ערב ל"ג בעומר 2018: הנושא הבוער בכותרות זו הנחייה שיצאה מראשי עיריות חיפה, באר שבע, חולון ועוד עשרות ראשי רשויות שלא לקיים מדורות בשטחים הציבוריים. צודקים, פיקוח נפש דוחה הכול. מלבד הילדים שטרחו לאסוף קרשים ותכננו לפזז סביב המדורה הערב, רוב רובם של הציבור אינם מתייחסים ברצינות אל החג. משמעותו של ל"ג בעומר אינה ברורה דיה, ההיסטוריה של החג והשתלשלות האירועים עד ימינו אינה מוכרת, שלא לדבר על המשמעות הרוחנית שהתאיידה
אז ניגש לעיקר: המדורות שאנו נוהגים להדליק בל"ג בעומר מסמלות את האור הגדול שמתגלה כשאנו מתחברים בינינו באהבת הזולת. בכל אחד מאיתנו חבוי ניצוץ, רצון קטן שמושך אותנו כלפי מעלה, אל הרגשת השלמות והנצחיות. כאשר אנו מפורדים, הניצוץ שבתוכנו "כבה", ולא נותר ממנו כל זכר.
אולם אם נממש את שיטת הקבלה ונתחבר בינינו, דווקא על רקע ההתנגדות הפנימית שקיימת בנו תיווצר בינינו בעירה מיוחדת. כשנתאחד, הניצוצות שחבויים בתוך כל אחד מאיתנו יתחברו ויתלהטו לשלהבת אחת גדולה, שבה יתגלה האור העליון.
רבי עקיבא היה המורה הדגול שלימד בדורו את הכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". כשפרצה שנאת חינם בין 24 אלף תלמידיו, הדבר הוביל לבסוף למותם. נדמה ששוב אנו עוסקים בהיסטוריה, אך במה אנו שונים מתלמידיו? הכלל חקוק על הקיר, ואנחנו מתנהלים בשלנו, נוהגים בחוסר כבוד זה לזה, מזלזלים בכוח האחדות שטמון בינינו.
מאותה תקופה נתגלה לעולם מקובל ענק, גדול בדורו, תלמידו של רבי עקיבא – רבי שמעון בר יוחאי, אשר פטירתו מצוינת בהילולת ל"ג בעומר, "חג האור". ומדוע יום פטירתו של רשב"י נחשב ליום שמחה וחג? כי יום פטירתו הוא היום שבו נסתיימה "בכוח" מסירת חכמת הקבלה לעולם, השיטה שמלמדת כיצד להתעלות מעל שנאת החינם אל אהבת אחים.
לכן ביום זה ממש נוכל לממש בפועל את הקבלה ולהביא לגילוי האור בתוך נשמותינו. ואם כוחות הטבע זימנו לנו עילה לכך שאין ביכולתנו להדליק מדורות ברחבי העיר, אז נוכל לנצל את ההזדמנות ולהדליק אותן בליבנו – הרי זו כל התורה כולה.