תמונה: רויטרס
חוק הלאום הצליח לגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית. הפוסט האחרון שפרסמתי בנושא (bit.ly/2MkIoQF) עורר הדים והוצפתי בלא מעט מיילים ותגובות. חלקן חיוביות וחלקן שליליות
אתייחס לתגובתה של מאיה ברק מירושלים שתמצתה יפה את מרבית התגובות: "קראתי את הפוסט הנפלא בנוגע לחוק הלאום, לאחדות ולתפקיד עם ישראל. הוא בהחלט מהווה ערך מוסף. אולי תוכל, אם אפשר כמובן, לתת כלים מעשיים איך להגיע לאחדות, או להסביר מה זה אומר להיות באחדות ואיך להימנע משנאת חינם.
"נראה לי שיש אנשים רבים שמוכנים כבר לעבור לשלב הזה ולא כל כך יודעים איך. למרות הפוסט הנפלא, התגובות מלאות בוויכוחים ובהתנצחויות. הגולשים קוראים את המסרים שאתה כותב, אבל ממשיכים בשלהם ומצדיקים את התנהגותם ועמדתם. לדעתי יש לך יכולת להשפיע בעניין זה. תודה".
כדי להבין את התהליך שמחולל שינוי חברתי, עלינו לשחזר את הסיפור המיוחד של עם ישראל. אומנם לחלקנו הוא יישמע כסיפור היסטורי, אבל אין יותר רלוונטי ממנו לימינו.
לפני כ-3,800 שנה ב"ארץ שבין הנהרות", מסופוטמיה השופעת כל טוב, עיראק של היום, החלה להתקיים האנושות באחווה ובתחושת שותפות גורל, כמשפחה אוניברסלית גדולה ומאוחדת. החברה הפגאנית של אותם ימים הסתפקה במילוי מאווייה הקטנים: חיי שלווה, קורת גג ומזון בסיסי, מבלי לשאוף לכיבושים גדולים. הם הקימו חברה חקלאית משגשגת והתנהלו באין מפריע, כגוף אחד.
לפתע השתנו החיים בבבל. הרצון לקבל הנאה, ה"אגואיזם", החל לגדול ולהתפתח באופן טבעי ולדרוש תענוג רב יותר מהחיים. ממעמקי הטבע האנושי עלו רצונות אגואיסטיים גדולים, שהפרו את ההרמוניה ששררה בין בני האדם. האגו שהלך והתעצם החל להפריד ביניהם ודחק בהם לדאוג איש איש לתועלתו האישית, גם אם זו תבוא על חשבון הזולת. כך החל המשבר החברתי הראשון.
לב אחד היה ער לנעשה סביבו, ליבו של אברהם. הוא החל לחקור מדוע חדלו האנשים לאהוב זה את זה, ובתוך כך נחשף למערכת הטבע שבה כל בני האדם קשורים כאיש אחד ומנוהלים על ידי כוח אחד, כוח האהבה. הוא גילה ששורש השנאה נעוץ בהתפתחותו המחויבת של האגו, ויציאתו מאיזון.
יתרה מכך, אברהם הבין שכדי לאזן את הכוח השלילי, האגואיזם, נדרש לעורר את כוח החיבור החיובי הטמון בטבע. כלומר, המאמץ המשותף לבנות קשרים טובים מעל הדחייה האגואיסטית בונה בין בני האדם מרחב רוחני חדש, הרגשת שלמות והרמוניה של הטבע כולו. את תגליתו המרעישה ואת הדרך למימושה גיבש אברהם לשיטת חיבור, היא חכמת הקבלה. נרגש מהגילוי, יצא אברהם במסע פרסום נרחב כדי להפיץ את השיטה בקרב כל יושבי בבל העתיקה.
קבוצת המקובלים שהתאספה סביב אברהם היוותה את התשתית לבניינה של האומה, היחידה שנוסדה על בסיס אידיאולוגי ומנציגי שבעים אומות העולם, שלימים תיקרא "עם ישראל". השם "ישראל" נולד מצירוף המילים "ישר-אל", רצון שמכוון ישירות אל הכוח המנהל את המציאות.
היום בחברה הישראלית, קל וחומר בחברה העולמית, מערכות היחסים נמצאות במשבר שלא לומר בקיטוב דעות עצום אף יותר מהמשבר שהתרחש בחברה הבבלית העתיקה. כשם שאברהם אבינו קיבץ את הראשונים שהזדהו עם כוח האחדות למעלה מכל ההבדלים, כך בדיוק עלינו להתקבץ ולגלות מחדש את המושג "ישראל".
תחילה עלינו לעורר בקרבנו מודעות למסר האחדות כפתרון לכל צרותינו, פתרון שגם אומות העולם מצפות לו מאיתנו. עלינו לייצר בינינו שיח חברתי בנוגע לעתידנו המאוחד שיתנהל לפי כללי החיבור: מביעים דעה בחופשיות, מתווכחים, לא מטשטשים את ההבדלים ולא מפוגגים את המתח, אולם עם זאת, משתדלים להיות קשורים כמו משפחה חמה ואוהבת עם מטרה משותפת: לבנות קשר הדוק יותר ויותר ולשמור עליו למרות האגו שמפריד בינינו.
מתגובה לתגובה, מפוסט לפוסט, מדיון לדיון – נתקדם בהכרח עד שנרגיש את התעוררות כוח החיבור הטבעי שקיים בינינו. כוח חיובי כזה מושרש בדנ"א הרוחני שלנו, אלא שנדרש להוציא אותו מהכוח אל הפועל. רק סביבה בריאה ומתחשבת תאפשר לנו לממש זאת.
ככל שנתחזק פנימית בינינו נאזור כוחות לחולל שינויים משמעותיים בחברה הישראלית. אז תהיה לנו היכולת לדרוש ממוסדות המדינה שיירתמו אף הם למאמץ החינוכי-חברתי לחבר את ישראל מעל ההבדלים, כדי להחיות מחדש את אותו איחוד רוחני שבו חיינו בבבל.
עיקר הדאגה לאחדות מתבטאת במאמץ לבבי. היא מופעלת מתוך הכמיהה המשותפת לקשר טוב, בריא וחיובי בינינו. לצד מהלכים חברתיים שצריכים להתגבש יותר ויותר, על כל אחד ואחת מאיתנו להתייחס אל עצמו כדגם מוקטן של כל האנושות. מה שקורה איתנו יקרין על כל האנושות. כך יצר הטבע את "עם ישראל". זו הסיבה להרגשה הבלתי מוסברת לשנאה המופנית כלפי ישראל על כל רבדיה, שנאה שמורגשת בלב אומות העולם. מכאן ברורה האחריות שמוטלת עלינו להיות החלוצים בחיבור. מי שמרגיש אותה מוזמן להתחיל כבר עכשיו.