טראמפ הוא מלאך שנשלח לאנושות. הוא מייצג עמדה מנוגדת לגישה שמכתיבה את הסדר הפוליטי והכלכלי בעולם. די להביט בצילום המסכם את פסגת נאט"ו שהתקיימה השבוע בבריסל, כדי ללמוד על מערכת היחסים המורכבת בין טראמפ לבין הקהילה הבינלאומית
תמונה: רויטרס
מנהיגי אירופה מצחקקים מסביב לו, אבל גישתו העסקית, הבריאה והמבוררת של טראמפ מקבעת ביניהם מחדש יחסי תן-קח רציונליים: כעת, כל מדינה באירופה מבינה בקלות מה מגיע לה לקבל ומה עליה לתת בתמורה.
פרשנים רבים יטענו כי טראמפ זורע מתח רב וסכסוכים בין המדינות, אך למעשה נשיא ארה"ב עומד בדרכם של שחקנים גדולים ומונע מהם להעמיק את אי-היציבות הגלובלית בכסות מזויפת של אחדות עולמית, ולנשל את הציבור מכספיו. מהלכיו פורמים קשרים בינלאומיים ומונעים מהם להתחזק – וזו מתוך שאיפה טבעית לשמר את היתרון התחרותי של ארה"ב. בדרכו המעשית והעקשנית, טראמפ מוביל את העולם לתהליך של איפוס, לניעור מאידיאולוגיות ריקות שדבקו בחברה ובכלכלה העולמית לאורך השנים, ומתרבות של "תקינות פוליטית" שמעוותת את המציאות. פוטין, בניגוד למנהיגי אירופה, הוא שותף לא רע למהלכים שמוביל טראמפ; ואירופה, בניגוד ליתר היבשות, היא התחנה הראשונה לשינוי.
גלי המהגרים והאסלאמיזציה באירופה, הברקזיט, האבטלה ואובדן הביטחון האישי מאיימים לפרק את אירופה מבפנים. כתוצאה מכך, מועצמת הלאומנות ומפלגות הימין הקיצוני מעודדות את אזרחי אירופה לקום ולהילחם על הבית. עד לאן יכולות להפליג התנועות הללו? עד כמה יכול המצב עוד להחריף? למרבה הצער, במקרים כאלה המשבר הכלכלי והסכסוכים החברתיים מובילים בדרך כלל למאבקים ולמלחמות קשות, כפי שההיסטוריה הוכיחה. אלא שאז נצא כולנו נפסדים.
עלינו להפנים כי הציוויליזציה האירופית המתפוררת לנגד עינינו היא תהליך מחויב המציאות. שיקוף של רשת קשרים עכורים. אבן-בוחן ליתר העמים בעתיד הלא-רחוק. העולם שרוי במשבר עמוק יותר ממה שגלוי לעין. תם עידן הקפיטליזם הגס אשר מושתת על הטבע האגואיסטי הנצלני. תהליכי הגלובליזציה, הטכנולוגיה המתקדמת והרובוטים שכובשים את העולם מוליכים אל נקודת אל-חזור, ובקרוב מאוד יהיה צורך קטן בכוח אדם לייצור.
המצב האבסורדי הוא שיש באנושות שפע של משאבים ויכולות לספק מעבר לקיום ההכרחי של כל אדם עלי-אדמות. אבל בפועל אין בכיס כלום. חסרה התקשרות בריאה. יתרה מזאת, גם אם נפזר שטרות בכיכרות העיר, עדיין מה שחסר היום לבני האדם הוא תחושה של אושר ושל ביטחון כלכלי, ולא עוד כמה מטבעות אירו. לכן כל הניסיונות לבצע שינויים מלאכותיים בכלכלה העולמית לא יועילו. השאלה הקשה שצריכה להעסיק את מנהיגי אירופה ודורשת פתרון מיידי היא, איך נטפל במיליוני בני האדם חסרי המעש והמובטלים, שמיום ליום מתאגדים בקבוצות ניאו-נאציות או במשטרים דיקטטוריים? איך נמנע מאירופה להפוך למחנה ריכוז גדול?
אינני תולה תקווה באידיאולוגיות הסוציאל-דמוקרטיות. כפי שראינו בעבר, דווקא יפי הנפש "הזכים" לכאורה, אלה שעד כה הגדירו עצמם כליברליים, עלולים לאבד את צביונם האנושי ולהפוך אכזריים מאין כמותם. עוד בשנת 1942 כתב "בעל הסולם" ב"כתבי הדור האחרון", כי "העולם בטעות מחשיבים את הנאציזם לתולדת גרמניה בלבד, אבל הוא תולדה של הדמוקרטיה… שגם הדמוקרטים מוכרחים לכפור בדת, בנימוס ובמשפט השלום, ובזה כל האומות שוות". אולי כעת מורגשת שלווה מדומה ברחובות אירופה, אבל בין רגע עלול המשבר להתלקח, ונחזה בעינינו בהמוני "ליברלים" אלימים ברחובות.
כל עוד אובחנה המחלה והמשבר שעתיד לפקוד אותנו גלוי לעין, אין מנוס מיצירת קשרים אנושיים מתוקנים בין בני אדם. הפתרון השלם הוא תוכנית הבראה אירופית. כלומר, תוכנית לאומית-חברתית-חינוכית לאחדות היבשת השסועה, שתכלול פתרון קבוע למצוקה. תוכנית רב-שלבית, יסודית ואמפירית, שתרחיק לכת ואף תנסה לגבש חקיקה, שתציע את עקרונות החיבור כיסוד להבראת החברה האירופית. תוכנית שתספק לאזרחים כלים ליצור למענם סביבה תומכת שתסייע להם ללמוד להתחבר זה לזה ולהתחשב בזולת.
המוצר הוא אחדות. האחדות היא המבנה היסודי ביותר בטבע. הטבע שואף לאיזון, לשוויון ולשלמות, ומכיוון שבני האדם הם חלק מהמעגל של הטבע, גם עלינו חלה החובה לפעול בשוויון ובהתחשבות הדדית. ההבדל היחיד הוא שבמקרה שלנו עלינו לעשות זאת באופן מודע בעזרת תהליך חינוכי. אם תושבי אירופה יבנו ביניהם קשרים הדדים שיתאימו לחיים בעולם הגלובלי שמתגלה לנו היום, ללא ספק יעוררו את כוח החיבור החיובי הטמון ביניהם, וכך יזכו להבנה ולהרגשה שיסייעו להם להחליט נכון ולהצליח בכל דרכם. כמו שכותב "בעל הסולם" במאמר "החירות": "האחדות החברתית עשויה להיות מקור לכל אושר והצלחה".