו, או אז תהפוך ירושלים לבירת האהבה של האנושות כולה. כמו שכתוב, "עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו" (ילקוט שמעוני). אז העולם יבין את דברי הנביאים: "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו), "וכולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו).