מה חושבים הישראלים על יוצאי אתיופיה? סקר חדש שנערך ביוזמת תנועה שנאבקת בתופעת הגזענות חושף נתונים מטרידים: שליש מהישראלים לא יתחתנו עם אדם ממוצא אתיופי, 16% לא יגורו בשכנות לבני העדה ו-22% סבורים שיהדותם מוטלת בספק. למרות החיים בשכנות משותפת שנים על גבי שנים, הגזענות כלפי העדה האתיופית עדיין בשיאה.
הסקר אינו מפתיע. לא אותי. מאז עליתי ארצה בתחילת שנות השבעים לא הרבה השתנה בחברה הישראלית. בזמנים ההם כל הצגות התיאטרון, סרטי הקולנוע ותוכניות הטלוויזיה תוצרת הארץ היו מתובלים ברעל של הומור עדתי; אלו צחקו על אלו – ספרדים על אשכנזים על פרסים על מרוקאים על כורדים. כולם על כולם. אוויר הארץ היה ספוג לעג הדדי ובדיחות גזעניות. זה היה מגעיל בעיניי.
אבל אני מצליח להזדהות גם עם הצד הנגדי. ברוסיה בילדותי, חשבתי שמוכרי הפירות בשווקים בלנינגרד הם יוצאי גיאורגיה. רק כשהתבגרתי נודע לי שהם בכלל יהודים, וזה הפליא אותי מאוד. לא תיארתי לעצמי שיהודים יכולים להיראות אחרת ממני, לדבר בשפה שונה, להחזיק במנהגים כל כך זרים לי. האפליה מתחילה בנו.
בחברה הישראלית יש הבדלים תרבותיים ופערים תפיסתיים גדולים בין יהודים יוצאי מדינות ערב ליהודים יוצאי אירופה, בין יהודים יוצאי אסיה ואפריקה ליהודים יוצאי אתיופיה. מדובר בהבדלים באופי ובגישה שונה לחיים. לכן אי אפשר לזרוק את כולם בערימה אחת לרצועת הים התיכון ולְצַפות שהקשרים יסתדרו ויתחברו מאליהם.
כדי למגר את הגזענות דרוש חינוך עקבי ושיטתי, לצד טיפול מתמיד ותשומת לב דקדקנית לכל עדה ומגזר. כדי לתעל את הגזענות לקשר בריא ולהביא למציאות מתוקנת וטובה יותר, הממסד והציבור מוכרחים לצאת יחד למבצע מדיני: קיבוץ כל הגלויות על אדמת ישראל, לעם מחובר בקשרי משפחה מתפקדת ומלוכדת.
לא רק להתחייב לשמור על שפה נאותה כלפי המופלים בגלל מוצאם האתני או צבע עורם, ובלב להמשיך לסלוד מן האחר, אלא להביא לאחריות אישית של כל אזרח מישראל בעזרת שיטה סדורה. עקרונות חכמת הקבלה עונים ומכוונים ונועדים בדיוק לבניית יחסים כאלה – אהבה הרוכבת על גב ההבדלים, ומכוונת את כוחות הפירוד לחיבור בינינו. במרכז החיבור טמון קשר ישיר לכוח העליון, לכוח הטבע האחד והיחיד, שפועל בשוויון ובאהבה חלוטה לכל אחד. הוא המקור והדוגמה עבורנו לחברה פלורליסטית מובהקת.
לאורך דורות כתבו המקובלים את השיטה הייחודית בשלל ביטויים וצורות, ולימדו איך לא למחוק את הפערים ולא להקטין ולהנמיך את הרצונות הטבעיים שמתעוררים בבני האדם, אלא לפרוש מעליהם שמיכה של חיבה, לפי העיקרון: "על כל פשעים תכסה אהבה".
מתוך מקום מחבר כזה יהיה נכון לשלב צחוק והומור. לנתב אותו לכיוון בונה ולא הורס. לתעל אותו מעבר להבדלים ומעל הצורות הטבעיות שהכוח העליון הטביע בנו. עד שנשכיל ליזום תוכנית הבראה משמעותית כזאת, נשתדל להתחבר בינינו כאחד, ולצפות לרגע שבו נביט על עצמנו מהצד, ונשב ונצחק. נבין אז שכל זה היה משחק, שכל תכליתו היא שנשוב להיות עם אחד.