אתמול לצערנו נהרגו בתאונות דרכים קטלניות, ילד בן 10 בירושלים, גבר בן 44 במחלף גולני ואישה בת 76 בתאונת "פגע וברח" באשדוד. הקטל בדרכים שמכה ללא רחם חוצה גילאים, לאומים וכו', ומתחילת השנה הוא גבה 88 קורבנות. זאת בנוסף למאות פצועים, ביניהם: ילדים, צעירים וקשישים.
התופעה המדאיגה והאכזרית הזו הפכה זה מכבר לחלק משגרת חיינו. למרות ההצהרות, הפעולות והיוזמות, נדמה שאנו משלימים עם המצב, כאילו מדובר במס בִּדְמות קורבן אדם, שעלינו לשלם כדי לחיות פה.
צילום: יונתן סינדל | Flash90
אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי המחסור במצלמות אכיפה, הפחתת ניידות ושוטרים של משטרת התנועה וכו', אך לצד אמצעים הכרחיים אלה שמטרתם להגביר את הבטיחות בדרכים, חשוב להתייחס גם לגורם האנושי.
אחת הסיבות לקטל היומיומי בכבישים היא ההתנהלות האגרסיבית בחברה הישראלית. התחרותיות הבלתי מתפשרת, השנאה ההדדית והצורך "לנצח בכל מחיר" גם על הכביש, הם חלק מהגורמים שמעכירים את האווירה. אדם שעולה בנחת על הכביש, גם כאשר הוא רגוע ואינו ממהר או לחוץ באופן מיוחד, ואף מוכן לכאורה לתת זכות קדימה לכל הנקרה בדרכו, מאבד את סבלנותו ונסחף מהר אל תוך המירוץ התחרותי שמתנהל מדי יום בכבישי ישראל.
כולנו נושאים באחריות ללא יוצא מן הכלל. אנחנו אלה שיוצרים את האווירה הזו, ואנחנו אלה שיכולים גם לשנות אותה. לכן, לצד אכיפה מוגברת של חוקי התנועה, עלינו לשלב גם תהליך חינוכי כלל-ארצי שמטפח מערכת יחסים יותר מתחשבת בינינו. כשם שלמדנו את סוגי התמרורים למבחני התאוריה, אנו חייבים ללמוד איך לנהוג בהרמוניה גם בכבישים, כך נוכל למנוע את התאונה הבאה.