הורים, חשים רתיעה מהחופש הגדול? בצדק!
"איך מעבירים את יולי-אוגוסט האלה בשלום?". עם תחילת החופש, שוב צצים החששות. ההורים מצידם כמובן עושים את המיטב לרצות את הילדים: "דוחקים" בהם ללכת לקייטנה, מאפשרים שעות טלוויזיה נוספות, יוצאים יחד לטיול, אבל בשורה תחתונה – נמצאים במאבק פנימי עם תחושת חוסר האונים ששוטפת אותם, והציפייה לכך שהחופש הזה כבר יגיע לקצו.
שנים על גבי שנים חוזר על עצמו הדפוס העגום, אשר איש אינו לוקח עליו אחריות ואינו דואג ליצירת מסגרת מרחיבת אופקים לילדים, שבנוסף לכיף ולהנאה, תעניק להם גם כלים להתמודדות חברתית נכונה כהכנה לשנת הלימודים הבאה. במציאות שבה מרבית ההורים הם אנשים עובדים שאינם זוכים לחופשה במקביל לילדיהם, מן הראוי שהמדינה תשקיע בכך את מירב המשאבים.
תארו לכם שהחופש הגדול היה מעין "בית ספר קיץ" חווייתי ומאורגן היטב, תחת הכוונה צמודה של אנשי חינוך ואבטחה. הילדים היו מבלים בכל יום בטבע, שוחים, מתעמלים, משחקים, יוצרים – כל אחד לפי נטיית ליבו. האם לא כולנו היינו יוצאים מורווחים מכך?
אם נביט בתופעה מצד טבע האדם, הרי "חופש" ללא השגחה של אנשי חינוך מוסמכים, אינו דבר חיוני לילד. דווקא בהיעדר המסגרת, הילד בהדרגה חש שעמום וחוסר סיפוק, שפעמים רבות עלול להוביל לתסכול ולאלימות, שלרוב אין להורים את האמצעים כיצד להתמודד עמם.
חברה בריאה היא זו שיוצרת סביבה תומכת לכל פרט, אווירה שבה כל אחד תורם לחברה על פי נטיית לבו הטבעית. לא כל הורה הוא בעל כישורים להתנהלות נכונה עם ילדיו במשך חודשיים, 24 שעות ביממה. לכן עלינו לארגן את החברה כך, שאנשי החינוך המומחים בטיפול בילדים, ייטלו אחריות על הילדים גם בימי הקיץ. אנחנו נתרום את הכישורים שלנו במקום אחר, וכך "נפרנס איש את רעהו".
מאז ומעולם, חיי הקהילה בקרב העם היהודי היו הלב הפועם של החברה. הערבות ההדדית מוטבעת בנו כמו די.אן.איי, ומעוררת בכל איש צורך נפשי להיות מוקף בקהילה תומכת. העובדה שילדינו טרם זכו לחינוך ראוי, היא סימן לכך שהמדינה שלנו לא מתפקדת לפי רוח העם.
עלינו להתחיל להחיות את הלב הלאומי שלנו, ולרקום מחדש את החיבור העדין בינינו. כאשר נפסיק לכלות את האנרגיה שלנו במלחמות הישרדות, נמצא בקרבנו את הכוחות והאמצעים לבנות סביבה בריאה לילדינו, והחופש הגדול יהיה תענוג אמיתי לכולנו.
חופשה נעימה!