"התוף נשבר, תתקני לי", "תפתח ת'בקבוק, זה קשה לי", "תקראי לי סיפור, אבל לא מפחיד" – כך ילדים קטנים דבוקים באימא או אבא. לא מפסיקים לבקש, להורות, להכתיב בדיוק איך למלא את רצונם.
התלות של הקטנים בגדולים גורמת לעולם לשמוע אותם, להיות שם בשבילם, למלא את מבוקשם. העולם שייך לצעירים.
כך גם עלינו, אנשים גדולים, ללמוד להיות צעירים כלפי הכוח העליון, כוח הטוב, הטבע. אנחנו נשטפים בזרמי העולם, שוכחים שיש לנו הורים שיצרו אותנו ועומדים לשירותנו, למלא את רצוננו – אם רק נפנה ונבקש.
לא לחשוב שאנחנו יכולים לחיות בלעדי הכוח העליון, שיש מקור אחר לקבל ממנו הכוונות ותשובות. גם לא להתבייש, אלא כל הזמן לפנות, לשאול, לחקור, לבקש. כמו שכתוב, "לא הביישן למד". לא נדרש מאיתנו להיות חכמים גדולים, אלא כמו תינוקות רק ללמוד לפנות, מתוך חיסרון אמיתי ומעומק הלב.
כל הכוחות נמצאים בכוח העליון, וכל הפעולות מתחילות ממנו. אבל מי מפעיל אותו? אנחנו. לכן בואו נשתמש בכוח העצום שלנו ונבקש ממנו שילמד אותנו לשם מה אנחנו חיים, נבקש שיגדל אותנו בחסדים גלויים, נבקש שימהר לתקן את העולם, שיעשה שלום בין אדם לאדם. נבקש שיהיה טוב לכולם.