כמעט יובל הם שמרו על זוגיות רעועה, וכעת הם התגרשו רשמית. בליל שישי האחרון בשעה 23:00 פרשה הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי. הברקזיט בוצע, ויש סיבה טובה לתחושת ההקלה ולקולות השמחה שנשמעו ברחבי הממלכה. מלכתחילה החיבור הכלכלי בין מדינות אירופה היה שגוי, מראש הוא נעשה ממניע לא נכון.
מי שמכיר את ההיסטוריה של מערכות היחסים בין מדינות אירופה – בעיקר בין גרמניה, צרפת ובריטניה – יודע שהן תמיד היו מסובכות ומסוכסכות, נוטות לריב ולמאבק. החיבור שנעשה אז ביוזמת גרמניה וצרפת לא חולל שינוי מהותי. הוא לא נולד מתוך רצון לפתוח דף חדש ביחסים, מתוך מוכנות לשינוי פנימי, מתוך רצון טוב להביא לאחווה וליצירת יחסים חברתיים יפים בין המדינות. הוא נעשה מתוך חישוב קר של כדאיות פיננסית.
מה עשו אם כך מדינות האיחוד? חיברו את הבנקים ואת התעשייה – את המקורות הכלכליים. במילים אחרות, האירופאים חיברו את נקודות האגו של כולם… וקרסו. ללא חינוך מקדים אין חיבור בין שונים. וזה מקור הטעות. האירופאים לא קבעו מראש שהם מספקים לעמים השונים חינוך שמקרב בין בני האדם, מלמד אותם להתעלות מעל ההבדלים לליכוד פנימי עד אהבה – יחסים המתבססים על חוקי הטבע הגלובלי והמקושר. ומכיוון שכך, אסור למדינות בעלות אגו מופרז להתחבר ביניהן. הנזק עלול להיות עצום. כמו שמובא בתלמוד הבבלי, "כינוס לרשעים – רע להם ורע לעולם; פיזור לרשעים – טוב להם וטוב לעולם".
על פניו היה איחוד אירופי, הייתה הקלה על מעבר הסחורות ועוד התקשרויות שסייעו לשאר המדינות. אבל מתחת לפני השטח רחשו חשבונות ושלטה תחרות פנימית סמויה, והרווחה בוששה לבוא. אף מדינה לא הרוויחה ורוותה נחת. גם לא גרמניה. אף מדינה לא יצאה לעצמאות – בדומה לברית המועצות או ארצות הברית – אלא הודות לדמוקרטיה הכוזבת המדינות הפסידו: פריז נעשתה עיר אפריקנית, ברלין הפכה עיר מזרח-תיכונית ולונדון נהייתה לעיר הודית תוססת.
טוב שהברקזיט בוצע בהצלחה. זה מנע מלחמת עולם שהייתה עלולה להידלק מתוך החיכוך והלחץ בין מדינות הקשורות בקשר חיצוני בלבד. ללא חינוך, שאינו נראה באופק, טוב יהיה אם שאר המדינות ילכו בעקבות בריטניה. שני הקטבים, רוסיה וארה"ב, קורעים את האיחוד האירופי לגזרים. בריטניה תמיד השתייכה לצד של ארה"ב. ובקרוב מאוד, גם מדינות מזרח אירופה ייאלצו להחליט אם לשייך את עצמן לרוסיה או לפרוש מהאיחוד האירופי.
כך או אחרת, נראה שאירופה צריכה לעבור עוד מספר משברים. כאלה שיביאו אותה להכיר שהעבודה מטעם האגו אף פעם לא הובילה למצבים טובים: לא לעושר בר-קיימה ולא לאושר מתמשך ויציב. אירופה תגלה שהרע שלה הוא הבטלנות, השאיפה לחיים קלים ונוחים – שהמעצמה הרוסית יכולה לספק את צרכיה, אז למה לעבוד קשה, לשם מה להתאמץ? אלא שחשבון הקלות האנוכי הזה מכביד על אירופה מאוד, וכשהיא תגלה את זה, אם לא יהיה מאוחר, היא תתפכח להבין שדברים טובים מגיעים רק מנטייה לחיבור כאידיאה, כדרך התקשרות מעל כל ההבדלים לכוח האחד שבטבע, הכוח העליון.