עוד בוקר עצוב. הבוקר נפטרה מפצעיה שלומית קריגמן בת 23, שנרצחה בדם קר ע"י 2 מחבלים צעירים, בני 17 ו-23, אמש בבית חורון. זהו פיגוע הדקירה השלישי בשבועות האחרונים שמתבצע בתוך יישוב ביהודה ושומרון.
הפחד כבר לא משחק תפקיד בקרב הפלסטינים ונראה שאיבדנו את מנגנון ההרתעה. השנאה שחוגגת בכלי התקשורת הפלסטיניים – ההסתה הפרועה על ידי קריקטורות, סרטונים, נאומים יוקדים של אנשי דת ואחרים – לא מותירים ברירה בידיהצעירים שניזונים מהם בקביעות, אלא לקום ולעשות מעשה. הם קמים ודוקרים באכזריות, כי ישראל מוצגת בעיניהם כמי ש"הורגת צעירים פלסטינים", כמו שהודה המחבל בן ה-16 מעתניאל כי ההסתה ברשתות התקשורת הפלסטיניות דחפה אותו לרצוח את דפנה מאיר ז"ל, אם לשישה.
אנחנו בעיצומה של מלחמה. מלחמה ברוח דאעש. ובמלחמה כמו במלחמה, יש להגיב בצורה תקיפה והולמת למצב שמחריף משעה לשעה. כדי למגר את הטרור, על הממשלה לנקוט בצעדים נחרצים שיסייעו לנטרל את כוחות הרע.
בשלב ראשון, חובה על משרד התקשורת למצוא את הדרך הנכונה לצנזר את התעמולה המתדלקת שנאה ברשתות החברתיות, בתוכניות הטלוויזיה והרדיו, גם אם יידרש לנתק ערוצי תקשורת או סגירת ערוצי הלוויין.
אך זה עוד לא מספיק על מנת להשיג הרתעה. לכן לצד נטרול ההסתה והשנאה שמשתוללת, יש לקדם מהלכים ויוזמות נוספות שיאפשרו להשיב את רמת הביטחון לרחובות, בנוסף לחיזוק ידי כוחות הביטחון הפועלים בשטח.
לפי דין תורה, "הקם להורגך השכם להורגו". יש מקום לפעול ולהקל בזכאות לקבלת רישיון לנשק כדי לאפשר לאזרחים להגן על עצמם. במידת הצורך, יש לספק הכשרה ושיפור מיומנות ומקצועיות בקרב אלה המחזיקים בנשק. הכול כמובן בפיקוח ובהובלת הגופים המוסמכים לכך בחוק.
אסור לנו להשלים עם ההרגל ל"עוד פיגוע דקירה", וגם לא עם האדישות לחיי אדם שמתפשטת בקרבנו. אלה ביטויים ישירים לאזלת יד במהלכים פנים-ביטחוניים מצד הממשלה והן בחוסר הבקרה על התקשורת הפלסטינית. אם בתוך הבית אנחנו לא מסוגלים לתפקד, מה עלול לקרות כאשר ארגוני הטרור שנמצאים בשטח מדינת ישראל, יחליטו להפנות את כלי הנשק הרבים שברשותם כלפינו?
על כן אנחנו מחויבים לבצע את מה שמוטל עלינו כעם ישראל, ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד. בכוח הטוב שיתעורר כתוצאה מהחיבור בינינו, ננטרל את כוח הרע שמאיים להתפרץ ולכלות אותנו. רק באיחוד בינינו נדכא את כוח הרע הזה ונעקור אותו משורשו העליון, כי "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל".
בזמני מלחמה עלינו לעשות כל מה שבכוחנו לעשות – ברמה הארצית להמשיך לפעול בעזרת כל הכוחות המצויים בידינו כנגד כוחות הרע, וברמה הרוחנית להתאחד ולעורר את הכוח הטוב שישכין שלום וביטחון.