האושר כתופעה קולקטיבית

האנשים "מדביקים" זה את זה בתשוקות, בשאיפות, ברצונות

-        כולנו מקושרים ברשת קשר שהולכת ומתגלה כיום

-        האדם נבנה מהאווירה שיש סביבו

-        מי שחזק יותר משפיע על החלש את מצב רוחו

-        אם אני בדיכאון, אני לא מסוגל לראות את האחרים מאושרים

יש צינורות קשר בינינו, אבל אנחנו לא רואים אותם. אנו מקרינים זה לזה מצבי רוח

-        במקום לקלקל לאחרים מצב רוח טוב, אפשר ללמוד איך לקנות אותו מהם

-        נסכם בינינו שאנו רוצים להשתמש זה בזה להשגת האושר. "אתחלק איתך במשהו"

-        אם אני משפיע למישהו מצב רוח טוב, זה נותן לי אושר כפול

סדנת מצב רוח יכולה לסייע לאדם לצאת ממצב רוח רע

-        נדבר על השפעת הסביבה, על איך אנו יכולים לשפר זה לזה את מצב הרוח

-        הסביבה יכולה להשפיע לכל אדם מצב רוח טוב, אפילו לאחד שעומד למות

-        התפשטות האושר בין בני אותו מין ובני מינים שונים

-        ככל שאדם מפותח יותר, כך הוא שם לב לכך שהוא מושפע ממעגלים רחבים יותר

-        כדי לשפר את מצב רוחם של הסובבים אותך? אתה צריך להיות נתפס על ידם כגדול

-        סדנה: נדבר על איך אדם מושפע ממצב רוחם של אחרים. נברר כיצד אפשר להגן על עצמנו

לפני שאתה נפגש עם מישהו תכין את עצמך להקרין לו מצב רוח טוב, שמחה וביטחון

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן. שלום טל מנדלבאום.    

שלום לכולם.

אורן: ואנחנו רוצים ללמוד מהרב לייטמן איך להיות מאושרים. סדרת השיחות הזו שלנו ב"חיים חדשים", מדברת על אושר, ואנחנו נרצה בכל פעם לגעת בהיבט אחר של התחום הרחב והעמוק הזה של אושר, ולנסות להבין בדיוק איך אפשר לקחת את החיים שלנו כאן ועכשיו, למקום יותר טוב. לא באנו להתפלפל, לא באנו להתפלסף, באנו ללמוד איך לעשות לעצמנו חיים מאושרים.

והיום אנחנו נרצה להתמקד במערכת של היחסים בינינו, בין אנשים, ולראות איך המצב הרגשי שלי למשל, משפיע על האנשים שסביבי, ואיך המצב הרגשי שלהם, משפיע על המצב שלי. ובסופו של דבר, אחרי שנבין איך הדברים האלה עובדים, ואיך אנחנו משפיעים רגשית אחד על השני, נרצה להבין את מה ששאלנו קודם, איך אפשר בפועל כאן ועכשיו להיות מאושרים באמת. לא אושר כזה שבעוד חמש דקות מתפוגג ושוב אני מוצא את עצמי בריצה, אלא איך אפשר באמת לגעת בנצח?

טל: הרבה שנים המחקר, המדע הפסיכולוגי, הסתכל על האדם, כעל ישות שיש לה רצונות, והיא יכולה להיות מדוכאת והיא יכול להיות מאושרת. ואחד הדברים שהמחקרים העדכניים של הפסיכולוגיה החיובית גילה, זה שאחד הגורמים המהותיים ביותר לאושר של האדם, הוא אותן מערכות יחסים שלו עם הסביבה, עם המשפחה, עם החברים.

ודבר נוסף ומעניין שגילו, זה שאנחנו גם משפיעים אחד על השני. אנחנו ממש יכולים להדביק אחד את השני במצבים הרגשיים שלנו. רואים את זה בהרבה ארגונים, המנהל מאוד אחראי על האווירה הרגשית בצוות שלו, הוא צריך להדביק את הצוות שלו ברגשות חיוביים ולדעת איך לטפל באותו אדם שמדביק את כולם ברגש שלילי. זאת אומרת, יש היום הרבה מאוד התעסקות סביב העניין הזה.

 אני יכולה להגיד שבאופן אישי, גם אם אני מרגישה טוב היום, אבל אני אלך למקום שמישהו ידבר איתי בכעס או יהיה עצוב, הוא ממש ישאב ממני כוחות, וזה ישפיע עליי. זאת אומרת אני לא חיה בוואקום. אז לָמה, ואיך זה קורה, שאנחנו כל כך מושפעים אחד מהשני ברגשות, במצבי הרוח? איך זה מתנהל?

זה דבר מאוד מיוחד שמתגלה בימינו, עד כמה שאנחנו תלויים זה בזה ולכן הפסיכולוגיה האנושית התפתחה בהתאם לזה במאה השנים האחרונות מפני שאך ורק בזמננו, מתחילת המאה העשרים, התחלנו לפתח את העניין שהאדם הוא לא אדם בודד, אלא הוא חלק אחד מסך כל האנושות, מכלל האנושות. והפסיכולוגים התחילו לדבר על האדם כתוצאה מהסביבה ומזה בעצם התחילה להתפתח הפסיכולוגיה. מפני שאם אנחנו מסתכלים על האדם באופן פרטי, אז הוא לא רחוק מבהמה.

גם אצל חיות יש אותם האלמנטים של קבוצה, וקהל, והשפעת הסביבה, אבל לא עד כדי כך כמו על האדם, כי על האדם זה פועל ממש עד כדי כך, שאנחנו מחליפים את מקורות התענוגים שלנו, את המטרות שלנו, וכל ההגדרות, הערכים, שלנו משתנים בהתאם לזה. ולכן חשוב לנו מאוד לא לראות את האדם כמשהו בודד, אלא את כל המחקר שלנו אנחנו חייבים לקבל יחד עם הסביבה. והשפעת הסביבה על האדם, והשפעת האדם על הסביבה, אלה בעצם התשתיות של כל הבעיות.

בעניין "האושר", מי קובע מהו האושר? מי קובע איזה חיסרון אני צריך להכין כדי להיות מאושר, כדי להרגיש מילוי? האם המילויים שאני מקבל מהסביבה או יותר נכון, החסרונות שאני מקבל מהסביבה, הם החסרונות הנכונים, כדי שאני לא אתגלגל כל פעם מחיסרון אחד לחיסרון שני וכך זה יהיה ללא סוף?

אורן: "חסרונות" אתה מתכוון שאיפות, רצונות, מהמילה חוסר, משהו שחסר?

כן. בסך הכל אני קורא לזה "חיסרון". אני צריך את החסרונות. דיברנו על זה שמהם אני חי, מהשאיפה, מהאקשן הזה, מלהשיג משהו, מלהשתוקק אחרי האהבה, ו"אהבה" זה בעצם שֵם כללי, זה לאו דווקא בין המינים, אלא זו תשוקה לדבר שאני מרגיש ממנו תענוג.

טל: אם אני נמצאת בקבוצה של אנשים שמה שמעניין אותם נניח, זה לקנות בגדים, אז הם יכולים להדביק אותי בתשוקה הזאת?  

ודאי, ברור לנו שזה כך. כל העניין של האופנה, והפרסום, והתעשייה השלמה שיש סביב זה, זה הכל כדי שאנחנו נידבק באותם מעצבי האופנה או קוסמטיקה, וכן הלאה, זה הכל בא מפרסום עצום. זו השקעה עצומה. אנחנו רואים את זה בתעשייה של היום. אם לפני מאה, מאתיים שנה היינו מייצרים משהו, לא היינו צריכים לפרסם אותו. היום, בכל דבר שאני קונה, יש לפחות 50% אם לא 70%, השקעה פרסומית.

נניח שאני קונה כוס ב-10$, אז 7$ מתוך ה-10 זה פרסום. כל היתר זה לייצר אותו, לעצב אותו, לבנות את החנות, להביא אותו, לשים אותו בחנות, וכן הלאה. עד 70% ממה שנמצא בכל מוצר ומוצר, זה הפרסום. זאת אומרת אנחנו רואים עד כמה שאנחנו תלויים בחברה, תלויים בסביבה, ורק בזכות זה אנחנו בעצם חיים.

אפשר להגיד שאני כל הזמן זקוק לקבל חסרונות חדשים מהסביבה. כמה שהסביבה יכולה לפתח בי חסרונות החדשים, כך הסביבה יותר מועילה לי להרגשת החיות, להרגשת החיים. ולפי זה אני מרגיש שחסר לי זה וזה, ואז אני הולך לעבוד, וללמוד, ולהשיג, ולפרנס, ולהכניס, בקיצור יותר ויותר. עד גבול מסוים.

עכשיו אנחנו נמצאים כבר במצב שכל התקופה הזאת מסתיימת, אבל היא הייתה מאוד מאוד חשובה לנו. התקופה הזאת הייתה משנות ה-50 של המאה העשרים ועד ימינו, עד תחילת המשבר ב-2008, למרות שזה התחיל עוד לפני כן, אבל התחיל להיות מורגש ב-2008, אז התחלנו להכיר בכך שזה המשבר. לפני כן אנשים לא רצו להכיר בזה אבל התחלנו להכיר.

אז כל התקופה הזאת של בערך חמישים שנה, אנחנו נמצאים במצב שכל הזמן אנחנו לומדים מהחברה אחרי מה כדאי לנו לרוץ. והיום אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר מבינים מה שקורה. ורואים את זה לפי האנשים. פעם הייתי מסתכל על הקהל ברחובות, גם כאן וגם בחו"ל, הייתי רואה שאנשים לובשים בגדים מיוחדים, והם אפילו משוויצים אחד כלפי השני, "מה יש לי, איזה שעון, איזה עט, איזו עניבה, איזו חליפה, אילו נעליים, משהו, ומאיפה קניתי".

היום כולם הולכים בנעלי ספורט ולא חשוב באילו סמרטוטים. וגם האופנה הולכת אחרי זה, אז יש סמרטוטים מיוחדים, נעלי ספורט מיוחדים, אבל היום אנחנו לא יכולים להגיד על האדם האם הוא עשיר או עני, האם יש לו טעם מיוחד במשהו או לא, מפותח או לא מפותח. קודם זה היה ביטוי חיצוני, היום זה עבר לביטוי יותר פנימי. אנחנו לא יכולים לקרוא את האדם מבפנים, לא יכולים להגיד. האדם יכול להיות מאוד מפותח, ומאוד מיוחד, והצורה החיצונית שלו היא מאוד זרוקה ופשוטה.

זאת אומרת, אנחנו כבר מגיעים לפי כל הביטויים חיצוניים, למצב שאנחנו מפסיקים להתפעל ממה שהחברה יכולה לעשות. והאינטרנט גומר בזה את כל העבודה בצורה מוצלחת ביותר, שאנחנו כבר מתחילים להתייאש ממנו וממה שהוא מפרסם לנו, ובמה שרוצה למלא אותנו.

גם את זה אנחנו תוך זמן קצר כבר נסיים, ואז אנחנו נהיה במצב גרוע, שנצטרך לבדוק בדיוק איך נחיה הלאה, ממה נקבל טעמים, כי אנחנו לא חיים מהמילוי הרגיל. באיזו צורת התקשרות אנחנו נמצאים היום? יש לנו אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כל הדברים שהיינו נהנים מהם פעם? הם הפכו למין סלט בין כל המטרות, היום אנחנו כבר לא יכולים ליהנות מהם כמו פעם.

אורן: דיברנו קודם, על כך שאנחנו משפיעים מצבי רוח אחד לשני. טל אמרה, אני למשל קמה בבוקר עם מצב רוח טוב, באה למקום שיש בו אנשים עם מצב רוח לא טוב, והמצב רוח שלהם מוקרן אלי. ואז אמרת שנכון, באמת בשנים האחרונות מתחילה להתפתח תפיסה כזאת שהיא הרבה יותר מדויקת, שלא צריך להסתכל על כל אדם כפרט בפני עצמו שמבודד מאחרים, אלא האדם והאנשים הסובבים אותו, משפיעים על מצבו הרגשי, מצבי הרוח שלו, המחשבות שלו, השאיפות שלו, הרצונות שלו.

איך זה עובד? איך זה יכול להיות שאם יש לי מצב רוח טוב, ואני בא נניח לכאן, להיות איתכם, אתם שניים נוספים ולכם יש מצב רוח חס ושלום לא טוב, איך מצב הרוח שלכם עובר אלי? איפה הוא עובר, איך הוא עובר, לָמה הוא עובר?

אנחנו רואים את זה גם בדרגת חי. אם פרה אחת הולכת לכיוון מסוים, כל היתר הולכות, נמשכות אחריה. אם אדם שהוא בולט בסביבה, הולך לאיזה כיוון, לוקח איזה רעיון, אז נמשכים אחריו. זאת אומרת, זה נמצא בטבע שאנחנו נמשכים או אחרי איש מיוחד, או אחרי חברה שהיא כבר מסודרת, מיוצבת באיזה כיוון, באילו ערכים, ואז אנשים אחרים שבאים ונכללים בה, נמצאים באיזו צורה במגע עם הסביבה הזאת, אז גם הם נמשכים אחריה וגם מקבלים אותם החסרונות ואותן המטרות וכך זה נמשך אצלם.

בין שאנחנו רוצים, לבין שלא רוצים, אנחנו בנויים כך, אפילו בדרגת החי שבנו, על אחת כמה וכמה בדרגת האדם שבנו. ובמיוחד זה התגלה במשך המאה העשרים וממשיך עכשיו, ואנחנו מרגישים את כל האנושות המתחברת. אולי זה קורה בצורה לא כל כך טובה על ידי מלחמות עולם, או על ידי כל מיני אי סדרים שיש לנו במסחר הבינלאומי, ובתעשייה הבינלאומית, שבזה יש לנו הרבה סכסוכים, הרבה בעיות. זה משבר כללי שבו פעם מייצרים את זה, ופעם מייצרים את זה. חשבנו שעל ידי זה אנחנו נצליח לעשות מכל העולם מפעל אחד, כל העולם יהיה בתרבות אחת, בחינוך אחד, במשהו אחד. אנחנו בנינו את האו"ם, יונסקו, את אירופה המאוחדת, ועוד דברים שונים, כי  רצינו להשיג כמה שיותר אושר על ידי ההתקשרות בינינו. הרגשנו שעל ידי זה אפשר להשיג משהו, שיהיה הכל לטובת האדם, לטובתנו כולנו. בצורה מסחרית זה תאם למנגנון התעשייתי, הכספי, והמסחרי.

ופתאום הגענו למצב שקורה דווקא ההיפך, שכל התהליך הזה שאנחנו נכנסנו אליו, דווקא מביא אותנו לריקנות יותר גדולה. אני מגלה בזה שהעולם כולו מקושר, ואני מרגיש את עצמי בחברה גדולה. לא בחברה קטנה אלא אני נכנס לאיזו חברה קטנה שיש לה מטרה, והמטרה הזאת הופכת להיות המטרה שלי, ואז גם אני הופך להיות איזה רוכב אופניים שהולך לדוג דגים, הולך לשחק באיזה ספורט או משהו, ואני נכלל בחברה גדולה אנושית.

אני זוכר שפעם החדשות היו על מה שקרה לנו כאן במדינה, בעיר. היום יש חדשות על מה שקורה בכל העולם, ובאמת קורים דברים יום יום, ובהתאם לזה יש תופעות גדולות.

אורן: אז אתה אומר שכל העולם מקושר?    

מתגלֵה עכשיו, שכל העולם הוא חברה אחת, ואני מתפעל מכל העולם בהתאם לעד כמה שהוא מגוּון, וזה משפיע עלי. עכשיו השאלה היא, האם זה משפיע עלי מפני שאני שומע ורואה, או שאני לא שומע, ולא רואה, כי בכל זאת אני נמצא ברשת הזאת. וכשמתעוררים בי היום מחשבות ורצונות שונים, הם מתעוררים מסך כל כללות העולם שאני רק פריט אחד ממנו.

אבל ביני לביני, גם כך וגם כך, אני תלוי בכל העולם. זאת אומרת, מתגלה רשת קשר בינינו, מתגלה קומוניקציה כל כך חזקה וגדולה בינינו, שאנחנו כולנו נמצאים בצלחת אחת, בתלות ההדדית, אנחנו לא יכולים למחוק ולהתנתק זה מזה.

בזמן אחרון זה נכנס מאוד חזק למערכת הבנקאית, הפיננסית, הבינלאומית, במסחר הבינלאומי, בפוליטיקה, בכל דבר. היום להצליח במשהו, אני צריך לדעת את כל המערכת הזאת, להרגיש את כל המערכת הזאת, להבין אותה ולראות עד כמה שאני יכול לנצל אותה, או ההיפך, להשפיע עליה.

זאת אומרת, היום אני צריך לקחת בחשבון את הקשר בין כולם. פעם הייתי סגור בכפר, בעיר, במדינה, הייתי תלוי בהם. פעם הייתי בכלל בחמולה, במשפחה שלי. היו לי דודה, סבתא, אחים, אחיות, משפחה גדולה, אולי חמישים, מאה, אולי כמה מאות אנשים, אפילו אלפים, וכולם קרובים. ואני תלוי בהם, וכל היתר לא היה אכפת לי, כי הייתי ביניהם. היום זה לא עוזר. מצד אחד המשפחה מתפרקת, ומצד שני, אני תלוי יותר ויותר בדברים חיצוניים.

זאת אומרת, אני כאילו לא רוצה, אבל מאין ברירה בתהליך ההתפתחותי שלי, אני יותר קשור לחיצוניות מאשר לפנימיות, למבנה הפנימי. אני יותר קשור למבנה החיצוני. משפיע עלי כל מה שקורה במדינה ובעולם, יותר ממה שמשפיעה עליי המשפחה. לכן אני עוזב את המשפחה, קודם היה שם כל הריכוז, ועכשיו לא, התלות נעשתה בכל העולם.

טל: האם יש לי בכלל רגשות שהם שלי, ורק שלי?

 זאת שאלה יפה, ודאי שלא. מלכתחילה כשהאדם נולד יש לו מין הכנות, אפשר להגיד שיש לו הצטיינות פחות או יותר בדברים בסיסיים ואת כל היתר הוא מפתח על ידי הסביבה. אם אנחנו נעזוב ילד ביער, הוא יגדל כחיה, אבל אם נכניס אותו לחברה כזו או אחרת, הוא יגדל בהתאם אליה. הוא יפתח נתונים שנמצאים בכל אחד ואחד וידכא נתונים אחרים וכך ייצא אדם שגדל בהתאם לסביבה. לכן אנחנו רואים שהאדם הוא התוצאה של הסביבה, מעצמו אין לו רגשות, ערכים וגם לא קנה מידה, אלא הוא קנה אותם בזמן ההתבגרות שלו.

טל: אומרים שיש לכל אחד מרחב רגשי, מרחב שהולך איתו וסביבו כשהוא הולך לכל מיני מקומות, ואם אנשים נכנסים למרחב שלו, הם משפיעים עליו. האם יש לי אפשרות לשמור על עצמי מכל מיני השפעות?

 כן. אבל גם זה תלוי בהכנה הקודמת של האדם, וכמה הוא נמצא קרוב או רחוק מהסביבה בצורה רגשית. אם מלכתחילה אני גם מתעניין באותם הדברים, זה משפיע עלי מאוד. ואם אני מלכתחילה מכוון את עצמי להיות מושפע מהם, אז אני מושפע יותר. אבל יכול להיות שאני אעשה הכנה בצורה כזאת שאני לא אהיה מושפע מהם בשום צורה, ואז אני כמעט ולא אהיה מושפע.

אורן: יש מחקרים שמראים שאם אתה נמצא בסביבה של אנשים מאושרים, יש סיכוי יותר גבוה שתהיה מאושר, ואם אתה נמצא בסביבה של אנשים לא מאושרים, יש סיכוי יותר גבוה שתהיה לא מאושר. למה זה כך?

  האדם חי באווירה הקיימת במקום שבו הוא נמצא. דיברתי עם אנשים שהיו במחנה ריכוז, במחנות עבודה, או כאלה שהיו במעצר אי שם בסיביר. כשדיברתי איתם שאלתי אותם על כוח החיות שלהם, במה הם מילאו את עצמם, והם סיפרו לי שהיו להם חיים, שהם חיו, נהנו, שהם הרגישו את הדברים בצורה עוד יותר חדה, בצורה ציורית, בצבעים חדים, ואפילו בהרגשה יותר חזקה ובולטת. הם היו מלאים בכוחות יותר מאשר עכשיו כשיש להם כל טוב בחיים.

כי אז היה להם חוסר בהרבה דברים, כל רגע היה על סף חיים או מוות, היו להם איומים גדולים, והם  נהנו מכך שהם ברחו, התרחקו, ונאבקו בהם. הכל היה מורגש יותר חד, וגם החוסר וגם המילוי בהתאם לזה. והיום יש להם הכל, אבל הכל מורגש תפל.

הם סיפרו על החיים שלהם באותן שנים בצורה מאוד מכובדת. הם עברו שנים רבות במחנות עבודה בסיביר, בתנאים של קור וחוסר כל, ובכל זאת כשהם חזרו משם, אמנם שהחיים שם היו קשים, עכשיו אין לחיים את אותו הצבע, אין את אותו המילוי. אין את אותה החדות בהרגשת החוסר והמילוי.

אורן: יש מושג מוכר שקראת לו "אווירה", אמרת שאדם מושפע מאווירה שסביבו. זה כביכול טריוויאלי ומובן מאליו.

 האדם לא מושפע, אלא הוא נבנה, מושפע זו מילה קצת חלשה. האדם נבנה על ידי הסביבה, הוא מעוצב על ידי הסביבה כחומר גלם. כמו כשאתה מפסל מפלסטלינה או חמר, מה ייצא לך? או כלב או חתול או אדם. האדם הזה יהיה או עם כינור, עם פסנתר, עם ספר ביד או שתהיה לו סכין או אקדח. אחד יהיה שקרן או ישר, וההוא יהיה טוב לאחרים או רע לאחרים. אתה בונה את הכל מחתיכת החמר הזאת, מהפלסטלינה הזאת. על ידי מה אתה בונה אותה? על ידי הסביבה, אך ורק על ידי הסביבה.

אורן: ומה בנוגע למצב הרוח? נניח שאנחנו השלושה מייצגים חברה מוקטנת.  לי יש עכשיו מצב רוח טוב, לך יש מצב רוח לא טוב ולה יש מצב רוח לא טוב. האם המצב רוח הלא טוב שלכם ייכנס אלי?

זה תלוי עד כמה שאתה יותר חזק מאתנו.

אורן: זאת אומרת שיש פה עניין מי יותר חזק.

 כמו פסיכולוגית שנותנת טיפול לבני אדם, כשהם באים אליה היא מציגה את עצמה כחזקה, בטוחה, מבינה, מרגישה, שולטת על האדם. אמנם  יכול להיות שבפנים היא בכלל לא כזאת, אבל עד כמה שהיא מציגה את עצמה לאדם ובכמה שהיא שולטת בו, בכך היא שולטת על הרגשות שלו ואיך לעצב אותו. היא מעצבת אותו כך שהוא יקבל דבר מסוים כדבר הטוב, ומה הוא יקבל כדבר הרע. זה נקרא "לעצב אותו".

ואז כשהאדם יוצא ממנה הוא מסתכל בראייה אחרת על החיים, על פי העיצוב החדש שהוא קיבל שאלה דברים טובים ואלה דברים רעים. היא רוצה לעצב אותו כך שהוא ייהנה מהחיים עם מה שיש לו כי היא לא יכולה לשנות לו את החיים. היא רק יכולה לשנות את הראייה שלו, את הערכים שלו, וזה מה שהיא עושה. זאת אומרת, היא עושה בעצם עבודת שקר.

אורן: זה נכון לגבי אנשי מקצוע, אבל אני לא מדבר על אנשי מקצוע, אני מדבר בכללי.

זה אותו הדבר.

אורן: נניח שאנחנו עובדים באותו מקום עבודה. אם הבנתי אותך נכון, בעצם יש בינינו מלחמה מתמדת, מי מאתנו יותר חזק ומשפיע את מצב רוחו לאחרים.

 תמיד. וכך זה כל הזמן. כל אחד רוצה כל הזמן להשפיע על השני את השליטה שלו. על ידי קנאה, תאווה, כבוד, הוא רוצה לשלוט על האחרים.

אורן: זה ברור שכל אחד רוצה לשלוט, את זה ידעתי גם קודם.

 אבל רוצה לשלוט גם בדעה שלו, גם בהסתכלות שלו על החיים. אני רוצה שאתה תסכים איתי, ואם אני אשתנה, שאתה תשתנה בהתאם אלי. אני רוצה להיות האדם היחידי בעולם ושכל האחרים יהיו כחיות הבית שלי.

אורן: ומה זה אומר לגבי מצב הרוח שלך ושלהם?

שהם ישתנו בהתאם אלי.

אורן: אם אתה בדיכאון, אתה רוצה שכל האנשים סביבך יהיו בדיכאון?

 כן. אני לא רוצה ולא יכול לראות אותם מאושרים ושמחים. כי זה מרגיז אותי, אני מוכן להרוג אותם.

אורן: אם אתה בדיכאון ואני עובד אתך באותו מקום עבודה, ואתה בא אלי בבוקר, ואפילו מבלי שאתה מודע לזה, אתה נלחם בי כדי להחדיר בי את הדיכאון שלך?

 בטח. וכך נוהג כל אחד.

אורן: הצורה אינטואיטיבית?

 בצורה שאפילו כשאני רואה אנשים ברחוב, זה כבר משפיע עלי. גם אנשים רגילים בלי שום דבר מיוחד, הפנימיות שלהם משפיעה עלי, ולא מפני שאני רואה אותם פיזית. כי אפילו אם אני נמצא במקום סגור ואני לא רואה שום דבר, אנחנו עדיין קשורים בינינו ברשת מיוחדת. כולנו קשורים זה בזה.

אורן: איך הדיכאון שלך עובר אלי, דרך איזו צנרת?

אתה לא רואה את הצינורות האלה, אבל בהם אנחנו קיימים. הרגשות, המחשבות, משוטטות בעולם הן נמצאות באוויר. בינינו יש מיליארדי קשרים, "חוטים" שדרכם כל אחד מוסר לשני מידע, ואין לנו שום מושג על כך. רק היום אנחנו מתחילים לגלות כמה כל אחד מושפע ומשפיע על האחרים.

טל: אנחנו יודעים שזה עובד גם ברמה הפיזיולוגית, שאנחנו משחררים כל מיני הורמונים לאוויר, שיש לנו נוירוני מראה, ואנחנו מחקים התנהגויות.

 כן. כך זה בכל הרמות, וזה מדבר על הרמה החומרית. אבל אנחנו מדברים כאן על צורה יותר נסתרת, יותר רגשית ואפילו יותר פנימית.

טל: האם יש אנשים שיותר רגישים להשפעות ויש כאלה שפחות רגישים?

 כן ודאי, ואפשר גם לפתח את זה. יש אנשים שמרגישים את האדם ממש לפי המתאר שלו, לפי התמונה שלו, הם יכולים לספר על האדם הכל. מאיפה באים להם ההרגשות האלה, האם מפני שהם יודעים את תורת הפנים? לא. מפני שהם מרגישים את האדם, הם מתחילים להתחבר אליו.

אורן: אני אדם רגיל מהישוב ואני רוצה להיות יותר מאושר. אני לא מרגיש אנשים, אני רק רוצה להיות מאושר. ועכשיו הבנתי שיש לי בעיה קשה, כי כל האנשים הלא מאושרים סביבי שולחים "ווירוסים" של חוסר אושר לתוך המערכת שלי, לתוכי. אם אתה קמת הבוקר מדוכא, אתה תעשה גם אותי מדוכא היום.

 לכן אין לך ברירה, אלא לעשות אותם מאושרים.

אורן:  לפני שאתה מסביר לי מה אני עושה עם זה, אני קודם כל רוצה לראות את תמונת הבעיה ולהגדיר אותה היטב. אנחנו מקרינים אחד לשני מצבי רוח, וקודם אמרת שבמלחמה הזאת, כמו בכל מלחמה, מי שיותר חזק מנצח.

 "מנצח" זה מושג יחסי.

אורן: נניח שלך יש מצב רוח רע ולי יש מצב רוח טוב. מי יעביר למי את מצב רוחו?

אני משפיע עליך, ואני אקלקל אותך כך שיהיה לך מצב רוח רע.

אורן: למה שהאושר שלי לא יעבור אליך?

 נניח שאני יותר חזק, אבל השאלה היא האם אני מרוויח על ידי זה. זה שעשיתי גם אותך מדוכא, אז אתה לא מרגיז אותי עם הפרצוף המחייך שלך, כי עכשיו גם אתה מדוכא. זאת אומרת, כביכול אין לי טענה אליך, כי אנחנו יותר מבינים זה את זה. אבל בעצם לא עשיתי שום העלאת דרגה לעצמי או העלאת המצב, ובכך אני לא מציל את עצמי מהמצב שבו הייתי.

אורן: האם אתה יכול להציל את עצמך מהדיכאון על ידי כך שאתה נעזר בי?

 יכול להיות שכן. אבל מה שעשיתי קודם כל, זה לנטרל את מקור חוסר הסבלנות, את הרוגז. נטרלתי מישהו שהרגיז אותי בגלל שהיה לו מצב רוח טוב, אבל בזה לא הצלתי את עצמי. לכן אולי הייתי צריך לעשות עבודה הפוכה ולהתרשם ממך. אם אני אתחיל להעריך אותך שאתה גדול, שאתה מיוחד, שאתה מתייחס אלי יפה, זה כדאי לי.

נניח שהילד שלי נמצא במצב רוח טוב, האם אני רוצה לקלקל לו את מצב רוח בגלל שאני נמצא במצב רוח רע? בדרך כלל לא, אמנם שיש מקרים הפוכים, כשאני כועס, רגזן, עצבני וכן הלאה. אבל בגלל שיש לי אליו אהבה, יחס טוב, בעיני הוא גדול, הוא החשוב בעיני. לכן אני נמנע מלקלקל לו את מצב הרוח. ועל ידי זה אני יכול להציל גם את עצמי.

אורן: איך?

 בכך שאני מעלה אותו בעיניי ומתייחס אליו כגדול. הכל תלוי ביחס האדם, ואיך שהוא מייצב את עצמו כלפי הסביבה. הסביבה יכולה להיות אדם אחד ויכולה להיות הרבה אנשים, ועד כמה אני יכול לייצב את עצמי כלפיהם. אם אני פחות מהם והם נמצאים במצב רוח טוב, בדרגה טובה, בדברים שכדאי לי לקנות מהם, אני קונה אותם על ידי זה שהם נעשים גדולים בעיני. זאת אומרת, כאן יש עבודה שלי להכניע את עצמי כלפי הסביבה הטובה.

אורן: קודם אמרת שיש בינינו הקרנה של מצבי רוח. עכשיו אמרת דבר חדש, אמרת שלאדם יש אפשרות לרכוש מצב רוח מהזולת. איך אני עושה את זה ואיך אני רוכש את מצב הרוח של הזולת. נניח, קמתי עם מצב רוח לא טוב ואני בא לעבודה ורואה אותך, כולך שמח וטוב לבב, ואתה אומר שאני יכול על ידי טכנולוגיה מסוימת של אינטראקציה בינינו, אפילו חד צדדית מצידי כלפיך, על ידי היחס שלי אליך, אני יכול לקנות את האושר שלך. אמת?

כן.

אורן: אני רוצה מאוד להבין את הטכנולוגיה הזאת, בוא נעבור עליה שלב שלב. באתי עם מצב רוח רע לעבודה ואני רואה אותך לצערי הרב, כולך חיוכים שמחה וצהלה. לא אכפת לי מה היחסים בינינו כשאני רואה אותך שמח וטוב לבב ואני מדוכא. מה אני עושה?

יש לך שלוש אפשרויות. אפשרות אחת, לא לראות אותי בכלל, להסתובב ולא לראות, לנתק את הקשר כדי לא להתרגז. אפשרות שנייה להשפיל אותי, להכניס אותי למצב שלך. או ההפך, לקבל ממני את מצב הרוח שלי, להשתמש בקשר בינינו כך שאני אשפיע עליך, זו אפשרות שלישית.

אורן: את זה אני רוצה ללמוד לעשות.

איך אתה יכול לקבל ממני את מצב הרוח שלי? על ידי זה שאתה מתחיל לכבד אותי, לחבב אותי, בכך שאנחנו חברים, שאני קשור אליך, שאני יקר לך וחשוב לך. ואז אתה מתחיל לעבוד על זה. אבל חייבת להיות כאן הכנה של שנינו. קודם כל אנחנו חותמים יחד על הסכם, ברית, שאתה ואני משתמשים אחד בשני להשגת אושר, להשגת מצב רוח טוב. ואז אנחנו עוזרים זה לזה.

למה זה נקרא "ברית"? כי פעם התחייבנו שאנחנו משפיעים זה על זה דברים טובים. ואז אני אומר לך, "אורן, אני רואה שאתה במצב רוח לא כל כך טוב, תשתדל ואני אשתדל בעצמי, בוא נתחבק, נשיר משהו, נדבר על משהו יפה וטוב. יש לי סוכרייה טעימה, בוא נתחלק חצי חצי". כי זה בונה את הקשר קצת יותר מאשר אם אני סתם מכבד אותך בסוכרייה. התרגילים שאנחנו נעשה הם מלאכותיים, ודאי, אתה או אני לא זקוקים להם, אלא אנחנו עובדים עכשיו על קשר בינינו, כל אחד מאיתנו מוסר לשני את המצב רוח שלו. אני זקוק למצב הרוח הרע שלך כדי להשפיע לך.

אורן: הרי לך יש מצב רוח טוב, למה אתה רוצה את מצב הרוח הרע שלי?

כי אז אני יכול להשפיע לך, להראות לך שאני רוצה שאתה תהיה במצב רוח טוב. אני יכול להשפיע לך את האהבה שלי, את היחס הטוב שלי, יש לי הזדמנות לעשות את זה.

טל: מה זה נותן לך?

זה נותן לי את האפשרות להיות באושר כפול, בגלל שלא רק אני מאושר, אלא אני עושה מישהו מאושר, אדם שאכפת לי ממנו, ולא מישהו שלא אכפת לי. לכן אני מרגיש תענוג כפול מזה שהרגשתי קודם. איך ולמה אחד מתחלק עם השני ברגשות? אם אני נמצא בהרגשה מאוד טובה ואני מגיע לאיזו חברה ואומרים לי, למה ההרגשה הטובה הזו, אז מיד מורידים אותי, הורסים לי את המצב הזה, ואז אני נמצא במצב גרוע שאי אפשר לתאר. לכן דווקא להיפך, חייבת להיות כאן הכנה ביחסים בינינו, עבודה בפסיכולוגית קבוצתית, ריפוי קבוצתי, אנחנו משתמשים בזה במקומות עבודה ובסדנאות. יש לנו הסכם בתוך קבוצות עבודה, שכל אחד ישפיע זה לזה מצבים טובים.

אנחנו משתמשים במצבים הרעים כדי לבנות חיסרון למצב הטוב ואז אנחנו משתמשים במצבים הטובים שבחברה, כדי להשיג את המצב הטוב. כך שאנחנו מרוויחים גם מהחסרונות וגם מהמצבים הרעים והטובים שהחברים הביאו ואז יש לנו קבוצה לתפארת, כי כולנו השגנו דברים שקודם לא היו לאף אחד. לאנשים במצב רוח רע, ודאי, ואפילו אלה שהיה להם מצב רוח טוב, יש להם עכשיו מצב רוח טוב פי כמה וכמה יותר. כולם מגיעים לעמק השווה, ושוכחים בכלל מה היה. אלא שצריכים להיות מודעים לעתיד, כלומר את מה שהשגנו, השגנו דווקא בזכות זה שאנחנו מקושרים בינינו ויודעים איך להשתמש במצב רוחו של כל אחד ואחד. שאין דבר רע במציאות, גם מצב רוחו של החבר לעבודה, אלא הרע הוא רק בזה שלא יודעים להשתמש במצב הזה.

טל: נראה שאכן לא יודעים להשתמש בזה. בתוך קבוצות כאלה האנשים פוחדים לגלות מצבי רוח רעים, הם פוחדים שזה יצא משליטה.

כשאנשים יוצאים משליטה והקבוצה לא מוכנה, היא יכולה להימשך על ידי הרע. לכן צריכה להיות כאן הדרכה ולא שהם יעשו זאת לבד. צריך להיות מישהו שהוא למעלה מהם, האנשים בקבוצה כשווים ועוד מישהו כמדריך שיארגן את הקשר הנכון ביניהם.

אורן: נתת לנו דוגמה עם סוכריה, אמרת שאם לחבר יש מצב רוח רע, אז אני יכול לבוא אליו ולהתחלק עימו בסוכריה.

משום שצריכים להתחיל במשהו, אבל אם החברה כבר מבינה יותר ועברה איזו סדנה, איזה לימוד, איך להעלות את עצמה לדרגת אושר יחסי, אז זה כבר פועל בצורה מכוונת.

אורן: יש אנשים שלפי המבנה הפנימי שלהם הם אנשים אופטימיים, ויש אנשים פסימיים. אני מאוד מקנא באנשים אופטימיים, הם כל הזמן מחייכים ומאושרים למרות כל הצרות בעולם. אבל עכשיו אני מבין שאפשר לקנות את מצב הרוח שלהם וזה מאוד מסקרן אותי. אני רוצה לקנות את האושר שלהם, האם אני צריך להשתמש בדוגמה שנתת עם הסוכריה בכל פעם שאני אראה אדם מאושר?  

הסוכרייה היתה רק משל.

אורן: אמרת שיש מלחמה בין הרגשות, ומי שחזק יותר מצב רוחו מוקרן לשני. נניח שאני מגיע לעבודה במצב רוח רע ואני רואה את החבר במצב רוח טוב, אני רוצה לקנות את מצב רוחו, כי אמרת שבין כך ובין כך אנחנו מקרינים אחד על השני. לכן אני רוצה להשתמש בצורה מודעת בתהליך שקורה בצורה בלתי מודעת, כך שאם אראה מישהו מאושר יותר ממני, אז אדע איך להתחבר אל הרגש הפנימי שבו ולקנות אותו שיהיה שלי. האם אני יכול לעשות זאת?

זה קשה, אבל יהיה קל יותר אם זה נעשה את זה בתרגיל שנקרא אצלנו "סדנה".

אורן: נניח שטל ואני יושבים עכשיו בסדנה, מה בתרגיל?

רצוי שיהיו יותר משני אנשים בסדנה, אבל נדון בה על כל מיני דברים טובים בחיים, ולא על הרעים. עד כמה האדם מושפע מהסביבה, עד כמה אנחנו בעצמנו מודדים את החיים שלנו, לפי דברים יחסיים. שכל הרע או הטוב נמדד אחד כלפי השני. לפעמים מה שנראה לי רע, נראה אחר כך כטוב ומה שהיה טוב, לאחר בדיקה נראה לא כל כך טוב ואפילו רע. נדבר על כך שכל הדברים האלה הם יחסיים, שהאדם מושפע מהסביבה והכל תלוי עד כמה שהוא מרכין את ראשו כלפי הסביבה.

אורן: מה זה מרכין את ראשו?

יכול לקבל את המרות שלהם.

אורן: האם אני צריך לקבל את מרות הצוות?

כן, את מצב הרוח של הצוות.

אורן: מה זה לקבל מרות?

לקבל את מצב רוח שלהם, את היחס שלהם לחיים, את הרגשת הביטחון והערכים שלהם לחיים. כדאי לך לעשות זאת מפני שבכך אתה לא משנה כלום פרט למצב הרוח שלך, ואתה רוצה לצאת ממצב הרוח שלך, לכן נותנים לך עכשיו הדרכה איך לעשות זאת.

טל: אם אני מזלזלת בהם, האם אני לא יכולה לקבל מהם, להיות מושפעת מהם?

ודאי שלא. אנחנו צריכים לדבר על כמה האדם בכל זאת מושפע מסביבה. ככל שהוא מזלזל, ואפילו אם הוא הכי גדול בינינו, בדברים כמו עבודה, או השכלה, אין ברירה, הוא יהיה מושפע מאיתנו. ומכיוון שהוא מושפע מאיתנו, אז איך הוא יוכל להבין שאנחנו משפיעים עליו, ואם יתנגד לנו, אז הוא לא יצא מהמצב, וההפסד כולו שלו.

איך בכל זאת, על ידי החיבור בינינו, משכנעים אותו, שכדאי לו לצאת מהמצב הזה, שכדאי לו להיות נכנע לסביבה? על ידי דוגמאות שנותנים לו, כי אנחנו חיים מדוגמאות. כשאני רואה איך מתנהגים האחרים, בין אם אני רוצה או לא, זה משפיע עלי.

נניח שאדם נמצא במצב רוח כזה שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר עם עצמו, אז נתחיל לחייך בינינו, להשפיע אחד לשני, נדבר על גדלות הסביבה, על גדלות המטרה שלנו בעבודה, במפעל או במשרד. נדבר על איך משפיעים מצב רוח אחד לשני, איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, ונדבר על דברים דומים שקרו בעבר. אנחנו צריכים לשטוף אותו ברגשות ככל האפשר, אפילו אם הוא לא מסוגל לשמוע, כי נניח שיש לו בעיה, הוא הגיע מבית הרוס, המשפחה לא קיימת, הכל שבור, והוא אומר, אני לא יודע מה אעשה, לאן אחזור וכן הלאה. זה מצב שיכול לקרות לכל אחד ואחד.

ראשית צריכים להראות לו שדברים כאלה קורים. ברור שאנחנו צריכים לדעת קצת על מה שקורה, מה סוג הבעיה שלו, ואז להגיד לו שדברים כאלה קרו גם אצל אחרים, ולפי הסטטיסטיקה העולמית, והסטטיסטיקה בקבוצה שלנו, זה לא נורא, וכל החיים האלה הם לא נוראיים, ועל אחת כמה וכמה הבעיה הזאת וכן הלאה. צריך להקטין אותה ולתת לה קנה מידה בהתאם, כדי שמה שמטריד אותו עכשיו לא יראה לו כדבר כל כך גדול רק מפני שזה עומד לפניו. כמו במקרה שיש לי איזו הפרעה בעין ואני לא יכול לראות כלום. אם ההפרעה נמצאת מילימטר מהעין, זו כבר לא בעיה משמעותית. ואם היא נמצאת מטר מהעין, אז זו בכלל לא בעיה, ואני אפילו לא רואה את ההפרעה הקטנה שהייתה לי. זאת אומרת, הכל תלוי בקנה המידה, עד כמה זה קרוב אלי או רחוק ממני. צריך לומר לו על מה אתה מדבר בכלל, בגלל זה נגמרים החיים? לא, ואפילו אם נגמרים, אז מה? הכל נגמר. אלא שאתה לא חשבת על זה בינתיים, ועכשיו כשאתה חושב, אתה מסתכל בצורה בוגרת יותר. החברה מסוגלת לעשות את זה, צרת רבים חצי נחמה.

אין דבר שאדם לא מסוגל לקבל מהסביבה עד הרגע שהוא הולך למות, ואפילו ברגע הפטירה, אם נמצאת לידו סביבה נכונה, היא יכולה לעשות לו מצב רוח כזה שהוא יפטר מהחיים בהתרוממות רוח. האדם מושפע מהסביבה בצורה טבעית, הקשר שלו עם הסביבה הוא כזה שבין אם הוא רוצה או לא רוצה, הם יכולים להמית ולהחיות אותו, עד כדי כך. אפילו ברגע שהוא הולך למות, הוא יהיה מושפע מהם לגמרי, כמו הגיבורים למיניהם שהולכים לעשות דברים לפני כולם, וזו בכלל לא בעיה בשבילם, הם מרגישים מלאי כוחות מכך. לכן הכל תלוי איך נארגן את הסביבה.

אורן: אתה אומר שהסביבה יכולה להקרין לכל אחד, אפילו לאדם לפני מותו, מצב רוח טוב, כלומר לפי תפיסת העולם שלך אין אדם שנולד עם מזל רע שלא יהיה מאושר אף פעם, ואפשר לעשות כל אדם מאושר.

כן. אלא שהכל תלוי בקשר עם הסביבה, כמה הסביבה חזקה, וכמה חיות גבוהה יש בה.

טל: יש מחקרים שמדברים על איך האושר מתפשט ברשתות, ואומרים שככל שיש לך יותר חברים, אתה מאושר יותר וחשוב מאוד כמה החברים שלך מאושרים, ועוד הראו שהאושר עובר  בקלות רבה בין המינים, כלומר בין נשים או בין גברים.

נכון.

טל: האם זה בגלל שאנחנו מקבלים יותר רושם מאנשים שדומים לנו?

כן, זה נכון. יש לנו בעיה, אנחנו לא כל כך רוצים לעשות את זה במקומות שבהם אנחנו פועלים כמו במקומות עבודה, אבל בעצם רצוי לפעול עם בני אותו מין.

אורן: למה אדם מתרשם יותר מבן מינו?

אתה לא יכול להתרשם מאישה, כי לפי היחס בין המינים היא מתרשמת ממך אך ורק בתנאי שאתה יותר גדול ממנה ולא שווה לה. אישה לא יכולה לקבל גבר כשווה לה, עם כל הטכנולוגיה החדשה ביחס בין המינים. ענין המין לא עובד כאן. זה כמו במשפחה, אישה לא יכולה לחיות עם גבר אם היא לא מרגישה שהוא יותר גבוה ממנה והכוונה לא למצב פיזי, אלא לפי הערכים שלה, הוא חייב להיות שווה יותר ממנה. רק בצורה כזאת היא יכולה להעריך אותו, ולפי כמה שהיא מעריכה אותו, היא יכולה לסבול אותו, לאהוב אותו ולהיות תלויה בו, אחרת לא.

אצל הגבר זה הפוך. אם גבר הוא לא כזה והיא לוקחת את תפקיד הגבר, ואז זו בעיה גדולה במשפחה, לפעמים זה איכשהו עובד, אבל בדרך כלל לא.

אורן: בוא נעזוב את התא המשפחתי.

לא, כי הדוגמה של תא המשפחתי מראה גם איך אנחנו צריכים להתנהג.

אורן: טל אמרה שההשפעה הרגשית של האושר עוברת טוב יותר בין המינים.

זה ברור.

אורן: כלומר, אם אני גבר ואני רוצה להיות מאושר, אז חשוב שיהיו סביבי יותר גברים מאושרים מאשר נשים מאושרות.

האם אתה לא מרגיש שאתה לא יכול להתפעל מהן? כי יש להן סוג התפעלות אחר לגמרי, ערכים פנימיים, הסתכלות, תפיסה ומחשבה אחרים.

אורן: האם זה נכון גם הפוך, כי לפי המחקר אישה תהיה מאושרת יותר אם יהיו סביבה יותר נשים מאושרות מאשר גברים מאושרים.

כן ולא, זה תלוי באילו רמות מדברים, ברמות של אוכל, מין, משפחה, כן.

אורן: ברמת האושר, כי מדברים על מצבי רוח.

זה תלוי מה מקור האושר, מקור המילוי. אל תקרא לזה אושר, כי זה מבלבל, אלא מה מקור המילוי? אם מקור המילוי שלה כאישה, בדרגות של אוכל, מין, משפחה, היא יכולה להיות מושפעת יותר מנשים אחרות, כי לגברים יש טעמים אחרים, יחס אחר, אני לא מדבר כבר על מין, אלא גם כשמדובר על משפחה ועל אוכל, אלה דברים ששייכים מאוד להורמונים, ואז היא יכולה להתפעל, להבין ולהתקשר לנשים אחרות.

אבל בנושאים של כסף, כבוד, מושכלות, זה כבר דבר אחר לגמרי, שם היא תתפעל יותר מגברים, והגברים לא יתפעלו מאישה.

אורן: אם אני מבין את הדברים, יש פה משהו שהוא מאוד טריקי בכל הדיון שלנו על איך אנשים משפיעים אחד על השני ואיך מצבי הרוח עוברים ביניהם, אמרת כמו ברשת, בצינורות פנימיים. אני רוצה שהחיים שלי יהיו טובים יותר שאני אהיה מאושר יותר, והדיון הזה פותח לי את הגבולות.

עד היום חשבתי שיש אני, אורן ויש את החיים שלי, ויש את החיפוש שלי אחרי האושר שהוא החליף צורות וגוונים במשך ארבעים שנות חיי. ועכשיו, פתאום הדיון הזה כאילו פותח את הגבולות של אורן ואומר, רגע אורן, תתחיל לשים לב, זה מאוד מדעי ומאוד פשוט, יש אנשים סביבך, תתחיל לבדוק. אם יש סביבך אנשים יותר מאושרים, קרוב לודאי שמחר או מחרתיים, או בעוד שנה, לא משנה, כעבור זמן מה מצב הרוח הפנימי שלהם יוקרן אליך ואתה תהיה כמוהם. ואם היום יש סביבך אנשים שהם לא מאושרים, אז קרוב לודאי שבעוד זמן מה גם אתה תהיה לא מאושר. אמרתי נכון? עד לאן הולך הגבול הזה, שאני צריך לדאוג? אם יש סביבי אנשים שהם לא מאושרים, עד כמה, עד איזה מרחק זה צריך להטריד אותי ביחס לאושר שלי מחר, או בעוד זמן מה?

עד לגבול בו אתה מרגיש סביבך את גודל החברה שמשפיעה עליך. האדם המפותח, הגדול, הפתוח לעולם, הוא מרגיש שהוא תלוי בכל העולם וכל העולם תלוי בו, ובאמת אנחנו קשורים כך כולנו זה לזה.

אורן: זאת אומרת, זה לפי גודל ההכרה שלי, אין לי פה איזה גבול מוחלט.  

לא. ותמיד הגבול הזה יתרחב.

אורן: יתרחב, ככל שאני אתפתח פנימית כאדם בתפיסה שלי. אז מה אני עושה אם אני מזהה שאתם האנשים שנמצאים סביבי ואני רואה שאתם לא מאושרים, מהיום אני צריך להיות מאוד מודאג. עד היום הייתי פחות או יותר, לא כל כך מודאג מזה, אבל מהיום אני צריך להיות מאוד מודאג, כי מצב הרוח שלכם היום, זה מצב הרוח שלי מחר, כן?

כן, בטוח.

אורן: אז מה אני עושה אתכם? נניח שאתם זה אני, האנשים עם מצב הרוח הלא טוב, מה אני עושה אתכם?

תעשה עבודה איתנו.

אורן: איזו עבודה? איך אני יכול לעשות את האנשים סביבי יותר מאושרים, כי אני מפחד שמחר מצב הרוח הירוד שלהם יבוא אלי?

קודם כל אתה צריך להציג את עצמך כאדם יותר חזק מאיתנו.

אורן: איך? מה אני עושה?

חזק, גדול, משפיע, קובע, יודע, כי אז אנחנו יכולים להתפעל ממך.

אורן: אבל אני לא אגיד לכם את זה. האם זה בהבעה?

כן. "הכל ברוך ה', הכל בחיים, הכל בשליטה, הכל יפה וטוב" וכולי, קודם כל את זה. לא בצורה שאתה דוקר אותנו, אלא בצורה שאנחנו מתחילים להעריך אותך ואז גם את מצב הרוח שלך.

אורן: יש לך איזו עצה איך לעשות את זה בלי שזה יהיה "דוקר"? הבנתי את ההתרשמות שאני צריך להעביר לכם בצורה רגשית, אבל לא בדיוק הבנתי באיזו דרך לעשות זאת כדי שזה באמת יקרה ולא יעורר דווקא יותר ריחוק. אני צריך לגרום לכם להעריך אותי, כך שאתם תסתכלו עלי ותגידו "הנה יש לו חיות".

תלוי באיזו חברה. הדבר הכי פשוט, תביא איזה בקבוק יין, שמפניה עם עוגה, תגיד שיש לך יום הולדת. כמה פעמים בשנה, לא חשוב. תסובב אותנו בצורה כזאת שאתה יודע מה אנחנו אוהבים ותביא לנו משהו.

אורן: זה השלב הראשון.

תתחיל להיכנס לקשר איתנו.

אורן: אבל לא סתם קשר, אלה קשר כזה שאתם תסתכלו עלי ותהיה לכם איזו הערכה.

כן.

אורן: ליצור בכם הערכה כלפיי. נניח שיצרתי את ההערכה הזאת, מה עכשיו?

עכשיו, תתחיל לספר לנו מה שלמדת, מאיפה יש לך מצב רוח טוב.

אורן: לדבר על זה?

כן. אז אתה יכול לדבר על מצב הרוח הרע שהיה לך קודם. היה לי מצב רוח רע, שום דבר לא עבד ועוד כל מיני דברים, והיית נניח באיזה מקום, שבו קיבלת שינוי לטובה. ובעצם אתה רואה שהשינוי הזה לטובה הוא לא משפיע רק על מצב הרוח, אלה הוא משפיע גם על התוצאות מהחיים. פתאום אתה מצליח יותר, בכסף, בהשגת הדברים. אתה מתייחס אחרת לאנשים, והם מגיבים אחרת אליך. זאת אומרת, כדאי לי להיות במצב רוח טוב בכל מיני צורות אחרות בחיים שאותן אני רוצה להשיג. עם זה אתה מגיע אלינו, ומשכנע אותנו בצורה כזאת. מפני שהיית באיזה מקום, ושינית את מצב הרוח, אז אתה רוצה לחגוג את זה איתנו, ולספר לנו על זה. יש לך כאילו שמחה, יש לך סיבה לזה.

אורן: השלב הבא.

זהו. שותים את השמפניה שלך, ואוכלים סוכריות, עוגה, ואתה בינתיים מספר לנו. מה עוד להמשיך? אתה מלמד אותם איך לעשות זאת.

אורן: איך?

אתה עושה סדנה.

אורן: מה בסדנה?

על זה נדבר בפעם הבאה.

אורן: בקווים כלליים.

בקווים כלליים, אנחנו מדברים עד כמה שהאדם מושפע מהרע, עד כמה שהוא מושפע מהטוב, עד כמה שהוא מושפע מהסביבה. עד כמה שבכלל אנחנו קשורים זה לזה. גם מצבי הרוח הרעים שלנו  באים מהסביבה. ומצבי הרוח הטובים, גם הם יכולים לבוא מהסביבה. אבל זה תלוי בנו בבחירה שלנו. והבחירה שלנו היא מאיזו סביבה להיות מושפעים, או מסביבה שאני מקבל ממנה מצב רוח רע, או מסביבה שאני מקבל ממנה מצב רוח טוב.

הסביבה יכולה להיות גם המשפחה והילדים, זה יכול להיות בעבודה, יכול להיות שאני נתקע יום שלם בכביש עם מישהו או משהו, וכן הלאה. זאת אומרת, הכל תלוי באיך שאני מושפע מכל מיני חברות. איך אנחנו יכולים עכשיו להגן על עצמנו לעתיד? אני צריך שכל הזמן תהיה לידי סביבה טובה, חזקה, שהיא תשלוט בי ותיתן לי כל הזמן מצב רוח טוב. ואז אני אתייחס לכל הדברים בחיים, עד כמה שיהיו רעים בצורה טובה.

אורן: מה זה לתת מצב רוח טוב?

ביטחון, הרגשת תמיכה, כיוון נכון להסתכלות על החיים. שגם הדברים הרעים, באים כדי שאני אתקן אותם, ואשלוט בהם במצב הטוב שלי. גם שאני אתייחס לאנשים בצורה אחרת, וכשאני רואה אנשים עם מצב רוח רע, בכל מקום בו אני נתקל בהם, אוכל לשנות אותם גם לטובה. אם אנחנו קשורים כולנו זה לזה, אז כדאי לי שכל העולם יהיה במצב טוב. כך אני מתחיל לראות את עצמי כסוכן של מצב רוח טוב.

אורן: לסיום, תן לי טיפ קטן, איך אני יכול לעשות לאדם מצב רוח טוב ברגע?

תחייך, תקרין לו את זה בלי שתדבר בכלל. הכל תלוי עד כמה שאתה נמצא בכוח הטוב, אותו אתה מגלה בעולם בעצמך, שהוא שורה בכל המציאות, ועם הכוח הטוב הזה אתה רוצה להגיע אליו. ואז הוא ירגיש את זה ברשת הקשר הפנימית שבינינו. תנסה. כשאתה הולך לבדוק, ובכלל להיפגש עם מישהו, תעשה הכנה כזאת. תעשה הכנה, שאתה הולך להקרין מצב רוח טוב, יחס טוב, חיבור,אהבה, ואז אתה תראה עד כמה שזה עובד.

אורן: טוב הזמן שלנו נגמר. תודה לך.

אז ממחר אתה לא בא לעבודה עם מצב רוח רע?

אורן: ממחר אני מקרין. קונה מקרן פנימי, ומקרין לכולם. תודה טל, תודה הרב לייטמן. תודה גם לכם שהייתם איתנו. חיים חדשים. כל טוב.

עושר ואושר

אושר פירושו להימצא בתהליך מתחדש, בלתי פוסק, שממנו אני נהנה ולא רוצה שהוא ייגמר

-        הרגשת אושר תלויה בכך שאחוש שני דברים בו זמנית: השתוקקות למשהו וגם מגע איתו

-        הערכים הישנים מאבדים טעם. ליותר ויותר אנשים היום אין חשק לרדוף אחרי כלום

-        בימינו, אפילו מילדים כבר לא נהנים

איזהו עשיר - השמח בחלקו. המאושר בדברים הקטנים שיש לו

-       במצב כזה אדם לא מגביל עצמו, אלא באמת שמח במה שיש לו ביד, והדבר גם לא נעלם

-        לנו לא ברור איך לעשות זאת, כי כל פעם שאנו משיגים אושר ממשהו, הוא מתפוגג

-        כיום כסף הוא קנה מידה לכל דבר, ולכן יש לנו אשליה שעושר יביא לנו אושר

-        "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב" – ילדים בדורנו לא מתפעלים מדברים מהם אנו התפעלנו כשהיינו בגילם

כדי ליהנות ממשהו צריך התחדשות בלתי פוסקת של הרצון לדבר המסוים הזה

-        צעירים היום רוצים לשבת בלי להזיז אצבע. אין להם כוח לכלום. מנוע דומם

-        אין ברירה, בדורנו צריך לחפש מקורות אושר חדשים

-        העולם נעשה אינטגרלי ולכן האושר לא נמצא בתוך האדם, אלא בקשר הנכון בין אנשים

רק אם אני מקושר לאחרים, ביכולתי לחדש כל הזמן את הרצונות ואת התענוגים

יחסים נכונים בינינו, חוץ מזה לא חסר היום כלום

אהבה – התענוג המושלם

אהבה היא תענוג מחיבור עם "משהו" שאנו מאוד רוצים. לדוגמה: אהבת אם, אהבה ראשונה

-        סיפוק מאהבה הוא סיפוק מיוחד כי הוא דורש יחס אוהב ממישהו אליי וממני  אליו

-        באהבה אני כאילו נותן למישהו משהו ונהנה מזה בעצמי. זהו מקור לתענוג שאינו פוסק

-        באהבה כל צד מקבל את הרצונות והסיפוקים של האחר כמו היו שלו

מקור לאושר

-        אהבה היא פתח יציאה מהעולם השומם והאפור של היום לעולם חדש, מלא באושר

-        אני נהנה מזה שהשני נהנה. מפריד את מקור התענוג מעצמי ובונה תשתית לאושר נצחי

-        בעשרות השנים האחרונות מושג המשפחה נהרס והתחלנו לדבר על אהבה

-        היום גם האהבה האגואיסטית קורסת, ועלינו להגדיר מחדש מהי אהבה שמביאה אושר

-        בפלירט יש התחדשות בלתי פוסקת, ולכן הוא מביא תענוג ואושר

ביחסי אהבה אמיתית המטרה שלנו היא לגרום הנאה זה לזה

-        עלינו ללמוד לעומק מה זה לאהוב, ולתרגל, כי הטבע שלנו אגואיסטי. זו הדרך אל האושר

-        איך עושים את זה? כך: כל צד בונה בתוכו דמות של השני, ופועל כדי להיטיב לה ולשרת אותה. "ואהבת לרעך"

-        כל הזמן לחפש איך אני יכול לגרום לשני הנאה. לדאוג שהאהבה תגדל יותר ויותר

-        לדעת ממה הצד השני נהנה, מהו עולמו הפנימי, רצונותיו. לבלוע אותו לתוכי

-        כל אחד צריך להיות ירא וחרד לכך שהשני לא יפסיק להיות צמא אליו, משתוקק אליו

-        בין שניכם צריך להיבנות דבר שלישי, מין כדור מלא יראה ואהבה הדדית. ובתוכו תחיו

אם תהיה לכם אהבה כזו, תרגישו ביניכם אושר נצחי. העולם יתפוגג, והאושר יתעצם

-        יראה ואהבה – חיסרון ומילוי.

-         האושר הגדול ביותר שאליו אפשר להגיע. רק ביחד

אושר וחיוביות (א)

בורחים מסבל, מתגוננים מרע

-        החברה מכתיבה לנו ערכים, מגדירה לנו מהי הצלחה.

-         עבדות של ממש

-        איך אפשר להשתחרר מלחצי החברה, להגדיר לעצמך מהו אושר

-        בעולם יש הכול, אבל הדור הצעיר לא רוצה כלום

-        על גישתו של פרויד מול חשיבה חיובית.

-         אנחנו מתקשים לתאר לעצמנו מהו אדם חופשי

אפשר לתכנת את עצמנו מחדש על ידי בניית סביבה חיובית שתקנה לנו גישה חדשה

-        להרבה אנשים יש קול פנימי שלילי כי החברה היום מאוד מאיימת ולוחצת

-        כאילו כל הזמן מזמזמים לי במוח "אתה חייב את זה, ואת זה, ואת זה". מלחיצים אותי!

-        לכל אחד נתונים מולדים שונים, נטיות שונות

-        מה זה "שמח בחלקו" האם זה אחד שמתספק במועט?

-         הולך קדימה, מתפתח והעתיד הטוב מאיר לו עכשיו. איך עושים את זה?

-        הסביבה יכולה לעזור לאדם לשאוף להתקדם למטרה, תוך כדי שמחה מכל רגע בדרך

-        תקיף עצמך באנשים חיוביים, ותרצה להתחבר אליהם כדי לספוג את גישתם לחיים

-        פסיכולוגים לא יעזרו לאדם לתכנת עצמו פנימית מחדש, רק חברה חדשה וחיובית יכולה לעשות זאת

חוק היסוד בחברה החדשה: אהבה – התקשרות פנימית, לבבית, ללא הגבלות, בין כולם

-        מה עדיף? להסתכל על חצי הכוס הריק או על החצי המלא? עדיף למלא את הכוס

-        על ידי אהבה חצי הכוס הריקה מתמלאת, כי כשמתחברים לאחרים מקבלים כוח חיים נצחי

-        עתידנו תלוי בבניית חברה שתהיה בה אהבה, שכל פרט יעבור מהרגשת "אני" להרגשה של: "אנחנו"

-        כשכל אחד רוצה להיטיב לשני בכל כוחו, זה נקרא חברה שיש בה אהבה

אושר וחיוביות (ב)

אושר אינו תלוי רק במצב החומרי

-         הגורם העיקרי שמשפיע על האושר של אדם הוא היחס של הסביבה

-         האמת שאין בכלל רע. החיים הם הזדמנות נפלאה להפוך את הסבל לאושר

-         הקשרים בין האדם לסביבה קובעים הכול. אם משתתפים בסבלו של אדם, מקלים עליו

כל רע הוא הזדמנות להגיע לטוב יותר גדול, על ידי שיפור רמת הקשר בינינו

-         כאב חברתי הוא כאב קשה ביותר, כי אנו יצורים חברתיים ומודדים עצמנו כלפי אחרים

-         פרידה מאהוב גם היא התקדמות למצב טוב יותר. כנראה שאין אפשרות אחרת להתקדם

אחרי כל שינוי בחיים, כדאי להציב בפנינו מיד מטרה חדשה, טובה יותר, שאליה נשאף

-         אפילו השונאים שלך מקדמים אותך למצב טוב יותר

-         רק סביבה נכונה יכולה להקנות לאדם הרגשה שכל מה שקורה לו הוא לטובה

-         האדם צריך להקיף עצמו בחברה נכונה, ולהשתדל לספוג ממנה גישה חיובית לחיים

-         לא צריך לשפר מצב רוח לאדם במשבר, אלא לסייע לו להתכלל בחברה כדי לספוג הסתכלות נכונה

-         צריך שתהיה בפנינו מטרה גבוהה שמושכת אותנו, ואת מצבנו הנוכחי נמדוד ביחס אליה

-         אם המטרה של האדם היא טובת עצמו בלבד, הוא תמיד יהיה מאוכזב ובלחץ

-         אם מטרתו של האדם היא טובת הכלל, תמיד יוכל לפרש כל דבר כהזדמנות להיטיב לכלל

-         לכן חשוב שאדם יראה עצמו כחלק מהכלל. רק בחברה נכונה נמצא חיוביות ואושר

-         תרופת פלצבו – הרצון של אדם קובע הכול

לחשוב חיובי עם עצמך בלבד זה לא יעבוד. דרושה חברה שתדייק את הגישה שלך

-         קשה לך להשפיע על התת מודע שלך. רק בעזרת חברה תוכל לתכנת עצמך מחדש

-         כל החיים הם שיעור. מה שאנו לא לומדים ממנו, חוזר אלינו שוב ושוב

-         לדוגמה: מישהו כל הזמן מרגיז אותך. תעבוד על עצמך, תראה מה בתוכך דורש תיקון

-         מה בא ללמד אותי פנצ'ר באוטו?  אולי את מידת הסבלנות...

-         פנצ'ר באוטו וכל אירוע אחר מהווה לי מקור לשינוי עצמי, הזדמנות לשינוי יחסי למקריות

-         כל הטבע הוא מנגנון אחד

סיכום: הטבע תמיד מקדם אותנו להיות מאושרים. תלוי בנו אם נהיה מודעים לכך או לא

אושר ומשפחה- משפחה היא יסוד החיים

בזמננו המשפחה נהרסת

-        הדדיות: זה מה שיש בתוך משפחה וזה מה שגורם לנו לאושר

-        רק במשפחה אני מרגיש שיש לי את מי לאהוב, ושאוהבים אותי בלי חשבון, כמו שאני

חינוך מיני לא מספיק. צריך לחנך לאהבה הדדית

-        חיבור הדדי בין אנשים מביא אושר. כשכל אחד נספג מהשני, שמח בשמחתו, כואב את כאבו

-        התאמה לטבע שכולו עגול, כולו אחד

-        כשיש אהבה בין אנשים, אפילו דבר קטן ביותר שאחד נותן לשני גורם לסיפוק אדיר

כיצד צריך להראות ולהיות חיבור במשפחה

-        בני הזוג מגלים ביניהם כוח מיוחד, חום מיוחד. הם שומרים עליו והוא שומר עליהם

-        אושר שאי אפשר להשיגו בשום מקום אחר

-        הילדים ירגישו זאת מייד ויתכללו בזה.

-        מה יעזור לילדים לבנות משפחה בעתיד

אושר כזה יכול להיווצר גם מחוץ למשפחה. העיקר שכל אחד מוותר על האגו שלו

-        כל אחד מעמיד את צרכי הזולת לפני צרכיו עצמו. התענוג מחיבור הוא ברמה אחרת

-        במשפחה אוהבים ילד כמו שהוא

-        ביחסים בינינו יתגלו דחייה פירוד וחיכוך. על פניהם נחזק הקשר

סדנה: להבין איך אנחנו סגורים, אטומים, איך אפשר להסיר את השכבות האלה

-        המטרה היא להפיג את הפחד, את הבידוד, את הריחוק מהזולת

-        סדנה: חיבור מביא לעליית דרגה. אז איך אפשר להפוך להיות רגיש לצרכי האחר?

-        אם מישהו מביא לי כוס מים מתוך אהבה, היא ממלאת אותי סיפוק אדיר

-        אם יש אהבה, היא מכסה על כל ההבדלים בינינו

-        היחס לאדם קובע הכול

-        תרגילי חיבור משפחתיים: להכין אוכל ביחד, לערוך את השולחן יחד, לשיר יחד

-        לעשות יחד פירושו שכל אחד רוצה שממה שהוא עושה עכשיו- ייהנו כולם

מאושר כמו ילד

הטבע נתן לילדים יכולת ליהנות מכל דבר כדי לפתח אותם

-        מתחדשים ולכן מאושרים

-        להישאר ילד זהו המתכון לאושר- למצוא כל הזמן בעולם משהו חדש שמושך אותי

-        עלינו ליצור יחסים חדשים שמהם נספוג התרשמויות חדשות, ואז גם חיינו יהפכו למשחק

-        ההבדל בין משחק לעבודה מייגעת הוא שבמשחק אני נהנה בכל רגע ממה שאני עושה

אפשר להפוך את חיינו למשחק רק בעזרת סביבה חדשה שיש בה הדדיות ויחסים טובים

-        במרכז החיבור אנו מגלים מקור עליון של חום ואושר, וזה נותן לנו תענוג בכל פעולה

-        סדנה לעובדים: בבוקר מתחברים, מרגישים חום, אחר כך שומרים על קשר פנימי

-        כל אחד רוצה לחזק את תחושת הקשר והחום אצל האחרים במשך היום

-        המשחק שלנו הוא להגביר את כוח החיבור בינינו, למרות העיסוקים השונים של כל אחד

בזמן שאתה משרת לקוחות מתוך קשר פנימי לחבריך בארגון, גם הציבור מושפע לטובה

-        הכוונה של כל עובד היא להעביר ללקוח את ההתרשמות מכך שחיבור זה דבר נפלא

-        גם מישהו שעובד עם מחשבים וגם עקרת בית, יכולים לצרף כוונה להגברת החיבור בעולם

-        סדנאות חיבור אינטגרלי לגיל הזהב

-        בגיל העשרה הילד מפסיק ליהנות מכל דבר בחיים. מתחילה כוחניות ותחרות איומה

סדנאות לילדים, משחקים והפעלות של עזרה הדדית, ויתור הדדי – מציאת אושר בחיבור

-        להקנות לילד אמצעי שיביא לו אושר בכל מצב. האמצעי הזה הוא קשר נכון עם הסביבה

-        כיצד הילד יוכל לבנות לעצמו בכל מקום סביבה שבמרכז החיבור שלה מגלים אושר?

-        מתחברים כדי למצוא בינינו מאגר אנרגיה בלתי גבולי, אושר מכל הסוגים והגוונים

-        מהו סוד האושר? כל אחד צריך להשלים את האחרים כמו חלקים בפאזל או בלגו

-        כשהילד חוזר הביתה ממשחקי חיבור עם חבריו, תבקשו שיסביר לכם וישחק גם איתכם. בחזרה כזו אתם יכולים להתקשר לילד ולחבריו. תשאלו מה היה לו קשה, מה היה קל וכולי. המטרה שילמד עוד יותר ממה שעבר, איך על ידי החיבור מגיעים לאושר

-        לדון על תופעות שיש באינטרנט מתוך נקודת המבט של: מביא אותנו לחיבור או לפירוד?

-        זו הכנה לכל מצב עתידי בחייו: איך אני מגיע לחיבור יתר עם אחרים וממתמלא אושר?

סיכום: הכול תלוי בחברה. במרכז החיבור ההדדי טמון האושר, כי שם אנו הופכים לאחד

אושר וביטחון

ביטחון זו הרגשת העתיד, בה אני מתאר לעצמי עתיד חיובי

-        תמיד המשפחה והקרובים נתנו לאדם ביטחון. אחר כך התחלנו לבנות חברה רחבה יותר

-        למרות התפתחותה של מערכת סוציאלית ענפה, בסופו של דבר היום אדם מרגיש חוסר ביטחון

מתעורר צורך גדול לבנות יחסים חדשים בתוך החברה, שיתנו חום, ביטחון, חופש לפרוח

-        כל אחד ירגיש בטוח כמו שהיה ילד ליד אבא ואימא שאהבו אותו ושמרו עליו מכל רע

-        אפשר לבנות היום רשת ביטחון חברתית שתחליף עבורנו את אבא ואימא

-        לא מדובר על חזרה לתקופת הקיבוצים, אלא על בניית קשר חברתי הדדי, חם ואוהב

-        פחד לכשעצמו הוא לא דבר רע, הוא דוחף אותנו קדימה, מביא התפתחות לעבר ביטחון

-        טיפולים פסיכולוגיים וכל מיני אימונים אישיים הם רק תרופת הרגעה זמנית. לא יותר

צריכה להיבנות רשת ביטחון של עזרה אמיתית לנזקקים, שמירת הביטחון האישי וכולי

-        כל אחד צריך להשתתף בבניית חברה בטוחה כזו, שאותה נבנה ביחד לעצמנו: משמר אזרחי, סיוע למשפחות שיש בהן אלימות, טיפול בדור הצעיר, באלכוהול וסמים

-        חוגי ספורט, תרבות, אמנות וכדומה. לתת לצעירים (וגם למבוגרים) תעסוקה מקסימלית

-        קורסים לכלכלת בית. כל אחד יתרום משהו לקהילה שבה הוא חי

-        לארגן התקשרויות חברתיות, מסיבות, סעודות משותפות – קשר הדדי טוב מביא ביטחון

-        חיבור זה לא לעשות מכולם שטנץ אחד. כל אחד נשאר כפי שהוא, ומעל הכול קשר טוב

-        כיום שום דבר לא מקנה ביטחון עצמי אמיתי. לא כוח, לא מוח...

ביטחון אפשר לחוש רק בחברה חמה ומגובשת

-        תשלום מיסים בלבד לא יוצר השתתפות רגשית בחברה. אתה צריך להשקיע את עצמך

-        להתקשר נפשית עם אנשים אחרים, להתאמץ להתגבר על הדחייה – זה יקנה לך ביטחון

-        לא משנה מה המקצוע שלך, מה הדעות שלך. מעל הכול אנו בונים חיבור

-        אי אפשר להגיע לביטחון עצמי לבד. חבל על הזמן. האבולוציה מקדמת אותנו לקשר

-        חברה חמה תתפקד כלפיי כמו אבא ואימא, ואני צריך להיות מסור לה. זהו ביטחון אמיתי

סיכום: אי אפשר לקנות ביטחון בכסף, אלא רק במסירות לחברה שבה כולם ערבים זה לזה

אושר והצלחה

הצלחה אגואיסטית: "אני יותר מכולם, אני ראשון" – לא יכולה להביא אושר לאורך זמן

-        התענוג מתפוגג מכל דבר שהשגתי

-        כיום צריכים למצוא הצלחה מסוג חדש: אני מצליח יחד עם כולם, ולא על חשבונם

חברה מוצלחת היא חברה שבה ההצלחה הפרטית של כל אחד גורמת הנאה לכולם

-        הנאה מושלמת יכולה להיות רק בתנאי שכולם נהנים יחד איתי, תומכים בי ומפרגנים לי

-        במה אני יכול להיטיב לחברה? זו השאלה שצריך היום לשאול כדי להצליח ולהשיג אושר

-        חיזוק הקשר בין האנשים בסביבה שלי- זו ההצלחה האמיתית. לכל אחד יש מקום

-        דרך המקצועות אנו משרתים זה את זה, אך יש מישור גבוה יותר שבו עלינו להתחבר

-        משמעת עצמית, כוח התמדה – לעיתים שלילי, לעיתים חיובי. תלוי מה המטרה שלי

-        כשרוצים להתחבר, לאף אחד בעצמו אין כוח התמדה כי זה נגד הטבע שלנו. רק יחד!

-        כל אחד צריך לעורר מלאכותית באחרים את חשיבות החיבור כמפתח להרגשת האושר

מי שרוצה להצליח בחיבור צריך לדאוג לזה שכולם יהיו מחוברים, שנרגיש כמשפחה אחת

-        מועיל לדמיין מצבים מוצלחים עתידיים, איך אנחנו כבר מחוברים

-        הצלחה פרטית לא תביא אושר. הצלחה בחיבור כן – נרגיש בינינו חום, אהבה, הדדיות

-        הצלחה פרטית מביאה ריקנות כפולה. חיבור מביא תענוג ואושר אינסופי

אושר ובריאות

ודאי שמצב הגוף משפיע על האושר, אבל להיות בריא עדיין לא עושה את האדם מאושר

-        ודאי שמתחת לרמה מסוימת של בריאות, הגוף כל הזמן מציק ומפריע לך להיות מאושר

-        אנשים נכים לפעמים מאושרים יותר מאחרים

-        כדאי לאדם ללמוד לשאוף למה שביכולתו להשיג, ולוותר על מה שלמעלה מכוחו

-        מטרת החיים היא להיות מאושר, לא להתעסק בגוף. לכן צריך לדאוג שהגוף לא יפריע

כיתת ילדים נכים משחקים יחד, מאושרים מאוד. כשכולם ביחד, מגבלות לא מפריעות

-        אושר זו הרגשת סיפוק ממימוש עצמך

-        אושר מורגש כשיש לך משהו גבוה בחיים שאתה מרגיש שעבורו כדאי היה לחיות

-        סמים לא יביאו אושר ממשי. אין בהם תחושה של מימוש החיים, של נגיעה במהות החיים

-        דווקא במצבי חולי קיצוניים, יש לאדם אפשרות להכיר את הכוח שמנהל את חייו

-        אדם שמתעלה מעל האגואיזם הצר מגלה את הכוחות שפועלים עלינו ויכול ליצור איזון

הבריאות הנפשית של האדם תלויה מאוד בסביבה. עזרה הדדית מביאה אושר

-        בעתיד נגיע למצב של בריאות גופנית טובה, אבל נהיה פחות מאושרים

-        להקשיב לגוף שלך או לנפש שלך, גם לא יביא אושר ממשי, מקסימום רגיעה זמנית

-        איזון בין הפרט והחברה ע"פ סטנדרט אחיד, כמו שניסו בסין ורוסיה, לא מביא אושר

אושר וסבל

סבל – הרגשת חוסר מילוי. מין חללים ריקים, שאם היו מלאים, הייתי מאושר

-        הרגשת הסבל הכרחית כדי להתקדם כבני אדם ולהתפתח כאנושות

-        כיום מסתבר שהסבל נובע לא ממחסור חומרי, אלא בעיקר מחוסר יחס בינינו

-        כל החלומות קרסו. הקומוניסטי, הקפיטליסטי, הדמוקרטי. כולם לא הפסיקו את הסבל

-     מקורות הסבל מצויים באדם, ביחס שלו לאחרים. כשנתקן את הטבע שלנו, נפסיק לסבול

-        אם יש לאדם מטרה נעלה, אפילו הסבל בדרך מורגש כתענוג. ואם אין מטרה, הכול סבל

-        בלי סבל לא יכול להיות אושר, בלי חושך אין אור, כמו מינוס ופלוס

כל חכמת החיים היא לקשור נכון בין הרגשת החוסר להרגשת המילוי, שלא יכבו זו את זו

-        רעב לאוכל, רעב למין. בלי תיאבון לא יכולה להיות מורגשת הנאה

-        הנאה ממשפחה גם היא היום לא כל כך מורגשת. צריך לעורר באדם רצון למשפחה

-        אם היה אפשר לסדר שהתיאבון והמילוי לא יכבו זה את זה, היה פשוט אושר מושלם

-        גישות מזרחיות אומרות עדיף לא לרצות, פחות תסבול. אבל היום זה לא עוזר לנו

-        נשים סובלות יותר מגברים מפני שיש להם כוח סבל גדול יותר, הן חזקות הרבה יותר

-        סבל פרטי, אושר פרטי, גורל

-        פחד מסבל עתידי, מדברים רעים שעלולים לקרות

הטבע מפתח אותי להכיר בכך שהאגואיזם שלי עושה לי רע

-        הטבע שלנו הוא להיטיב לעצמנו על חשבון אחרים. לכן כולנו סובלים

-        הרבה מבינים זאת, אבל אף אחד לא יודע מה אפשר לעשות עם הטבע הרע של האדם

-        ההתנגדות לשינוי, חוסר הרצון לצאת מאזור הנוחות שלנו

-        עלינו להקדים תרופה למכה, להסביר שיש דרך לשפר את טבע האדם, בעזרת החברה

-    תאר לעצמך מצב שכולם אוהבים אותך. אין טוב ממנו. מה עליך לעשות כדי להביא לזה?

-        אם לא נתקדם לשינוי טבע האדם, בפנינו עתיד קשה

אבל יש מקום לאופטימיות. אם רק נרצה קצת להשתנות, זה יקר

אושר ומימוש עצמי

השאיפה למימוש עצמי נובעת מהאגו שלנו, מהרצון ליהנות מהחיים

-        החברה מגדירה לאדם מהו מימוש עצמי, מוכרת לו כרטיסי אושר מלאכותיים

-        אנחנו מתקדמים לעבר אוטומטיזציה ולאדם לא יהיה איפה לממש את עצמו בעבודה

-        אחרי קריסת החברה הצרכנית, מימוש עצמי יהיה בנתינה לחברה ולא בסחיטה מכולם

-        לכל אחד יש להגיע לפסגת החיים. בחברה הרמונית חדשה כל אחד יוכל להגיע לאושר

-        אדם שלא מרגיש שהוא עומד לממש את עצמו, מתחיל לדעוך, עד שמת

-        קשה לאדם לדעת במה הוא יכול לממש את עצמו כי אנחנו שטופים בערכים שהחדירו בנו

-        ובכל זאת, אם משהו גורם לך סיפוק פנימי, עושה אותך מאושר, כנראה שזה הכיוון שלך

-        אבל בפנינו קריסת חברת העבודה, ואנשים לא ידעו במה לממש עצמם

מימוש עצמי אמיתי דורש שינוי תפיסה: כל אחד מאיתנו חלק מהמערכת האינטגרלית

-        לכן במקסימום נתינה לסביבה שבה אתה חי, תוכל לממש את עצמך בצורה מושלמת

-        היום אתה מקבל מקסימום מהחברה, מחר אתה נותן מקסימום לחברה. זהו ההיפוך

-        כל אחד ירגיש מהו המקום המדויק שלו, שממנו הוא יכול לתת מקסימום. כל אחד מיוחד

אף אחד לא יכול להחליף אותך. אתה מיוחד. אנו זקוקים לך להרמוניה מושלמת

-    אדם היום פועל לא לפי מה שהוא, אלא לפי מה שהחברה מעריכה. לכן לא מרגיש מימוש

-    אבל היום זה לא רלבנטי. שום מקצוע לא מחזיק יותר מכמה שנים, העולם משתנה מהר

-        החברה הצרכנית תוחלף בחברה אינטגרלית. כל השאלה היא רק איך זה יקרה

מהות המהפכה: היום האושר שלי בזה דורך על כולם, מחר האושר בנתינה לכולם

אושר ומשמעות

רובוטים מחליפים אנשים, צמצום שוק העבודה

-        כבר היום 50% אבטלה בספרד. האדם נמצא מול בעיית מימוש עצמי, משמעות בחיים

-        גם אנשים שכן עובדים סובלים מחוסר משמעות ומימוש עצמי במה שהם עושים

-        לכן התפתחה תרבות הפנאי. איך שלא יהיה, אנחנו מתפתחים ודברים מאבדים טעם

מימוש עצמי יורגש כשאדם ירגיש חלק מחברה אינטגרלית ויתרום את חלקו המיוחד

-   בחברה תחרותית אושר מושג על חשבון על אחרים. בחברה אינטגרלית, בהשפעה לזולת

-     "אבל אני לא רוצה לעשות טוב לאחרים, בסה"כ מחפש לממש את עצמי, לחוש אושר..."

-        בעולם מקושר אין אפשרות לאושר בלי לתפקד כחלק אינטגרלי מהמערכת

-        תחרות שלילית מול תחרות חיובית

-        סדנת מימוש עצמי

-        כדי לממש את עצמו, אדם צריך לדעת מי הוא ומהו העולם שבו הוא חי

-        פסגת המימוש העצמי – להרגיש חופשי לגמרי, שלם, נוגע בנצח

אושר וגבולות

בלי גבולות אנו לא יכולים להרגיש מי אנחנו. כל התפיסה שלנו היא דרך השגת גבול

-        במדע אנו עוסקים בעצם בהרחבת גבולות הידע

-        העיקר בשבילנו זה להרגיש נוח בתוך הגבולות השונים, להימצא במצב אופטימלי

-        טבע האדם הוא הרצון ליהנות, להימצא בטוב

-        בכל רגע נתון הגבלות לוחצות עליי. אם אלמד איך לשפר את עצמי, לא ארגיש לחץ

המשבר של היום הוא בעצם חוסר יכולת להגיע לאיזון עם הסביבה, הכול לוחץ עלינו

-        סמים, התפרצויות, אלימות, טרור, פונדמנטליזם... אי אפשר לסבול לחץ או חוסר גבול

-        החיים בסמארטפון – האדם בונה לעצמו מקום קטן שבו חש נוח. לא רוצה יותר כלום

-        אושר יושג כשנדע לאזן את הגבול, להיות באיזון עם הטבע, בהדדיות עם הסובבים אותי

-        ואז נרגיש כמו עובר ברחם אימו, עטופים בחסד ואהבה

-        כל דבר שקורה לי בחיים הוא מעין דיבור של תוכנה ההתפתחות הכללית של הטבע אליי

-        אני רוצה ללמוד את "השפה" הזו של הטבע כלפיי, להבין למה דברים קורים ולשם מה

לחצים יכולים להתפוגג, אם תלמד להתייחס אחרת לדברים

-        השכן מרעיש לך, אתה סובל... ואם אלה היו הילדים שלך? היחס היה שונה קצת, לא?

-        אם הייתה לי אהבה לשכן כמו לילדיי, הכול היה נראה אחרת... לא פשוט, אבל אפשרי

-        כדי להפחית לחצים, כדאי לעשות אירועי היכרות והתקרבות בין אנשים. ליצור קשר חם

כששוברים מחיצות בין אנשים, מתקרבים לאושר. התקרבות למצב "משפחה אחת"

-        ערבות הדדית: כל אחד דואג לשני, וכולם דואגים לו

-        וואט'ס אפ

-        במושג האידיאלי "כולנו משפחה" האדם כבר לא צריך גבולות. ה"אני" שלו זה כל העולם

סיכום: תלמד בהדרגה להיות מקושר עם אחרים בלי גבול, תזכה לאושר אינסופי

אושר ומודעות עצמית

בעלי חיים יודעים די מהר את כל מה שצריך כדי לחיות. בני אדם לא

-        מודעות עצמית פירושה להבין מי אני, באיזה עולם אני חי וכן הלאה

-        בדורנו שאלות הנצח האלה מתחילות לתפוס מקום משמעותי בחיי אנשים רבים

-        לפתח מודעות אמיתית פירושו לפתח תכונה חדשה, להתעלות מעל הטבע האנושי

-   כל פרט בטבע שואף להימצא במצב אופטימלי, לשמור את עצמו בטוב. זו תכונת הקבלה

טבע העולם הוא קבלה. כדי לחקור אותו עליי להתעלות לתכונה הפוכה, תכונת נתינה

-        כנראה שכוח הטבע הכללי, זה שנותן לכל היקום הזה את אנרגיית הקיום, טבעו נתינה

-        איננו מגלים אפס קצהו של היקום ופלאיו, כי אנו לא מתעלים לתכונה גבוהה משלו

-        בסופו של דבר מתברר שהטבע האגואיסטי שלנו הורס אותנו. מאבקים בלתי פוסקים

-        הכוח ההגנתי מונע מאיתנו להתרגש מדי, מסתיר מאיתנו דברים, כדי שלא נצא מאיזון

-    מודעות עצמית אמיתית יכולה להתפתח רק בתוך חברה שמטרתה לבנות תכונת הנתינה

-       רק בתוך חברה כזו אפשר להתעלות מעל הטבע האגואיסטי הצר, ולהתחיל לראות אמת

-  רק כשאדם מתעלה מעל הקבלה העצמית ורוכש תכונת נתינה הוא מתחיל לפתח מודעות

-        המודעות נמצאת בין שתי התכונות, בין קבלה לנתינה – חכמה, בינה, דעת

יש בכל אדם נקודה שיכולה להתנתק מהאגו ומתוכה אפשר לגדול

-    את הנקודה הזו אפשר לפתח רק בעזרת חברה שמטרתה היא התעלות מעל הרצון לקבל

-       מודעות עצמית נוצרת באינטראקציות חברתיות. אדם לבדו לא יכול "להשתחרר מהשבי"

-        האגו הוא "עזר כנגדו"

-        בעזרת עבודה הדדית כזו בין אנשים אפשר להגיע לחיי אושר, לאיזון בין קבלה ונתינה

-        בחברה כזו אדם מפסיק לפחד, להתבייש, יכול להיות פתוח עם כולם, נוח לו עם עצמו

חכמת האושר של אברהם אבינו

לבני אדם יש שאלות קיומיות. הדתות השונות שהתפתחו משך הדורות באו לתת מענה

-        לפני אברהם, האמונות העממיות היו מאוד פשוטות וקשורות לכוחות הטבע

-        אברהם חולל מהפכה תפיסתית. הוא דיבר על קשר לכוח נעלם

-        אברהם הסביר שכוח הטבע הכללי הוא אהבה ונתינה ורק לו ראוי לעבוד. הוא הא-לוהים

-        באדם שולט כוח קבלה. בעזרת טכניקה שגילה אברהם אפשר לפתח כוח אהבה ונתינה

-        אברהם גילה שלכוח העליון אפשר להתקרב בעזרת חיבור בין אנשים, דרך חסד

חסד פירושו להשתדל להרגיש כל אדם כמו את עצמי, ולהתקרב אליו

-        אברהם בנה קהילות אנשים שהייתה בהם נטייה לחסד, ולימד אותם לגלות הכוח העליון

-        "בית אברהם" אלה אלפי אנשים שהלכו בדרכו, החליפו התחרות והשנאה בחסד ואהבה

-        חוק השתוות הצורה: כשמשתדלים להידמות לכוח האהבה והנתינה , הוא משפיע עלינו

"תפילה" פירושה שכולם כאחד משתוקקים להגיע למצב של חיבור וערבות הדדית

-        בימי משה, שיטת אברהם התבררה יותר כדי שיצאו ממצב הפירוד שנקרא "מצרים"

-        התורה אינה היסטוריה או גיאוגרפיה אלא התפתחות הקשר בתוך אותה קבוצת אברהם

-        "עם ישראל" פירושו קבוצת האנשים המכוונת יחד ישר-אל גילוי כוח האהבה והנתינה

-        נפתחה להם הרגשה חדשה במציאות, שהכול מנוהל בכוח אהבה ונתינה ולא כוח קבלה

-        הורגש אושר, כי הפסיקו להיות בתחרות לוחצת, בחוסר בלתי פוסק. הורגשו חיי גן עדן

-        בהשגת הכוח העליון עולם הזה, עולם הבא וכו' מקבלים הגדרה חדשה. אדם נוגע בנצח

גישת אברהם: לא להאמין בכלום, לא חוטים אדומים, לא קמעות, עבודה פנימית על האגו

-        אבל לא הרבה אנשים יכולים לעבוד כך על הלב בנקיות, ללא שום סמלים חיצוניים...

-        כדי להביא את כל העולם לתיקון הנרצה, היה צריך לקרב קבוצת אברהם לכלל האנושות

-        ישראל עברו חורבן, נפלו מאהבה ונתינה לאגואיזם כמו כולם. התפתחו מצרות ואסלאם

-        כיום עלינו לחזור להיות כאיש אחד בלב אחד, לגלות הכוח העליון שהופך שנאה לאהבה

-        רק כך האנושות תוכל להשיג אושר, ורק לשם כך יצאנו לגלות בת 2000 שנה בין העמים

האושר האמיתי מושג כשאדם משיג את הכוח העליון, נעשה שלם ונצחי כמוהו

-        בדתות שונות יש אלמנטים שנלקחו משיטת אברהם, אך לא לתיקון האגו אלא לשימושו

-        הקהילתיות שהדתות מעניקות לאדם היא עניין פסיכולוגי חברתי שקיים גם מחוץ לדתות

-        במאה ה-20 הדתות קצת ירדו ובאו המדע והפסיכולוגיה

-        כולם מאמינים במשהו, דתיים, חילוניים. זה נותן ביטחון מול הלא-נודע

-        אך אושר אמיתי אפשר להשיג רק בעלייה לדרגת הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו ל"חיים חדשים", סידרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. ואנחנו איתכם יחד מחפשים אושר. בסדרת השיחות הזו על אושר אנחנו רוצים בכל פעם לקחת את אחד הגורמים שהמחקרים מראים שהוא מביא לאנשים אושר, בארץ, בעולם בכלל, ולנסות להבין מה עומד שם, מה נמצא שם, מה אנחנו יכולים אולי לאמץ לחיים שלנו כמשהו שיביא גם לנו אושר. והנושא שנרצה לחקור היום הוא אושר ודתות, איך הדתות משפיעות על אושרם של בני האדם. טל, תובילי את הדיון שלנו בבקשה.

טל: בחרתי קטע שמאוד מצא בעיניי מתוך כתבה של עיתונאית בשם קייטי בטלר שמאוד ממחיש את המקום שהדת סיפקה עבורנו לאורך השנים, בעיקר בעבר. והיא אומרת כך, "בתקופות מוקדמות יותר, לפני שצלצולי המפעלים ושריקת הרכבות גברו על צלצולי הכנסייה, מערכות של שינוי הדרגתי של האדם היו חלק מהחיים הדתיים שחיינו לפיהם. מעבר למגבלות שלהם, המסגד, בית הכנסת והכנסייה, הציעו הרגלים בדוקים שתוכננו לעודד אלטרואיזם ולשנות את אופי האדם. הם היו טכנולוגיות שינוי רכות שהסוציולוג הדתי רוברט בלה קרא להם מנהגי הלב. המסורות והטקסים הללו היו חלק מחיי הכפר והשטטל והם כללו מועדים קהילתיים קבועים לחשבון נפש, שמחות וגם מועדי זיכרון. כל שבוע הסתכם בשקט של השבת או בהתאספות של יום ראשון בבוקר. הסתיו הביא עימו ימים של סליחות וכפרות ליהודים באופן קבוע, ומעבר לקירות האבן העבים של מנזרים מאירלנד ועד סין, כל שעה ביום, החל מהמדיטציה בזריחה ועד השירה לאור נרות בלילה, הייתה מתוכננת, מקודשת וטקסית".

זאת אומרת, לכל היה איזה סדר קהילתי, סדר דתי, כל שעה ביום מתוכננת, הדת סיפקה לאדם מסגרת, קהילתיות, משפחתיות. ומחקרים של היום מראים שאנשים שנמצאים בתוך הדת הם באמת מאושרים יותר. הרבה מחקרים מראים זאת. אחוז הדתיים שמגדירים את עצמם מאושרים גבוה משמעותית מאחוז המאושרים בקרב חילוניים או אתיאיסטיים. אנחנו רואים שאחוז המרוצים מהחיים בקרב המגזרים השונים הוא 62% אצל החרדים, 40% מהדתיים המסורתיים הם מאושרים ובסך הכל 26% מהחילוניים. זאת אומרת, ככל שהאדם נהייה יותר חילוני רמות האושר יורדות. ומאוד מעניין לשאול למה זה קורה, מה הסיבות שדווקא הדתיים, המאמינים, מאושרים יותר משאר האוכלוסייה?

אם ניקח חיות או בני אדם שהיו כנראה אז, עוד לפני שקיבלו את צורת האדם, אז קיומם היה דבוק לטבע. זאת אומרת, הם פועלים בצורה אינסטינקטיבית כך שחוק הטבע פועל בהם ואין בהם בכלל שאלה לגבי "אני ואני החי", ו"אני והחיים שלי", ו"החיים שלי טובים או לא טובים, רעים, כאלה או כאלה". זאת אומרת, אין שאלה, אין הבדל בין האני והטבע. אנחנו רואים שבעלי החיים חיים בצורה כזאת.

אדם שמתפתח כמה שהוא מתפתח יותר הוא כאילו מתנתק ונפרד מהחיים הגשמיים שלו, הגופניים, ויש לו יותר ויותר שאלות על מהות החיים. בשביל מה? למה? מה המקור לסבל? האם אפשר להימנע? אם אפשר להימנע זה גם נראה כדרגת חי, אבל האם אפשר להימנע מפני שמאיפה זה יורד אלי, מי מנהל אותי? האם יש איזה מקור שמשם מנהלים אותי? ובהתאם לזה האם זה לרע או האם זה לטוב? או אם אני סובל, האם יש על זה שכר ועונש? ועוד ועוד. זאת אומרת, אנחנו אומרים שאדם זה מי שמתחיל לשאול שאלות קיומיות שלא נמצאות אצל החיות.

ולכן מרגע שהרגשנו את השאלות האלה לפני מאות אלפי שנה, התחלנו לענות על זה בכל מיני צורות. ואנחנו רואים שהדתות הן התרבות העתיקה ביותר שנמצאת באנושות. יחד עם האדם שהתחיל להתפתח מהקוף, וכך גם לפי חכמת הקבלה, זה כתוב אצל האר"י הקדוש עוד לפני התיאוריה של דרווין, אז יחד עם ההתפתחות הזאת התחילה להתפתח הדת, אמונות למיניהן. שמטרתן לתת תשובה לאותה השאלה, בשביל מה אני חי? למה אני חי? מה מקור הסבל? האם יש על הסבל שלי מענה, שכר, העולם הזה, העולם הבא. כל הדברים האלה הם מה שמבדיל בין האדם לחי.

ומיד חיפשו תשובות לשאלות האלה, כשהשאלות טבעיות, כי הן נובעות מההתפתחות שלנו, במיוחד, וודאי שהתפתחות אגואיסטית, כי אנחנו שואלים בשביל מה אני סובל בסופו של דבר? מה מקור הסבל, חוסר ביטחון, חוסר וודאות, מה שהיה, היום ויהיה, מושג הזמן, שכמעט ולא נמצא בדרגת חי, אלא יש אינסטינקטים מוקנים. מה שאין כן באדם הוא כולל, הוא מתעשר מכל הפרספקטיבה הזאת לעבר ולעתיד. לכן מה שאנחנו יכולים להגיד כאן שדתות הן התרבות או המנוף, המפתח, הסיבה, להתפתחות תרבות כלשהי. שאדם לא צריך היה לעשות שום דבר, אלא מה שמגן עליו, הדברים הלא נודעים.

ולכן כשאנחנו רואים כל מיני סמלים, כל מיני מולטות, אפילו כל מיני תכשיטים, בהתחלה זה לא היה כדי להיות יפה, אלא כסימני שמירה, עֶזר, כל מיני דברים כאלה. ולכן הייתי אומר שבמשך כל ההיסטוריה, עד היום הזה, הדת הולכת יחד עם האדם בכל מיני צורות, במקביל, כדי לענות על אותן השאלות. ולמרות שעברו מאות אלפי שנים, לפחות אלפי שנים אנחנו יודעים, והדת בהתאם לזה מתפתחת יחד עם התפתחות השאלות האלה באדם. והאדם מתפתח עם השאלות האלה בגלל שהאגו שלו מתפתח ודורש יותר מענה ולכן כך אנחנו הולכים עד היום הזה.

כאן צריכים לקחת בחשבון עניין של התכונות הפנימיות שבכל ציוויליזציה, שזה אינדיאנים, דרום אמריקה, אוסטרליה, אוקיאניה, או שזה אפריקאים או המזרח הרחוק או אירופה, זאת אומרת, תלוי מה קורה כאן. אז בכל אחד ואחד וודאי יש לפי האופי, גם הדתות, האמונות, הנטיות למיניהן, שזה קשור לטבע, שזה קשור למסגרת החיים, שהיו צריכים להאמין בזה ולא בזה, וכן הלאה. אבל אנחנו רואים שבעצם השאלה הפנימית הזאת, והסביבה החיצונית, מסגרת הטבע שבה הוא חי, הם מעצבים את הדת.

וכל הדתות עד שקם אברהם היו דתות מאוד מאוד פשוטות, הקשורות לטבע, לכוחות הטבע. אז משתחווים לרוח, לעצים, לגשם, לכל מיני דברים, מתפללים לירח, לשמש וכן הלאה. ועד היום אנחנו יכולים לראות את הדברים האלה ממש כסימנים בהרבה מאוד עוד פניות האדם למה שלא נודע. לכוכבים, דווקא בימינו האסטרולוגיה שוב תופסת מקום נכבד בכל כלי התקשורת ועוד. והפסיכולוגים משתמשים בזה, והפוך, האסטרולוגים משתמשים בפסיכולוגיה, ובקיצור יש כאן ערבוביה די מעניינת שעוד צריכה למצוא את החוקרים שלה.

אבל לא חשוב מה שיהיה אנחנו יכולים להבדיל בין כל הטכניקות האלה למיניהן, בעצם דת של אברהם, שזה משהו שמנותק מהטבע, מכוחות הטבע, מהסביבה שבה אדם חי, דבוק בה, תלוי בה, אלא מדובר כבר על העולם הפנימי שלו וקשר לכוח הנעלם. שזה מאוד מאוד מיוחד ובא ממש כמהפכה על טבעית. וודאי שזה גילוי מיוחד של כוח הטבע העליון שבאמת מנהל אותנו, אבל האדם מלכתחילה לא מסוגל לגלות אותו בעצמו, אלא רק דווקא ההיפך, שהכוח הזה מגלה את עצמו לאדם.

ולכן זה מקרה מיוחד. שלמרות שהוא היה דווקא עובד כוחות למיניהם וכוכבים ומזלות והיה כהן בבבל והיה עושה פסלים ומשתחווה להם ומוכר אותם ובקיצור היה עוסק במה שהאנושות דאז, המפותחת דווקא, החלק המפותח שבאנושות, היה עוסק, אבל יחד עם זה באמת מה שקרה בו, המהפכה הפנימית הזאת שעבר, אפשר להגיד שהיא כגילוי הכוח העליון. כי אדם בעצמו, לפי הטבע שלנו שזה האגו, הרצון ליהנות, יכול רק להאמין בכל מיני כוחות שיכולים להפריע או לסייע לו ליהנות יותר או ליהנות פחות.

וכאן אנחנו רואים שהוא פותח, אולי מפתח, ומסביר ומלמד שיטה שהיא בעצם אנטי אגואיסטית לגמרי, זאת אומרת, על טבעית. אם הטבע שלנו וכל הדומם, הצומח והחי, איפה שאנחנו חיים, כל המציאות שלנו היא כוח האגו, כוח הרצון ליהנות בכל מיני דרגות, או של דומם להחזיק את עצמו בצורה מוצקה, או של צומח לגדול ולפתח את עצמו, או חי לשמור את עצמו ולהתרבות וכן הלאה, או בני האדם, אז כולנו אגואיסטים וכל רמה ורמה בהתאם לאגו שלה. אדם חוץ מזה מתפתח בו האגו כל יום ויום ומדור לדור, וכך אנחנו חיים. ועד אברהם שפיתחו כל מיני שיטות, כולל אותו תרח שהיה אבי אברהם וכולל אברהם עצמו עד שהוא גילה את הכוח העליון ואת כל שיטת השגת הכוח העליון, גילוי הכוח העליון לאדם, כולם היו הולכים יחד עם הטבע, יחד עם האגו.

ולכן זה היה בצורה טבעית לפתח כל מיני דברים. אנחנו תלויים בזה, תלויים בזה. פתאום נפתח איזה הר געש, משתחווים אליו, וכן הלאה. זאת אומרת, צריכים מין צורות הגנה. זה קורה גם בילדים קטנים. זה מעניין שהיו מחקרים כאלה, האם לילדים הקטנים יש איזו נטייה להתפלל? יש. לילדים קטנים יש נטייה לתת איזה קורבן.

טל: כל מיני אמונות טפלות.

כן. זה בא בצורה טבעית, והם לא מודעים לזה בכלל, אבל הם נותנים משהו, קצת פה, וקצת  שם. זאת אומרת, אלה דברים מאוד מאוד טבעיים שבאים לנו מתוך האגו. אם אני אתן קצת, אז אני ארוויח מזה, וכך אתקיים בצורה בטוחה יותר.

כל האמונות שהיו לפני תקופתו של אברהם, היו אמונות טבעיות, שצמחו מתוך הרצון ליהנות שלנו, והתפתחו בצורה טבעית. לכן האנשים קיבלו אותן בצורה קלה, והן היו בתוך החיים של האדם בצורה מאוד טבעית, הריקודים, השירים, הסימנים שהיו מציירים על הגוף, כל עניין התכשיטים והלבושים, כל אלה התפתחו דווקא מתוך האמונות הללו.

אברהם שינה את הגישה הזאת לגמרי. ועד היום אנחנו לא מעכלים איזו מהפכה הוא עשה. הוא אמר, שלא צריכים להשתחוות לטבע, לא צריכים לתת מתנות לא-לוהים, א‑לוהים בגימטרייה זה הטבע, ולא צריכים לפחד ממנו בצורה האגואיסטית. אנחנו צריכים "לשבור את כל הפסלים", לשנות את כל הצורות שהיינו עושים קודם. כך נקרא המושג הזה "לשבור את הפסלים". זאת אומרת, כל היחס שיש לי מהטבע שלי כלפי הלא נודע, כלפי העולם הזה, כלפי העולם העליון, החיים והמוות, גן העדן והגיהינום, אנחנו צריכים ממש למחוק את הכל. כל הדברים האלה הם הבל הבלים, שקר מוחלט. כל זה הוא מה שהאגו שלנו מצייר לנו בלבד, ואין בזה שום ממשיות ואמת.

מה שיש וקיים זה כוח שהוא הפוך מהטבע שלנו, הנתינה, ההשפעה והאהבה. כדי להשיג את התכונה הזאת של השפעה ואהבה, אנחנו צריכים לעבוד. היא השולטת בכל המציאות, וגם מעל המציאות שלנו. כל השפעתה עלינו כבני אדם הקיימים בבועה הזאת, שנקראת "העולם הזה", וכל המטרה שלה, היא להביא אותנו להכרתה, לפי חוק השתוות הצורה, לפי הכלל שההתקרבות היא לפי התאמת התכונות.

אנחנו חייבים לשנות את עצמנו, מזה ששולט בנו היום כוח הקבלה האגואיסטי, שהוא לטובת עצמי בלבד, בהכרה ובתת ההכרה, בכל הרמות, בכל הכיוונים, שהוא "האני", ולשם כך יש טכניקה מיוחדת, שנקראת "חכמת הקבלה". היא היסוד של כל הדתות שאחר כך צמחו ממנה, והן לא צמחו בצורה ישירה. השיטה הזאת מאפשרת לאדם לשנות את הטבע שלו לצורה ההפוכה, ואז הוא ידמה לא-לוהים, לאותו כוח ההשפעה והאהבה, לאותה הנתינה הגדולה שקיימת מעבר לעולם שלנו. לזה אנחנו צריכים להשתוקק.

האדם שבנו, הוא לא העיסוק בשאלות על איך אנחנו חיים, ואיך אנחנו יכולים לחיות טוב יותר, שזה גם לא רחוק מהחיות. אלא האדם שבנו, הוא אותה הנטייה להידמות לאותה תכונת ההשפעה והאהבה, שקיימת מחוץ לטבע שלנו.

"מחוץ לטבע שלנו", לא מורה על מרחק מאיתנו, אלא הכוח הזה קיים כאן ועכשיו ונמצא בכל מקום, אבל אנחנו לא מגלים אותו ולא מרגישים אותו, מפני שהוא הפוך מהתכונות שלנו. אבל הוא היסוד של כל הטבע. ולכן, בכך שאנחנו מכירים אותו, אנחנו מגיעים להבנה, ולהרגשה של מה היה, הווה ויהיה, מה הסיבה לכל, ומה הסוף לכל. כי הכוח הזה לבדו, הוא זה שפועל בנפעל. הנפעל הוא כל החומר שלנו, דומם, צומח, חי ואדם.

אברהם גילה את השיטה. זאת אומרת, הוא לא פיתח, אלא גילה. כי אין כאן מה לפתח כב"יש מאין", אלא לגלות יותר ויותר מה קורה. הוא גילה שלכוח הזה אפשר להתקרב על ידי החיבור. ולכן התכונה הראשונה שאנחנו צריכים לפתח בינינו, היא תכונת החסד. ומאז, כך אנחנו אומרים, "חסד אברהם".

החסד הוא, שאני משתתף בפנימיות של כל אדם ואדם, כאילו אני נמצא עם עצמי. משתדל להרגיש אותו כמו שאני מרגיש את עצמי, בטוב וברע. אני משתדל להבין את החולשות שלו, ואת כל התכונות, גם הטובות וגם הרעות כאחד, באשר הוא שם, האדם בתוך עצמו, ומשתדל עד כמה שאפשר להתקרב אליו ולקרב אותו. זה דבר אחד. הדבר השני. האנשים שיש להם נטייה כזאת, של חסד, נטייה להתחבר ביניהם כדי לגלות בחיבור הזה את הכוח העליון, כוח ההשפעה, כך הם צריכים לעשות. זאת אומרת, הם צריכים לבנות איזו קהילה, איזה מעגל, חוג, קבוצה.

ולכן זה מה שאברהם עשה, הוא מיד התחיל לאסוף קהילות, כמו שכותב עליו הרמב"ם, קהילות רבות בכל בבל. והוא הסביר לאנשים האלה, שלהשיג את הכוח העליון, אפשר רק בהתקשרות בין בני האדם, שזה נקרא "מניין", או "בית הכנסת". "בית" זה נקרא כלי, "כנסת", זה שהיא כונסת את כל הנטיות האלה של בני האדם האחד לשני, ובקשר היפה והנכון ביניהם, בצורת החסד הכוללת והקושרת אותם יחד, הם יכולים לגלות את הכוח העליון.

הם ניסו, וגילו. באותם הזמנים האנשים עוד לא היו אגואיסטים כמונו, כי האגו גדל בצורה הדרגתית במשך כל ההיסטוריה, ולכן כך הם עשו. הקהילה הגדולה הזאת שקמה כתוצאה מהפעילות שלו, נקראת "בית אברהם". היא הייתה גדולה. הרמב"ם כותב שאלה היו כ-5000 איש, שהתנתקו מ"בבל" ועברו עמו "לארץ כנען".

אנחנו צריכים להבין שזה בסך הכל חלק קטן מאוד מבבל, ובכלל מכל עולם. ומה עם כל יתר העולם שנשאר עדיין בכל מיני אמונות. אברהם התחיל להסביר, שההתקדמות בסך הכל צריכה להיות לפי תהליך מיוחד. שצריך תמיד לעשות איזו קבוצה די מוגבלת, ובה לממש ולבצע את הפעולה הרוחנית הזאת, להחליף את הרוח הפנימית שבאדם, לכן היא נקראת "רוחנית", זאת אומרת, במקום "רוח הקבלה" שתהיה "רוח ההשפעה", במקום הרוח התחרותית והשנאה,  רוח האהבה ההתקשרות והחסד.

כך התקרבו אחר כך עוד אנשים. ואלה שלא יכלו להתקרב בינתיים, היו עוד צריכים להתעסק בכל מיני אמונות שהיו להם. היו כאלה שלא היו בכלל מבבל, היו אנשים  שחיו באפריקה, בדרום או בצפון אמריקה, באוסטרליה, אוקיאניה, ובכל העולם. אנשים היו חיים בכל מקום, אנחנו רואים זאת גם לפי הממצאים מהארכיאולוגיה.

אברהם גם ייסד אמונות, והאמונות האלה היו איכשהו מקרבים את האדם לאותו כוח ההשפעה והנתינה, בכמה שזה אפשר. זה נקרא, ש"חילק מתנות לבני הפילגשים ושלח קדמה לארץ קדם". ובאמת אפשר להגיד, שבמשך הזמן, התפתחו משם שיטות למיניהן. ודאי שהאגו היה שולט עליהם, והיה מעוות בהם את הצורה הראשונה שאברהם נתן, אבל בכל זאת, האנשים בינתיים התפתחו.

כך טיפל אברהם בקבוצה שלו שהתנתקה יחד איתו מבבל, פיתח אותם, וסידר אותם כך שהם היו דווקא כקבוצה שהייתה מממשת את הגישה שלו, את התורה שלו. "תורה" הכוונה להוראות שלו. שצריכים להתקשר בצורה הנכונה, כדי להיות דומים לכוח העליון, ואז לפי המאמצים שלנו, הכוח ישפיע עלינו.

יש כאן עבודה מאוד מעניינת. אני זקוק דווקא לאגו לצורך העבודה הזאת. כי במידה שאני נותן כוחות להתעלות מעל האגו, במידה הזאת אני נותן מה שנקרא "יגיעה". אני מתעלה מהרצון האגואיסטי לקבל, ולסדר הכל בעצמי, ופועל דווקא בצורה ההפוכה, לתת, להתחבר, לבטל את עצמי, להיות כמן כולם, לארגן קבוצה, חברה, קהילה, שכולם שווים, שכולם נכללים זה מזה, ואפילו מתקרבים לאהבה. כשפועלים בצורה כזאת, אז בהתאם לזה, לפי החוק השתוות הצורה, אנחנו מזמינים על עצמנו את הארת הכוח הזה, השפעת הכוח.

חוק השתוות הצורה הוא חוק שאומר, שאם אני משתדל להיות באותה הצורה, באותו הטבע, באותה התכונה כמו כוח ההשפעה והאהבה הכללי, שנקרא א-לוהים, אז לפי ההשתדלות שלי, לפי היגיעה שלי, לפי המתח, לפי כמה שאני משתדל להתעלות מעל האגו שלי, כך האור הזה, הכוח הזה שנקרא "אור", כמו שדה של כוח, הוא משפיע עלי, עושה עלי הקרנה כזאת, כמו איזה מגנט, וכך זה עובד על האדם.

אברהם בעצם ייסד את עניין הקבוצה, עניין החיבור, עניין הקהילה. ואם אפשר להגיד גם את עניין ה"תפילה". מה היא "תפילה"? כשכולם חושבים, משתוקקים, מכוונים ברצונם ובמחשבתם, למושג אחד, לחיבור הכללי שנקרא "ערבות". ערבות היא התכללות האנשים זה בזה, כך שכל אחד נכלל מהאחרים, תומך באחרים, עד שמרגישים את כולם כאחד. כי "ערבות" נקראת שאני במקומך, ואתה במקומי. יוצא, שבצורה כזאת אנחנו מבטלים את האגו הפרטי של כל אחד, ומתחברים בנטייה ההדדית הזאת. ואז פועל עלינו מה שנקרא, "הכוח הזה".

אותה השיטה התבררה במיוחד בימי משה, אבל בצורה יותר ברורה ומפורטת. כי בינתיים האגו שבקבוצת אברהם, והקבוצה עצמה, גדלה לפי הכמות, וגם לפי האיכות האגואיסטית.

בינתיים קבוצת אברהם גדלה, במשך ההיסטוריה, מהיציאה מבבל והלאה. וכעבור כמה מאות שנים, הגיעו למצב שהאגו ביניהם היה כבר גדול. אברהם נפטר, אחריו היו יצחק, יעקב, ויוסף ואחר כך משה. בימי משה האגו גדל עד כדי כך, שהייתה להם בעיה להתמודד איתו. במקום חיבור, הם התחילו להיכנס לריחוק ולהתנקשויות ותחרויות ביניהם. הם כבר היו צריכים לעשות משהו, כי היו עלולים להתקלקל ושוב לחזור למצב שהיה בבבל.

וכאן הייתה דקה מאוד מיוחדת, שאנחנו קוראים לה "יציאת מצרים", שהתרחשה בזכות משה, שבמאמץ גדול ארגן את העם, והם התגברו על הקרע, על הפערים ביניהם, והשתדלו למרות כל החושך שהיה ביניהם, להתחבר וקצת להתעלות מעל מהפירוד. ההתעלות הזאת, מעל הפירוד, הייתה התעלות רגשית, והיא נקראת "יציאת מצרים".

זאת אומרת, אנחנו לא מדברים על גיאוגרפיה או על היסטוריה, אנחנו מדברים על המצב הפנימי שקרה באותה קבוצת אברהם, שעברה ממצב למצב במשך דורות. לא חשוב באיזו צורה הם חייו, אלא מדובר במצב הפנימי שבהם. יכול להיות שהם החליפו כמה מקומות, במדבר, או ביער, או ליד הים, לא חשוב איפה, אלא חשוב המצב שביניהם.

טל: זו טכניקה מסוימת איך להגיע למצב של האושר.

תמיד יש מישהו אחד שכבר נמצא כראש הקבוצה, ואז, כשהם התגברו על האגו הגדול שפרץ ביניהם, משה, שהיה כבר המנהיג, גילה שוב אותה המגמה, ואותם החוקים. חס ושלום, זו לא תורה חדשה, אבל המצב הוא חדש כשלעצמו. ואם עכשיו הם מתגברים על פני האגו הגדול, שבינתיים התפתח ביניהם, והם מגיעים שוב לערבות, להתכללות הדדית, מוכנים להיות כאיש אחד בלב אחד, כולם חברים, אז הם יקראו "ישראל", ישר א-ל. בצורה כזאת הם יכולים לכוון את עצמם לאותו הכוח הלא נודע, הלא מורגש. ובמידה שהם נמשכים אליו, בחיבור ביניהם, כך הם יכולים לקבל את העזרה שלו, למשוך אותו. ככל שהם יותר מתחברים ביניהם, במידה הזאת הכוח הזה פועל עליהם, או מתגלה מבפנים, במקום שבו הוא טמון. זה לא נכון להגיד, "מלמעלה", כי זה כאילו שהוא לא נמצא, והוא נמצא בכל מקום, רק מתגלה מתוך החומר כיסוד שלו.

משה לימד אותם וכך הם הצליחו. ודאי שהיו מאבקים גדולים כנגד האגו, אבל האגו כעוזר. לפי מידת האגו, יש מידת ההתגברות, ולפי מידת ההתגברות יש מידת ההשראה מהכוח העליון, ודווקא כך מתגברים עליו. לפי זה הם מתעלים ומתחילים להרגיש את עצמם קיימים בעולם יותר רחב, למעלה מהחומר האגואיסטי. זאת אומרת, נפתחת להם מציאות חדשה שמנוהלת על ידי כוח ההשפעה והאהבה, ולא על ידי כוח הקבלה. ואז הם מתחילים לחיות ברמה אחרת של החיים, ואז הם מרגישים את עצמם מאושרים.

למה? כי הם לא מרגישים את החיסרון, את החוסר, ייסורים, חסר לי, לא מספיק לי, יש לי פחות מלשני, אולי הוא טוב יותר, ואני לא כל כך, הילדים שלו, הם לא כמו הילדים שלי, וכן הלאה. כל מה שממרר לנו את החיים, זה בתת הכרה, התחרות בינינו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים. אני לא יכול לראות את השני כמו שהוא, אני אף פעם לא ראיתי אותך. אף פעם. אני רואה אותך דרך האגו שלי.

אני רואה את העיניים, האף, האוזניים, העפעפיים שלך, הכול דרך האגו שלי, ואני לא יכול, לא מסוגל לראות אחרת. זאת אומרת, כל העולם הולך דרך הרשת האגואיסטית שלי ואני מצלם אותו, אני מקבל אותו דרך הרשת הזאת, וכך אני מתייחס אליו. ולכן הוא נראה לי חשוך והוא מצמצם אותי מאוד, וכל הזמן לוחץ עלי וממרר לי את החיים, ועושה אותם בדאגה, בחוסר נוחיות ובחוסר שקט ורוגע. אני אף פעם לא מלא ולא שבע, לא מאושר. אנחנו מדברים על אושר.

טל: מה באגו חוסם לי את הטוב?

אני כל הזמן צריך למדוד, לבדוק, האם אני לא מפסיד, האם השני יותר טוב ממני במשהו. ואם יותר, אז אני צריך באיזו צורה להשלים, לכפות על זה במשהו. ואם אני יותר, אז אני צריך דווקא לשמור שזה לא יפחת. אני כל הזמן בודק, אני כלפי כולם. והאגו שלי כל הזמן גדל, ולא רק אני, גם המשפחה, כל מה שיש, הכול זה הרכוש שלי כביכול. זה נורא ואיום. אנחנו אפילו לא יודעים איך אפשר לחיות אחרת.

טל: איך זה מרגיש להיות בלי זה? מה אני מרגיש במצב שאני נקי מתחרות?

להיות בלי זה, זה נקרא "גן עדן". פשוט מאוד.

וחוץ מזה, העיקר, שאני מרגיש את החיים שלי קצרים, מוגבלים, נגמרים במוות, ואז אני צריך לבנות לעצמי פיצוי לזה, אחרת בכלל אין לי כלום, אני צריך לבנות לי איזו תמונת חיים עתידה, מה קורה איתי אחרי המוות. ואז אני משקיע המון כוחות, מה יהיה לי הלאה, מה קורה לי. מה נשאר כאן אחרי, מה אנשים יחשבו עלי, אחרי שאני אלך מפה. ואיך יקבלו אותי שם, כשאני אגיע. בקיצור, החיים שלנו, עם כל הבלבולים האלה, הופכים להיות מאוד קשים.

בהשגת הכוח העליון, האדם מתחיל לקבל גישה אחרת לגמרי. הוא נפטר מכל הבעיות, לגביו אין הבדל בין העולם הזה לעולם הבא, גן עדן גיהינום, בורא נברא. כל ההגדרות האלה מקבלות צורה אחרת במהותן. וכך הוא מקדם את עצמו להיות נצחי, שלם, כמו אותו הכוח העליון, אם על פני כוח הקבלה שלו, על פני כוח האגו שלו, הוא רוכש את כוח ההשפעה.

לכן הגישה הזאת של אברהם היא לא להאמין, לא לעשות קמעות, לא לענוד חוטים אדומים, לא להשתמש במים קדושים, צורות וסמלים, שום דבר, אלא רק העבודה הפנימית של האדם.

בעצם האדם יכול להיות ערום, בלי כלום, רק עם העבודה שבלב, עם התכונות שלו. הלב נקרא כאן אוסף של כל התכונות האגואיסטיות, יצר הרע, ואותו האור, הוא "המאור המחזיר למוטב", שקיבלנו בשיטת המשה. כתוב, "בראתי יצר רע" האגו, "ובראתי תורה תבלין". מה זה תורה תבלין? זה האור. "כי מאור שבה מחזירו למוטב", האור הזה הופך את היצר הרע, ליצר הטוב. זאת אומרת, מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה.

לפי כל השיטות האלה יוצא, שאין לאדם צורך בכלום, בשום סמלים, בשום פעולות חיצוניות, אלא רק לעבוד על הלב שלו שיתרכך, ויתחבר עם כל יתר הלבבות.

כמה אנשים יכולים להחזיק בזה? בכמה אנשים יש את הנטייה הזאת לעבודה שבלב, שירגישו שזה הדבר החשוב ביותר? אולי אחדים בעולם. אנחנו רואים שבמשך ההיסטוריה היו תקופות שהיו יותר, והיו תקופות שפחות, אולי עשרות, מאות אנשים. יכול להיות שהיו זמנים שפתאום היו כמה אלפים, אבל מה זו הכמות הזאת, לעומת המיליארדים שקיימים בעולם, איך יכול להיות שכולם יוכלו לשנות את טבעם?

ולכן נעשתה פעולה מאוד מיוחדת, כדי להביא את כל העולם לתיקון הרצוי, שיקבל את צורת הכוח העליון, זאת אומרת שיהפוך אותם על ידי אותו המאור המחזיר למוטב, שמתגלה בתוך הנטייה להתחבר, וייתן לכל העולם הזדמנות. כי למרות אותה קבוצת אברהם שנכנסה לחורבן, ולמרות כל אותו הרצון הגדול ההדדי בהשפעה, באהבה, בערבות, בהישג הרוחני הגדול, של גילוי הכוח העליון, וחיבור עימו, פתאום הקבוצה הזאת נשברת, ועוברת מצבים כאלה, שבמקום האהבה ביניהם, מתפרצת השנאה.

ובמצב הזה של השבירה, של ההתפרצות האגואיסטית, הם מתחילים להתקרב דווקא לכל אומות העולם, לכל אותם הבבלים, שהתפזרו בינתיים על פני כל כדור הארץ, והם מתחילים לקשור ביניהם סוגים שונים של התקשרויות. ואותם הבבלים תופסים מאנשי קבוצת אברהם את הגישות שלהם עד כמה שהם יכולים לתפוס בצורה גשמית, בצורה פרימיטיבית, בכל מיני צורות חד צדדיות, וחותכים קצת מהצד, כמה שאפשר וכמה שכדאי, ומזה הם עושים את הצורות של הדתות. קודם את הנצרות ואחר כך את האסלם.

ואנחנו רואים שגם ביניהם נמצאים הרבה פלגים. אנחנו יודעים כמה מלחמות דת היו וכן הלאה, ועד היום הזה, למרות שהנצרות כבר הזדקנה ואין לה כוח, היא מתקיימת איך שהיא. אבל באסלם עדיין הכול בוער, ואנחנו רואים שעדיין המלחמות לא פסקו, ונקווה שהכול יגיע מהר לבירור האמיתי.

ולפי כל החשבון שלנו, כתוצאה מאותה קבוצת אברהם, אנחנו חייבים לקום מאותו המצב השבור, וללמוד איך שוב להתחבר לקבוצה, ללב אחד, לערבות, כדי לגלות בתוך החיבור בינינו, את הכוח העליון הזה, שישפיע עלינו, וישנה את טבענו, מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה. ובזה להראות לכל העולם, שזה אפשרי לעשות, שזו הדרך הנכונה. זאת לא יהדות, לא אסלם, לא נצרות, ולא אמונות טפלות, אלא זו הטכניקה החדשה, של שינוי האדם, בהתאם לא-להים, לכוח העליון. במקום הזה אנחנו נמצאים היום.

וודאי שאם אנחנו מדברים על האושר, אז הוא יכול להיות מושג רק בצורה כזאת. והיום, הוא יכול להיות מושג, בצורה תיאורטית, לכולם. כי במשך 2000 שנות הגלות האלו, שנפלנו מרמת האהבה והחיבור שבה היינו, לזה שהתפזרנו בין כל העמים, והיינו קרובים אליהם לפי השנאה והתחרות ובכל מה שהיה לנו, אנחנו בעצם זרענו בכל העמים ניצוצות של השפעה. אלה ניצוצות של אהבת הזולת, של הנטייה לגילוי הבורא, לכוח עליון. ולכן אם ניצור היום דוגמא של קבוצת אברהם, ודרכנו נמשוך את המאור המחזיר למוטב, אנחנו נמשוך אותו גם עלינו וגם בהפצה שלנו. נעשה אותה בעיגולים יותר ויותר רחבים, יש לנו קבוצות בכל העולם, ואז נוכל להתחיל להראות לכולם איך עושים זאת.  כך נגיע לאותה בבל המתוקנת, למה שאברהם כל כך רצה לעשות. זו בעצם העבודה שלנו.

אז נגיע לאושר אמיתי. כי האדם מתפטר מכל הפחדים והחרדות, מכל המשבר הזמני הזה שיש בחינוך, בתרבות, במשק הבית, בחינוך הילדים, ובכלל מכל הבעיות והצרות, בבריאות, באקולוגיה, בכל. הוא מגיע למצב, שהוא מרגיש את עצמו נצחי ושלם, כמו הכוח העליון. אין לו שאלות על חיים ומוות, כי הוא נמצא ברמה שהוא צופה כביכול, "מסוף העולם ועד סופו". הוא לא מרגיש את עצמו מוגבל. הוא מקבל תכונות חדשות, הסתכלות חדשה, מגובה של א-להים על העולם, ולא מגובה של חיה קטנה כאן, שהיא ממש מסכנה, שלא יודעת מה לעשות, ובאיזו צורה לברוח כל רגע ורגע מהצרה שבכל פעם נופלת עליה. זה בעצם השגת האושר האמיתי.

טל: מה שמעניין במחקרים שמצאנו, זה שאפילו בדתות כמו שהן קיימות היום, בוודאי שאין בהן את הטכניקה הזאת שתיארת, אבל יש אלמנטים שגורמים לאדם להיות מאושר.

גם הדתות מדברות על כך, הן לקחו הרבה משיטת אברהם. אבל במקום להעלות את האגו לרמה גבוהה, הן לקחו כמה אלמנטים לטובת האגו. ובעצם הן לא עושות בזה כלום, אלא רק צובעות, מאפרות את האגו, בכל מיני צורות יפות.

טל: למרות שאתה אומר שזה עדיין לא המימוש המלא של העניין, אבל אפשר להרגיש שיש שם משהו, בקהילתיות, במסגרת החברתית, בזה שאדם נמצא במסגרת דתית ומרגיש שיש לו וודאות כלשהי בחיים.

זו פסיכולוגיה, זה לא שייך לדת. הדת כאילו צריכה להיות מנותקת מהפסיכולוגיה של האדם, היא כאילו מגיעה מלמעלה. ואילו אלה הצורות הפסיכולוגיות הרגילות, שיושבים יחד, שרים יחד, עושים כנסים יחד. עושים זאת בכל יום ראשון או שבת או חמישי או שישי, זה לא חשוב. אלה דברים שהאדם מתוך הנטייה הטבעית היה עושה, זה לא דווקא שייך לאיזו דת.

טל: זאת אומרת, זה יכול להיות בכל קהילה אחרת?

כל דת לקחה את זה, ומימשה את זה כך.

טל: כשהדתות התחילו כבר להיעלם לקראת תחילת המאה העשרים, האדם חיפש אמצעים אחרים להגיע לאושר שנעלם לו. אז הופיעה הפסיכולוגיה החילונית, החופשית יותר, ופתאום הייתה לנו איזו הרגשה שיש לנו בחירה יותר רחבה למי שאנחנו יכולים להיות. אבל ההרגשה היא, שהיא לא באמת הציעה דרך פרקטית טובה.

כי חשבנו שאנחנו יכולים לנהל את עצמנו, אנחנו יודעים פסיכולוגיה, ואחר כך גנטיקה ועוד.

טל: כותבת העיתונאית קייטי בטלר "בפתחה של המאה העשרים ואחת, בתרבות שהשתחררה מהמקצביים הקהילתיים והמשפחתיים, באמצעות מרכולים, מקדונלדס, פלאפונים ואינטרנט, אותם מנהגים שהיו לנו, "מנהגי הלב", כמעט ונשכחו".

יש איזה געגוע למצב הזה של הוודאות, של המסגרת, של הביטחון שהיה לנו פעם. והיום אנחנו נמצאים, במיוחד חילוניים, במצב של בלבול. יש לנו כביכול אין סוף אפשרויות, אנחנו יכולים לבחור מה שאנחנו רוצים להיות, אבל הפסיכולוגיה המודרנית, השיטות הקיימות היום, לא ממש נותנות לנו את המענה איך לעשות זאת. הפסיכולוגיה הייתה אמורה להיות תחליף לאותן דתות, אבל היום אנחנו נמצאים במצב שאין לנו תחליף, במצב של אי וודאות. לכן אנחנו מנסים עכשיו לברר את השיטה לאושר האמיתי, ואתה אומר שהיא דווקא נמצאת אי שם במקום איפה שהכל התחיל. 

אני רוצה לשאול על מה שעדיין עושה אותנו מאושרים במצב של היום, על האמונה. מה זאת אמונה? אמרת קודם, שבטכניקה של אברהם לא הייתה אמונה, אבל דווקא לפי המחקר, אמונה עושה את האדם מאוד מאוד מאושר, כשיש לו משהו להאמין בו.

כן, אבל זה כמו ילד. אני משלים אי וודאות, על ידי משהו שאין לו שום יסוד, אלא יש בו תמיכה חברתית. ואז התמיכה החברתית הזאת, משלימה לי את הוודאות. זאת אומרת, אם כולם אומרים, אז בשבילי זה מספיק, זה נותן לי ביטחון. יכול להיות שזה דבר שקרי לגמרי, לא חשוב, אבל אם כולם אומרים, אני מקבל את זה. זו השפעת הסביבה על האדם, וצריכים לדבר על זה, כי הדת כולה מתבססת על כך.

בהשפעת הסביבה עלי, אני מקבל את מה שהסביבה אומרת. אם כולם אומרים, ההוא אומר וגם ההוא אומר, ואני שואל, "גם אתה חושב כך?" והוא עונה "כן", ועוד עונים כן, אז אני נרגע, זה נעשה אצלי כעובדה. וזה יכול להיות כל דבר שבעולם. נניח שעכשיו מסתובבת מזוודה בשמיים, ומרססת משהו על העולם, אם יגידו לי על כך מספר אנשים, אני אאמין שזה כך.

טל: מכאן אולי הציניות שיש להרבה אנשים חילוניים כלפי הדת.

גם החילוניים מאמינים. אין אדם שלא מאמין. רק לדתיים, נותנים את ההרגלים האלה מילדות, זה נקרא "גירסא דינקותא". ולאלה שלא קיבלו, יש בכל זאת אמונות משלהם. כי בצורה לגמרי גלויה, להיות רק מטריאליסט, אדם לא מסוגל. הוא לא יודע, הוא לא מודע לזה, אבל בתת ההכרה הוא חייב לענות, "בשביל מה אני חיי" "מה הטעם בחיים" "מה מחכה לי עוד מעט אחרי שאני מת". הוא חייב לענות. אז או שהוא מסתיר בכל פעם, או שהוא עונה בלי להיות מודע לזה. אבל הוא בכל זאת צריך לענות על השאלות האלה, בלי זה המכונה שלנו לא תעבוד.

ולכן השאלות האלה הן מהותיות, ואין אדם שהוא לא דתי. אין. כי הוא חייב להשלים את עצמו, עם שאלות הנצח. כי הוא אדם, הוא לא בהמה. אם הוא היה מתפקד רק לפי האינסטינקטים, אז זו בהמה, ואז אין בעיה. אבל אם יש לו משהו מעבר לזה, ולכל אחד יש, לכל אחד ואחד, אז יש לו שאלות, "האם אני חי" "האם אני מת" האם אני כך וכך", "מה יש אחרי זה", "מה יש לפני",  הוא חייב לענות על חוסר הוודאות, על מה שקורה יום יום. הוא חייב להשלים את עצמו עם השאלות "בשביל מה זה קורה לי", "למה הפסדתי" ועוד. אחרת הוא צריך לחיות כמו בהמה.

אין אדם שהוא לא דתי. רק יש כאלה שקיבלו את הצורות המיוחדות מהילדות, "כגירסא דינוקתא". ויש כאלה שבמשך החיים נותנים לעצמם כל מיני אמונות, או סוגרים את עצמם בצורה כזאת, שנותנים תשובה אינסטינקטיבית פנימית, ומסלקים את כל השאלות מהראש, וכך חיים. אבל גם זה עניין של דת.

השאלה היא עכשיו מי יותר מאושר? אנחנו גורסים כך, שכולם באשר הם, מסכנים. המאושר יכול להיות מי שנמצא בדרגת הא-להות, בדרגת הבורא. ולזה יכולה להעלות אותם, חכמה הקבלה, או כפי שאנחנו מבטאים כלפי העולם הרחב "החינוך האינטגרלי".

אושר ובודהיזם

אנשים נמשכים לבודהיזם כי זו שיטה המובנת מאוד לאדם. היא מדברת על שקט פנימי, הרגשה טובה

-    הבודהיזם היא שיטה להרגעת הסבל.  היא מציעה סולם מדרגות של רוגע והתבוננות פנימית

-    הבודהיזם היא שיטה אינדיבידואלית שלא מטפלת בתיקון החברה או באיחוד העם. לראייה מצבה של הודו

-    הבודהיזם היא שיטה הפוכה משיטת אברהם, שכולה מבוססת על חיבור בין בני אדם

-    אין בבודהיזם גילוי של מחשבת הבריאה ומימוש תכנית ההתפתחות של הבריאה, תיקון עולם

-    אין בבודהיזם התעלות מעל האגו שכל הזמן בוער וגדל, אלא הקטנת האגו, הרגעתו

-    בבודהיזם לומדים איך להתמודד טוב יותר עם המכונה שלך, עם הגוף שלך, אבל אין פה כוח עליון

-    ביסודה הבודהיזם היא טכניקה אישית, לא מיועדת לשיפור החברה, ולא יכולה לסייע לעולם המודרני מדיטציה לשלום העולם לא מביאה שלום כי אי אפשר לעשות טוב בעולם בלי לתקן את האגו

מה שילך בכיוון תכנית ההתפתחות של הבריאה (תיקון האגו) יצליח, מה שלא - ייכשל

-    בודהיזם, פסיכולוגיה וטכניקות נוספות יכולות להקל קצת, לא יותר. אושר לא תמצא בהן

-    אושר מוחלט יכול להיות רק כשאדם משתמש נכון בטבע האגואיסטי שלו ולא כאשר הוא הורס אותו

-    אושר הוא הרגשת מילוי קבוע בהתפתחות מקסימלית. שימוש בכל עוצמת האגו שמתגלה

התבוננות צריכה להיעשות לא סתם, אלא כלפי תכנית הבריאה, תכלית הבריאה

-    תכלית הבריאה היא שכל המציאות תתאחד, שכולנו נתחבר כאחד ונידמה לכוח העליון

-    אדם צריך למצוא חברה שמטרתה להגיע לחיבור ואהבת הזולת. ובתוכה יגלה את הכוח העליון

-    לבדוק בכל רגע האם אני שואף לכך שכולם יהיו מחוברים, שווים? שיתגלה בנו כוח עליון?

-    למרות שבכל רגע הכול משתנה, אני רוצה להיות דבוק באותו הגל יחד עם הכוח העליון

בבודהיזם המטרה היא להרגיע את עצמך, בחכמת הקבלה המטרה היא השגת הכוח העליון

-    חכמת הקבלה היא לא גישה דתית. יש חוקיות שפועלת ביקום כולו, וכנראה גם עליי, ואותה אני רוצה לגלות

-    אני רואה שכל התכניות שלי לא שוות כלום, בכל רגע אני חוטף מכות מכל צד...

-    צריך לגלות את ההרמוניה שפועלת בכל הטבע ולזרום יחד איתה. לחפש איך להתחבר

-    לומדים להתחבר בתוך קבוצה של אנשים, בסדנה, בעיגול. זוהי הדרך לאושר האמיתי

אושר והודיה

האדם הוא כמו מחשב ריק שממלאים אותו בתוכנות על ידי חינוך והשפעת הסביבה

-משך המאה ה-20 השתנה מאוד היחס לילדים. משנות השישים העולם שייך לצעירים

-במאה ה-21 הילדים נעשו פסיביים, לא רוצים להתפתח

פיגור בהתפתחות

-  הדור הצעיר נמשך לכך שיהיה לו נוח וטוב בפינה הקטנה שלו

-הכרת תודה – טכניקה פסיכולוגית להעלאת חשיבותם של הדברים הטובים בחיי. אבל היום מגיע המשבר הגדול ולא נותן לאדם ליהנות מהחיים בצורה ילדותית שכזו

-פשוט לחלק סמים לכולם...?

לא צריך להודות על חצי הכוס המלאה, אלא לבנות חברה שבה כולם בעדך ואתה בעדם

-אושר צריך להיות תמידי ונצחי, כי בתת ההכרה האדם תמיד עושה חשבון כלפי המוות

-תענוג מורגש על פני צורך, חוסר. אדם לא נהנה ממה שיש לו כבר

לדור הצעיר יש הכול, לכן הם בקושי נהנים. מכאן פורצת היום השאלה: מהו אושר אמיתי?

-אושר יכול להיות מורגש בתנאי שיש חוסר ומילוי, והמילוי לא מבטל את החוסר

-כמו ילד שנולד אחרי שנות ציפייה ארוכות...

-כלומר, כשאוהבים מישהו, הנתינה לו הופכת לתענוג שלי. באהבה ונתינה אין הגבלה

אם נבנה חברה שתהיה בה אהבת הזולת, נרגיש אושר הדדי בלתי מוגבל

-לא מדובר על חזרה לקיבוצים, לסוציאליזם או לקומוניזם, אלא על יחסים חדשים בינינו

-האושר תלוי בטיב הקשרים בין בני אדם

לבדוק עצמנו תמיד: האם אנחנו מתקדמים לאושר האמיתי או לא? הרי מטרת הבריאה להיות מאושר

אושר וקשרים חברתיים (א)

חוק הטבע אומר שקשר בין חלקים יוצר את החיים ומפתח אותם

- היקום התחיל מאנרגיה אחת במפץ הגדול, ולכן אנו נמשכים לחזור להיות כמערכת אחת

-    מאז תקופת הרנסנס במאה ה-16, האנושות התחילה לדאוג להיות מקושרת

-   את האושר אנו יכולים למצוא היום רק בקשר בינינו, רק בגילוי הכוח האחד שמחבר הכול

אושר משפר את היכולת להירפא ממחלות קשות

-   על ידי חיבור בין אנשים, מוצאים קשר לכוח הכללי של הטבע שמחזיק הכול ומרפא הכול

-   טיב הקשרים החברתיים וחשיבותו

-   "צרת רבים חצי נחמה". הרע מתחלק בין כולם. מי שמקושר יותר, סובל פחות

-  אבל כשבא משהו טוב, הוא לא מתחלק. הוא מכפיל את עצמו עוד ועוד, ממלא את כולם

בכוח החיבור תחושה רעה נחלקת ופוחתת, ותחושה טובה מתפשטת ומתעצמת

-   למעשה, כל הפרטים ביקום קשורים זה לזה. אנחנו רק מפתחים מודעות לקשר שכבר קיים

-   כדי לספוג אושר ממישהו עליך להיות פתוח כלפיו, להתייחס אליו באהבה. כמו תינוק בידי אימו. הוא פתוח כלפיה. כל כולו מכוון לספוג ממנה ולכן הוא מתפתח

-        מי שירצה להעביר לאחרים, יגלה מאגר אינסופי של אושר. האושר רק מכפיל את עצמו

למה כל נותני השירות בשוק אינם מאושרים? כי הם נותנים נגד רצונם ולכן מתרוקנים

-  אנחנו ממש מרעילים זה את זה, ביחסים הלא טובים בינינו. כל אחד רוצה לנצל את השני

-   בעצם לא צריך לשנות בעולם כלום, רק את הכוונה שמתוכה אנו משרתים זה את זה

-   נוירוני מראה מוכיחים שהמוח שלנו בנוי לחיות ברשתות חברתיות

-   כיום מתגלה שכולנו קשורים מצד הטבע, אבל היחס זה לזה רע. וזה מה שהורס אותנו

איננו צריכים לנתק את הקשרים בינינו, אלא רק לשפר את טיבם. עד שנהפוך להיות אחד

-    שלב א: את היחס הרע שלי לזולת, אני מקפיא, מצמצם

-    אני צריך להכיר בכך שהיחס שלי לזולת הוא רע, ושזה מה שהורס אותנו

-   שלב ב: מנסה לפתח יחס טוב לזולת. מגלה שלא מסוגל. שאני כמו משועבד ליחס הרע

-  מאיפה אקח אמצעי שיהפוך יחסי הרע לטוב? כוח כזה אני מגלה בחיבור שלי עם אחרים. מגלים זאת בסדנאות חיבור. רצוי שיהיו לפחות עשרה אנשים. מדברים על שיפור יחסים

-    נוצר בינינו חום, כוח מיוחד, הרגשה טובה, השתתפות, כוח אהבה שממלא אותנו

-    היחס הרע שיש לנו לזולת מוטבע בטבע שלנו. זה לא עניין מוסרי, אלא עניין טבעי לגמרי

סיכום: קשרים חברתיים נכונים יכולים להוציא אותנו מכל הצרות ולהביא לחיינו אושר

אושר וקשרים חברתיים (ב)

כל פרט בטבע שואף להתמלא בטוב, ורק לאדם יש תוספת כוונה רעה, יחס נצלני. זה לא בכדי...

-רק לבני אדם יש פוליטיקה, דיפלומטיה, נימוסים שונים. מנסים להסתיר את הכוונה הרעה

-     כל אחד מחפש צידוקים למעשיו. אני חייב לגנוב כי... אני חייב להרוג אותו כי...

-     לעניין האושר, השאיפה ליהנות היא נהדרת, רק צריך ללמוד לשנות את היחס לזולת

יחס לזולת אפשר לשנות בעזרת עבודה בתוך קבוצת אנשים שזו מטרתה

-    כל ניסיונות העבר כמו קיבוצים וקומוניזם נכשלו כי ניסו לשנות את טבע האדם ליהנות

-    מה שכן ניתן לשינוי הוא רק הכוונה, כלומר האופן שבו אני משתמש ברצון שלי ליהנות

-    אנחנו משנים רק את הכוונה שלנו ביחס לזולת: האם כוונתי להזיק לו או להיטיב לו

-     יש אנשים חברותיים יותר, יש חברותיים פחות...

-    ייתכן שדווקא הפחות חברותיים יתפסו מהר יותר שבקשר נכון עם החברה מצוי האושר

-   אין צורך להתעמק בהיכרות עצמך. בחברה אתה תגלה כל מה שאתה צריך לגלות על עצמך

כשאדם מפתח יחס של השפעה ונתינה לזולת, לא משנה לו אם לפניו יש גבר או אישה

-    להפוך להיות ספק אושר. הוא פועל כך לא כי זה עושה לו טוב, אלא כי רוצה להשפיע

-    בירור הכוונה: האם אני מיטיב לזולת כדי ליהנות בעצמי, או מיטיב כדי להיטיב

-    קשרים חברתיים נכונים משמע להתקשר לזולת מתוך כוונה להיטיב לו. שם מצוי האושר

אהבה אמיתית זה כשאני מיטיב שלא במטרה לקבל משהו חזרה

-       אושר אמיתי מושג במרכז החיבור בין אנשים, במרכז העיגול. כל אושר אחר – יתפוגג

-       התקשרות עם חברי ילדות מיוחדת כי אז עוד לא כל כך השתמשנו בכוונות בערמומיות

-פייסבוק, רשתות חברתיות – שלב באבולוציה שמוביל אותנו בהמשך לקשר פנימי אמיתי

-    אדם ירגיש שאם הוא מתייחס באהבה לכול, כולם הופכים להיות שלו. בנתינה אין גבול

בדידות משפיעה מאוד לרעה כי היא הפוכה ממגמת התפתחות הטבעית ליתר קשר

אושר וקיימוּת

הגדרת האושר כמטרה זה הדבר הטבעי ביותר, כי הכוח שמניע אותנו הוא הרצון ליהנות

-        הנטייה הבסיסית של האדם לאושר מקבלת בכל פעם הגדרה מחודשת לגבי מהו אושר

-        כיום האושר של אדם פרטי תלוי באושר הכלל עולמי, ואפילו במצב האקולוגי

-        עלינו לשנות את יחסו של האדם לחברה, אם ברצוננו להגיע לאושר

אם נטפל במין האנושי ונשפר את יחס האדם לזולת, גם המצב האקולוגי יסתדר

-       בעתיד לרוב אוכלוסיית העולם לא תהיה תעסוקה ונהיה מוכרחים לשנות את היחס בינינו

-      די מובן שהטבע האגואיסטי של האדם הוא הבעיה, אבל לא רואים שום דרך לשנות אותו. אבל יש פתרון – שיטת החינוך האינטגרלי

-   אנשים מתחברים, כל אחד מעלה את ערכו של החיבור למעלה מערך עצמו, נעשים אחד

-  שינוי ביחסים בין אנשים יפחית את הצריכה המופרזת וישפר את מצבנו הבריאותי והאקולוגי

-   צריך להביא לציבור הרחב את הידיעה במה תלוי האושר הפרטי והכללי, במה תלוי עתידנו הטוב

-       שיטת החינוך האינטגרלי באופן טבעי קרובה מאוד לעם ישראל ולערכים היהודיים

תרבות הצריכה, התמכרות לשופינג, גם היא ביטוי של חיפוש אושר

-        חבל לנסות לרסן את האגו, כמו בדתות או במוסר. רק להתחבר ולגלות כוח עליון ממנו

-        לברוח מחוץ לחברה המודרנית זה לא פיתרון, כי זה נגד מגמת ההתפתחות הכללית

-        אין בזה שום תיקון לאגו, ולכן אנשים לא יגיעו כך לאושר

קורס האושר האינטגרלי (א)

אדם מרגיש מאושר כשהוא מרגיש אהבה

-      ואהבת לרעך כמוך – להרגיש מאושר זה להרגיש אהוב ואוהב

-    נוצרנו כיצורים אגואיסטיים כדי שנברר בעצמנו מהי אהבה ומה הקשר בינה לבין אושר

-     קורס בו נלמד איך להגיע לאהבה, איך לפתוח את הלבבות זה לזה ולהרגיש בינינו חום

-        לעבור שינוי תפיסתי מהותי, שינוי פרדיגמה

-        האבולוציה מקדמת אותנו לאהבה

-        יישום בקבוצה קטנה, בה אדם לומד לאהוב

הדור שלנו מחפש אושר ומגלה שהאושר טמון באהבה. אנחנו דור של אהבה

-   בקורס נלמד על טבע האדם, על תהליך ההתפתחות, המשבר (הכרת הרע) והאמצעי לתיקון

-    האמצעי לתיקון הוא הכוח שאנו מגלים בינינו כשמנסים להתחבר. שדה של אהבה

מתחייבים ללמד אותך איך להיות מאושר

-    אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, ידע – אלה אינם מביאים אושר. רק התעלות לאהבה

-    השגת האהבה והאושר תכוון אתכם להצלחה, למימוש עצמי, לבריאות ולחיים הרמוניים

-תלמדו לצאת מתוך הסמארטפון, להרגיש עולם רחב, מלא הזדמנויות, קשרים וחיבורים

קורס האושר האינטגרלי (ב)

אנו צריכים להשיג רצון לקבל מיוחד, רצון ליהנות שלא מתרוקן מכך שהוא מתמלא

-    ההנאה מתפוגגת מכל דבר שאתה משיג

-        אפשר ליהנות רק מאהבה הדדית, שאוהבים אותי ואני אוהב את כולם

-   כך הרצון לקבל נהנה לא מזה שהוא מושך מהאחרים לתוכו, אלא מזה שממלא אחרים

- סטאטוס א' - אתה נמצא בתוך הרצון לקבל שלך. סטאטוס ב' - אתה עולה מעליו. התרגילים למעבר בין הסטטוסים נקראים סדנאות חיבור

-  הדיבור וההקשבה בסדנה הם אמצעים לבניית רגש ושכל כוללים. דמות של אדם אחד

הקורס נוגע בשאלות רגשיות וחשובות ביותר לאדם: מי אני, מה אני, לשם מה אני חי?

-  קורס מותאם לקהלים שונים

- בקורס אדם לומד לפתוח את עצמו, איך לא להיות לחוץ מנוכחות אחרים, להרגיש חופשי

-   ביטוי לאהבה הוא כשאתה נכלל מהרצון של הזולת ורוצה למלא אותו

-   כשמתקרבים זה לזה, יכולה להתעורר תחושת קרירות ודחייה, כדי שנתקשר עוד יותר

-   ההשתוקקות לפגישה הבאה נוצרת מהשיתוף, מהרגשת חום עילאי שעבורו כדאי לחיות

השגת אושר מיחס נכון לזולת מאפשרת הנאה ברמה אחרת מכל דבר בחיים

-    הצלחה בקורס: יצירת רגש משותף שנקרא "מרכז הקבוצה", מקור אושר, מילוי וחיות

-   מה שאפשר תמיד להוסיף לאחרים זה מצב רוח

-   שיטה הדואגת ראשית לנפש בריאה, לאהבה ולחיבור

-   הצלחת הקורס נמדדת בכך שהאדם לא יוכל להיפרד מהחברים שקנה, ירצה להמשיך