כשני מיליארד איש מחוברים למטריקס של המדיה החברתית. בדיוק כשם שבסרט הפופולרי ה"מטריקס" השתמש באנשים כבסוללות, כך המדיה החברתית משתמשת בנו היום כארנק מהלך. הרשתות החברתיות מנצלות את הטבע החברתי שלנו, את המתחים והרגשות שלנו, את האנרגיות והתשוקות שלנו. זאת כדי להמשיך ולהזין את המכונה המשומנת שמייצרת מזומנים עבור בעליה המיליארדרים, או שמשרתת גופים אינטרסנטיים אחרים כמו ממשלות וסוכנויות ביון
תמונה: רויטרס
התוצאות נותנות את אותותיהן בשטח. אנחנו מכורים לרשתות החברתיות, מקוששים לייקים כמדד לסטטוס חברתי, משועבדים רגשית עד כדי דיכאון ובדידות מרירה, ושופטים את הערך העצמי שלנו ביחס לבועה החברתית המזויפת. העיקר שהדמות הדיגיטלית שלנו תחייך יפה לכולם, ובפנים תחושת ריקנות.
התלות ההדוקה במדיה החברתית גרועה יותר מהתמכרות לסם. היא סוחפת את לב האדם גם לאחר הגלילה האינסופית, ולא רק בשעת מעשה. לכן, לא יעזור לנתק באופן המוני את מאות המיליונים החיים מהמכשירים שבידם. רק דמיינו את הסכנה הגדולה הטמונה מחוץ לרשתות, סיכון שעלול להזניק את אחוזי הפשע, להגביר את מקרי האלימות ואת השימוש בסמים.
המצב עגום יותר ממה שהמחקרים מדווחים. אנחנו תלויים ברשת שמנוונת אותנו מלייק ללייק. לכן, צריך להתבצע תהליך גמילה חברתי מקיף, אך הוא חייב להיות מדורג בשלבים, איטי ומתחשב בטבע האדם ומובנה היטב. יתרה מזאת, עלינו לפתח מגמת מעבר לרשת חברתית חלופית. לא לרשתות המוכרות לנו, אלא לרשת שתפעיל כראוי את הטבע החברתי שלנו.
במקום לעורר בנו יצרים שליליים, שמעודדים אותנו לרכל, להשמיץ, לשפוט ולהתחרות בינינו על כמות שיתופים – על הרשת החברתית הווירטואלית לנתב אותנו לרשת החברתית האנושית. בטבע קיימת רשת חברתית הקושרת בין כל בני האדם ללא הבדל. בעזרת הרשתות החברתיות הנוכחיות, וזה יהיה השימוש המושכל בהן, עלינו ללמוד על הרשת הטבעית שקיימת בינינו, להכירה לעומק ולתרגל אותה.
איך מתחברים לרשת הזו? ברגע שנפתח זיקה ושייכות ליסוד של האחדות האנושית, כשנתמקד במרכז הקשר החיובי בין בני האדם, נגלה כניסה לרובד עמוק יותר של המציאות – מציאות של קשר אנושי, שיתופי ושוויוני, הרבה מעל התודעה האישית הצרה והאינטרס הפרטי.
רעיון גבוה? דורש מסוגלות גבוהה? ממש לא. קשר לבבי הוא תכלית האדם. לכן, כל אדם מסוגל, שלא לומר חייב להתחבר לרשת הזו. יתרה מזאת, כל חידוש טכנולוגי שאינו מקדם את האנושות לקראת תכלית התפתחותה רק פוגע בה.
הטבע אינו מצפה מהאדם לעבד נתונים כמו מחשב, לאגור מידע כמו בענן; המוח אינו יחידת עיבוד מרכזית והזיכרון אינו שרת. אלה שייכים לעולם המכניקה ולענף הרובוטיקה. לכן, ניסיונות של יזמים כמו אילון מאסק ומתחריו לחיבור המחשב למוח האדם, לא יביאו לתועלת של ממש. התרומה היחידה שהם יכולים להניב היא בתחום הרפואה. המודם האנושי, ההתקן המאפשר תקשורת בין שני אנשים מרוחקים זה מזה, פועל באמצעות לב האדם.
עד כמה אנחנו רחוקים מלב אחד ומקשר אנושי טבעי? התשובה ניכרת לעין בקרב הדור הצעיר. ילדים גדלים היום אל תוך עולם וירטואלי. המדיה החברתית היא בית שני עבורם. הם מאבדים את היכולת האנושית לתקשר כבני אדם, שלא לומר, לפתח את היכולת הזו. במקום זאת, הם מתכתבים בקצרנות ובאימוג'י. אפשר להתווכח עד כמה זה גורם להם לפגם, אבל לענייננו, הגורם האנושי שבהם סובל ומאט את התפתחותו.
אם זה לא משכנע, הקשיבו לאותם מנהלי עבודה שנטשו את פייסבוק בשנה האחרונה, ומדברים בגלוי על המניפולציה הרגשית שנעשית ביודעין ועל אותם אלגוריתמים שמתוכנתים כדי לשאוב מאיתנו את מירב תשומת הלב.
אפשר להרבות במילים, אך המסקנה ברורה: הרשתות החברתיות לא באמת מחברות בינינו. מה התועלת מהן? גילוי הכרת טבענו המונע מאגואיזם טהור, בדגש על הנזק והתוצאות השליליות שהוא יוצר. איזהו חכם? הרואה את הנולד. לכן, כבר בשלב זה כדאי שנביט אל האופק, נזהה את הנחשול האדיר שבדרך, ונפצח בתהליך גמילה חברתי, בלימוד ובהיכרות עם טבענו האנוכי, ונפסע צעד ראשון אל תוך רשת הקשר הפנימית שבינינו. הראשון שיציע הצעת חוק כזו יקבל לייק!